פיה מתחדשת2015
New member
אז לפני שעתיים הוא עזב
אין לי כ"כ עם מי לדבר אז אני כותבת פה.
מנסה להבין מה קורה, נעה מייאוש להיי.
אז אחרי ש-5 שנים אני זו שניסיתי ורציתי עזוב וחלמתי על כך שאני פוגשת גבר אחר שאיתו יכול להתפתח קשר איכותי, בסופו של דבר הוא זה שעוזב. הנה, זה שוב קורה, הייתי נשואה פעם תקופה יותר, רק שנה, וזה שוב קורה לי. פוגע באגו, ללא ספק.
בן זוג טוב הוא לא היה, זה בטוח, לא רגיש, לא אכפתי, לא משקיע, בעיקר לא.. גם לא היה נאמן לי, במקרה עליתי על התכתבות חשודה ביותר בינו לבין האקסית. אז החלטתי לעזוב אותו אבל לאחר תקופה החלטתי להישאר. הוא הבטיח שלא היה ביניהם כלום, שאם היה בוגד בי היה עוזב מעצמו אבל לא הסכים לנתק איתה קשר לגמרי. לא יודעת למה בלעתי את זה, אולי פחדתי לעזוב ואלי גם הרגשתי כלפיו משהו. את הכבוד העצמי שלי בטוח איבדתי שהסכמתי לכזה דבר.
כשהעלה את "היחסינו לאן" לפני כשנתיים או אולי יותר, הצעתי טיפול והוא דווקא הסכים למרות שלא מאמין בזה. חבל שלא הכתי על זה בסופו של דבר, אולי זה כן היה עוזר, אולי זה היה סימן שאז העה איכפתו. אז.. עכשיו הוא אמר שכבר לא רוצה ומרגיש ריקנות ורצה להבין אם מרגיש כלפיי משהו ושניפרד זמנית. אין יותר קבוע מהזמני. וגם לא פייר כלפי הילד.
למה לא הלכתי לטיפול.. בהתחלה פחדתי שפשוט אגיע ואגיד שאני בעצם רוצה להיפרד ולא רוצה שום טיפול אז בשביל מה ללכת. אח"כ משהו השתנה ולא האמנתי שטיפול יכול לעזור. טיפול יכול לשפר דרכי תקשורת, הוא לא ישנה בן אדם וזה לא בן שאני צריכה אז בשביל מה.. הייתי אומלל כל השנים האלה, גם לא נמשכתי אליו, הייתי כמו זומבי או בת יענה ולא עשתי כלום עם המצב. והנה, זה נגמר. אז למה, אם היה לי כ"כ רע, למה כשהוא אמר שמעדיף להיפרד זמנית נתפקתי בכזו חרדה? אולי זה טוב שהלך, אולי זה מה שאני צריכה. אבל אני מפחדת להיות לבד. רוצה להיות "כמו כולם" עם בן זוג ומשפחה, בגיל 40 כבר אין ממש כוח לחפש זוגיות, כבר רוצים לקצור את הפירות. ואיך יהיה כלכלית, המקצוע שלי לא מניב הכנסות גבוהות במיוחד, איתו לפחות יכולתי לנשום ועכשיו הכל ישתנה וכל האחריות עלי. גם ההתאגנות עם הילד הכל יהיה עלי. מפחיד. והכי חשוב - נפרדנו ולא אוכל כבר לעושת ילד שני, אין זמן, גם אם אמצא זוגיות. והרי לפני שנה הציע לעשות ילד, גם לפני חצי שנה זו דובר, לא מבינה קרה פתאום שמהצעה כזו החליט לעזוב למרות שהמצב לא השתנה. לא יודעת אם רוצה לחזור אילו גם אם ירצה, העלבון גדול מדי, אף פעם לא יכולתי לסמוך עליו, מצד שני מפחיד להיות לבד.
