אז... למי שזוכר, -סיקור הדיון-
היו היה אופנוע נסיך קטן ושחור, עם נגיעות באדום, ויום לא בהיר כל כך, נפרדנו.
הטריגר היה תאונה.
והתאונה הזו גרמה לי להבין דבר אחד או שניים על תחום המשפטים,
הרבה פוליטיקה מלוקקת, מכוערת ועלובה.
בשורה תחתונה,
למדתי דבר אחד נורא חשוב שאותו היה חשוב לי להביא לכאן, בין אם רובכם כבר למודי ניסיון
ובין אם אני טועה. בכל אופן אני לעולם!!! אבל לעולם!!! לא אמליץ למישהו לבטח את עצמו בחברה.
השירות שקיבלתי (או יותר נכון, לא קיבלתי) היה מזעזע.
העו"ד שהגיע, אפילו לא טרח לומר לי שלום או להציג את עצמו, עד הרגע אשר רצה להציע לי להגיע לפשרה ביוזמת עו"ד הפוגע.
מיותר(?) לציין שכל הליצנים ב"בית משפט לצדק", הם בדיוק כאלה - לייצנים. כולם מכירים את כולם.
כולם מחרטטים את כולם. ולא מזה אני מתרשמת כל כך, זה לא שאי פעם חשבתי שבית משפט\מדינת ישראל\היקום
אכן מונע משאיפה לצדק. פשוט לעמוד שם, במעמד הזה, לראשונה, לראות מקרוב את המסחרה והליכלוך בשיא כיעורו
היה די מביך (אם כי מרתק ברמת צפייה ב"אח הגדול", ניסויים בבני אדם).
לשמחתי הרבה, הלכתי עם אינסטינקט ברור של לשכור שירותיו של עו"ד מטעמי (בנוסף),
כדי להבטיח שאקבל שירות עד הסוף ושינהל את התיק עו"ד עם מוטיבציה.
ואכן זכיתי לשירות כזה
. אולי היו לו מעידות קלות, אבל עם כל הרפש שראיתי, אני מודה לו שכזה הוא.
כפי שציינתי, העו"ד הפוגע הציעה פשרה מגוחכת.
ולא רק שאין לו ולו מושג אחד קטן בפרטי התיק (שכן היה עו"ד שייצג אותי והיה לכולנו ברור שהוא יוביל),
הוא אפילו העיז לנסות לערער אותי ואת הביטחון שהיה לי.
גם העו"ד שלי (מבחינתי העו"ד מטעם חברת הביטוח, שייך לה ולא לי, כן?) שאל מה דעתי על פשרה כזו או אחרת,
אבל הוא ידע להיות מאד עדין, בגובה העיניים וכשבחרתי חד משמעית להכנס לדיון ולהכנס באמאמא של הפוגע,
הוא היה איתי בכל הכוח (חסר היה לו אם לא, ועדיין, בין אם זה היה "משחק" שלו או לא, הוא שיחק לעניין ומשכנע).
דבר אחד שזיעזע אותי, ברשותכם, היה בכלל קשור למאבטחים(?!) שנכחו באולם והכניסו\הוציאו את האנשים,
אנשים מגיעים לבית משפט עם מטענים כאלה ואחרים, חיכו לו שנה וחצי, ואתה רוצה לסיים משמרת ו\או לנהל שיחה באמצע הדיון?
זה לא מעניין אותי איך המשמרות שלהם עובדות שם ועל מה הם חתומים,
זה כל כך הגעיל אותי שיצאתי על אחד מהם, מה לעזאזל פשר הדבר לזרז אנשים כי אתה רוצה ללכת הביתה?
מה איכפת לי??????
{ומי שיבוא ויאמר, מה איכפת לו-ממך, שיאמר. לא סותר.}
הלאה,
העו"ד של הפוגע, עוד מחוץ לחדר השופטת, עוד מבחוץ התחיל לדפוק עבודה,
התחיל לזלזל ולעקם את ראיות שהיו בידיי, ניסה להוריד לי את הביטחון, וככה לשמחתי, הכין אותי לבאות.
נכנסתי לדיון מלאת ביטחון עם איימה בעיניים, גרמתי לו לגמגם כשאחת הראיות שלו, לפתע, היתה שווה לתחת.