מה אני רוצה מכם.. מנסה להיות פרקטית.. בסופו של דבר, כבר עברתי לגירושין ואני יודעת שבסוף מתמודדים ואני חייבת להיות חזקה כי יש לי ילד.
אז קודם כל -מה אומרים לילד? אם מדובר על פרידה סופית, אז אומרים לילד ביחד את האמת. אבל אם הוא לא יודע מה יהיה ואני עוד צריכה להתאפס על עצמי ולהבין מה אני רוצה, אז מה, להגיד שאבא יגור אצל הסבתא זמנית כי יש לו שם סידורים או משהו בסגנון? אין לי נסיון עם זה, אשמח לעצה. הילד עוד מעט בן 5, לא ממש קשור לאבא, אבל בוודאי אוהב אותו, זה אבא שלו.
דבר שני.. אני קצת מבולבלת אז אולי תוכלו לסדר לי את המחשבה. כשהכרנו עברתי בגללו לעיר אחרת ולא הייתי שלמה עם המהלך. עזבתי עבודה שיחסית אהבתי עם בטחון תעסוקתי בעיריה כי הוא לא מצא עבודה באזור שלי, האמצ לא כ"כ חיפש. עכשיו יש לי עבודה שאני סה"כ אוהבת אבל בלי תנאים ובלי בטחון לטווח ארוך. ההורים שלי נשארו בעיר אחרת אותה עזבתי ואני מתגעגעת אליהם. הם גם מזדקנים ויזדקקו ליותר לעזרה עם הזמן. פתחתי היום אתר דרושים - ואיזה פלא!!! דרושה עובדת בדיוק במקום אותו עזבתי ובתחום שאני רוצה! וזה משהו שלא קרה כל השנים למרות שתהעניינתי. אז מצד אחד טפשי לא לקפוץ על ההזדמנות וככה אם יקבלו אותי אוכל לחזור ולהתגורר ליד ההורים (לא מוכנה לגור איתם). ואז אם ירצה לחזור ואני אסכים אז מקסימום יעבור אלי. נמאס לי לקפוץ לפי החליל שלו. מצד שני מה החסורנות - התרגלתי פה.. 5 שנים לא הולכים ברגל. אמנם חברות לא רכשתי פה אבל בניתי לי שגרה מסוימת ועכשיו בגלל שעזב אני ממש כועסת שבנוסף לעזיבה שלו אני צריכה אולי לשנות את כל החיים והשגרה ואילו הוא ממשיך כרגיל ועד מתפנק אצל אמא שלו. ודבר נוסף, כמה שזה נשמע מצחיק אבל כמעט עיקרי - הצטרפתי לחוג ריקודים בתחום שתמיד רציתי ודי מהר המדריכה אמרה שאני כשרונית וצירפה אותי ללהקה, אפילו הפעתי איתם בפסטיבל. זה הישג שלא חלמתי עליו וזה משהו שממלא אותי ומשמח. כואב לי לחשוב שאני אאבד גם את זה אם אעבור. בעיר בה מתגוררים ההורים יש חוגים דומים אבל לא בטוח ששם אוכל להתקדם בחום כמו שהתקדמתי פה. וחמותי תוכל לעזור יותר משני הוריי כי היא בריאה יותר. וגם לילד יהיה קשה לשנות את הכל, חברים גן.. וגם חשוב כשהאבא קרוב לילד. מצד שני טפשי להשוות את הכל , (חוץ מענין הקרבה לאבא), במיוחד חוג ,לקרבה להורים שלי. פה אהיה בודדה ממש. כנראה אשלח קורות חיים ואז נראה.
בקיצור חפרתי לכם. תודה למי שקרה עד הסוף. הייתי צריכה לשפוך את הכל אחרת אני מתפוצצת. אשמח לעצות ואולי תובנות, רק אל תהיו רעם מדי, גם ככה קשה לי.
לילה טוב ושוב תודה למי שרק קרה, אפילו אם אין לכם מה להגיד. זה קשה כשאין מי מי לדבר.
אין לי כ"כ עם מי לדבר אז אני כותבת פה.
מנסה להבין מה קורה, נעה מייאוש להיי.
אז אחרי ש-5 שנים אני זו שניסיתי ורציתי עזוב וחלמתי על כך שאני פוגשת גבר אחר שאיתו יכול להתפתח קשר איכותי, בסופו של דבר הוא זה שעוזב. הנה, זה שוב קורה, הייתי נשואה פעם תקופה יותר, רק שנה, וזה שוב קורה לי. פוגע באגו, ללא ספק.
בן זוג טוב הוא לא היה, זה בטוח, לא רגיש, לא אכפתי, לא משקיע, בעיקר לא.. גם לא היה נאמן לי, במקרה עליתי על התכתבות חשודה ביותר בינו לבין האקסית. אז החלטתי לעזוב אותו אבל לאחר תקופה החלטתי להישאר. הוא הבטיח שלא היה ביניהם כלום, שאם היה בוגד בי היה עוזב מעצמו אבל לא הסכים לנתק איתה קשר לגמרי. לא יודעת למה בלעתי את זה, אולי פחדתי לעזוב ואלי גם הרגשתי כלפיו משהו. את הכבוד העצמי שלי בטוח איבדתי שהסכמתי לכזה דבר.
כשהעלה את "היחסינו לאן" לפני כשנתיים או אולי יותר, הצעתי טיפול והוא דווקא הסכים למרות שלא מאמין בזה. חבל שלא הכתי על זה בסופו של דבר, אולי זה כן היה עוזר, אולי זה היה סימן שאז העה איכפתו. אז.. עכשיו הוא אמר שכבר לא רוצה ומרגיש ריקנות ורצה להבין אם מרגיש כלפיי משהו ושניפרד זמנית. אין יותר קבוע מהזמני. וגם לא פייר כלפי הילד.
למה לא הלכתי לטיפול.. בהתחלה פחדתי שפשוט אגיע ואגיד שאני בעצם רוצה להיפרד ולא רוצה שום טיפול אז בשביל מה ללכת. אח"כ משהו השתנה ולא האמנתי שטיפול יכול לעזור. טיפול יכול לשפר דרכי תקשורת, הוא לא ישנה בן אדם וזה לא בן שאני צריכה אז בשביל מה.. הייתי אומלל כל השנים האלה, גם לא נמשכתי אליו, הייתי כמו זומבי או בת יענה ולא עשתי כלום עם המצב. והנה, זה נגמר. אז למה, אם היה לי כ"כ רע, למה כשהוא אמר שמעדיף להיפרד זמנית נתפקתי בכזו חרדה? אולי זה טוב שהלך, אולי זה מה שאני צריכה. אבל אני מפחדת להיות לבד. רוצה להיות "כמו כולם" עם בן זוג ומשפחה, בגיל 40 כבר אין ממש כוח לחפש זוגיות, כבר רוצים לקצור את הפירות. ואיך יהיה כלכלית, המקצוע שלי לא מניב הכנסות גבוהות במיוחד, איתו לפחות יכולתי לנשום ועכשיו הכל ישתנה וכל האחריות עלי. גם ההתאגנות עם הילד הכל יהיה עלי. מפחיד. והכי חשוב - נפרדנו ולא אוכל כבר לעושת ילד שני, אין זמן, גם אם אמצא זוגיות. והרי לפני שנה הציע לעשות ילד, גם לפני חצי שנה זו דובר, לא מבינה קרה פתאום שמהצעה כזו החליט לעזוב למרות שהמצב לא השתנה. לא יודעת אם רוצה לחזור אילו גם אם ירצה, העלבון גדול מדי, אף פעם לא יכולתי לסמוך עליו, מצד שני מפחיד להיות לבד.
מה אני רוצה מכם.. מנסה להיות פרקטית.. בסופו של דבר, כבר עברתי לגירושין ואני יודעת שבסוף מתמודדים ואני חייבת להיות חזקה כי יש לי ילד.
אז קודם כל -מה אומרים לילד? אם מדובר על פרידה סופית, אז אומרים לילד ביחד את האמת. אבל אם הוא לא יודע מה יהיה ואני עוד צריכה להתאפס על עצמי ולהבין מה אני רוצה, אז מה, להגיד שאבא יגור אצל הסבתא זמנית כי יש לו שם סידורים או משהו בסגנון? אין לי נסיון עם זה, אשמח לעצה. הילד עוד מעט בן 5, לא ממש קשור לאבא, אבל בוודאי אוהב אותו, זה אבא שלו.
דבר שני.. אני קצת מבולבלת אז אולי תוכלו לסדר לי את המחשבה. כשהכרנו עברתי בגללו לעיר אחרת ולא הייתי שלמה עם המהלך. עזבתי עבודה שיחסית אהבתי עם בטחון תעסוקתי בעיריה כי הוא לא מצא עבודה באזור שלי, האמצ לא כ"כ חיפש. עכשיו יש לי עבודה שאני סה"כ אוהבת אבל בלי תנאים ובלי בטחון לטווח ארוך. ההורים שלי נשארו בעיר אחרת אותה עזבתי ואני מתגעגעת אליהם. הם גם מזדקנים ויזדקקו ליותר לעזרה עם הזמן. פתחתי היום אתר דרושים - ואיזה פלא!!! דרושה עובדת בדיוק במקום אותו עזבתי ובתחום שאני רוצה! וזה משהו שלא קרה כל השנים למרות שתהעניינתי. אז מצד אחד טפשי לא לקפוץ על ההזדמנות וככה אם יקבלו אותי אוכל לחזור ולהתגורר ליד ההורים (לא מוכנה לגור איתם). ואז אם ירצה לחזור ואני אסכים אז מקסימום יעבור אלי. נמאס לי לקפוץ לפי החליל שלו. מצד שני מה החסורנות - התרגלתי פה.. 5 שנים לא הולכים ברגל. אמנם חברות לא רכשתי פה אבל בניתי לי שגרה מסוימת ועכשיו בגלל שעזב אני ממש כועסת שבנוסף לעזיבה שלו אני צריכה אולי לשנות את כל החיים והשגרה ואילו הוא ממשיך כרגיל ועד מתפנק אצל אמא שלו. ודבר נוסף, כמה שזה נשמע מצחיק אבל כמעט עיקרי - הצטרפתי לחוג ריקודים בתחום שתמיד רציתי ודי מהר המדריכה אמרה שאני כשרונית וצירפה אותי ללהקה, אפילו הפעתי איתם בפסטיבל. זה הישג שלא חלמתי עליו וזה משהו שממלא אותי ומשמח. כואב לי לחשוב שאני אאבד גם את זה אם אעבור. בעיר בה מתגוררים ההורים יש חוגים דומים אבל לא בטוח ששם אוכל להתקדם בחום כמו שהתקדמתי פה. וחמותי תוכל לעזור יותר משני הוריי כי היא בריאה יותר. וגם לילד יהיה קשה לשנות את הכל, חברים גן.. וגם חשוב כשהאבא קרוב לילד. מצד שני טפשי להשוות את הכל , (חוץ מענין הקרבה לאבא), במיוחד חוג ,לקרבה להורים שלי. פה אהיה בודדה ממש. כנראה אשלח קורות חיים ואז נראה.
בקיצור חפרתי לכם. תודה למי שקרה עד הסוף. הייתי צריכה לשפוך את הכל אחרת אני מתפוצצת. אשמח לעצות ואולי תובנות, רק אל תהיו רעם מדי, גם ככה קשה לי.
לילה טוב ושוב תודה למי שרק קרה, אפילו אם אין לכם מה להגיד. זה קשה כשאין מי מי לדבר.