איש כל-כך מכוער, הרבה זמן לא ראיתי. בחיי.
שמחתי מאד לראות 2 טקטיקות של ייצוג, של העו"ד שלי ושל הפוגע,
איך אפשר לייצג אדם\לנסות להוכיח אדם, מבלי להיות גועל נפש לעומת עינייניות.
נכון שהכנסתי כאן יותר מדי רגש בייחס לאנרגיה הרגשית שיש להשקיע בסיפור כזה,
אבל הרגשתי צורך לסגור פינה כאן.
לא אכנס למספרים מדוייקים ופירוטים ספציפיים, אבל מה שנפסק ע"י השופטת היה לטובתנו.
ולי הספיק לראות את הפוגע הולך הלוך-חזור במזדרונות, מבוהל ומגמגם.
הלוואי והיה לעניין לפרט כמה פאדיחות היו שם.
התיק נסגר
היו היה אופנוע נסיך קטן ושחור, עם נגיעות באדום, ויום לא בהיר כל כך, נפרדנו.
הטריגר היה תאונה.
והתאונה הזו גרמה לי להבין דבר אחד או שניים על תחום המשפטים,
הרבה פוליטיקה מלוקקת, מכוערת ועלובה.
בשורה תחתונה,
למדתי דבר אחד נורא חשוב שאותו היה חשוב לי להביא לכאן, בין אם רובכם כבר למודי ניסיון
ובין אם אני טועה. בכל אופן אני לעולם!!! אבל לעולם!!! לא אמליץ למישהו לבטח את עצמו בחברה.
השירות שקיבלתי (או יותר נכון, לא קיבלתי) היה מזעזע.
העו"ד שהגיע, אפילו לא טרח לומר לי שלום או להציג את עצמו, עד הרגע אשר רצה להציע לי להגיע לפשרה ביוזמת עו"ד הפוגע.
מיותר(?) לציין שכל הליצנים ב"בית משפט לצדק", הם בדיוק כאלה - לייצנים. כולם מכירים את כולם.
כולם מחרטטים את כולם. ולא מזה אני מתרשמת כל כך, זה לא שאי פעם חשבתי שבית משפט\מדינת ישראל\היקום
אכן מונע משאיפה לצדק. פשוט לעמוד שם, במעמד הזה, לראשונה, לראות מקרוב את המסחרה והליכלוך בשיא כיעורו
היה די מביך (אם כי מרתק ברמת צפייה ב"אח הגדול", ניסויים בבני אדם).
לשמחתי הרבה, הלכתי עם אינסטינקט ברור של לשכור שירותיו של עו"ד מטעמי (בנוסף),
כדי להבטיח שאקבל שירות עד הסוף ושינהל את התיק עו"ד עם מוטיבציה.
ואכן זכיתי לשירות כזה
כפי שציינתי, העו"ד הפוגע הציעה פשרה מגוחכת.
ולא רק שאין לו ולו מושג אחד קטן בפרטי התיק (שכן היה עו"ד שייצג אותי והיה לכולנו ברור שהוא יוביל),
הוא אפילו העיז לנסות לערער אותי ואת הביטחון שהיה לי.
גם העו"ד שלי (מבחינתי העו"ד מטעם חברת הביטוח, שייך לה ולא לי, כן?) שאל מה דעתי על פשרה כזו או אחרת,
אבל הוא ידע להיות מאד עדין, בגובה העיניים וכשבחרתי חד משמעית להכנס לדיון ולהכנס באמאמא של הפוגע,
הוא היה איתי בכל הכוח (חסר היה לו אם לא, ועדיין, בין אם זה היה "משחק" שלו או לא, הוא שיחק לעניין ומשכנע).
דבר אחד שזיעזע אותי, ברשותכם, היה בכלל קשור למאבטחים(?!) שנכחו באולם והכניסו\הוציאו את האנשים,
אנשים מגיעים לבית משפט עם מטענים כאלה ואחרים, חיכו לו שנה וחצי, ואתה רוצה לסיים משמרת ו\או לנהל שיחה באמצע הדיון?
זה לא מעניין אותי איך המשמרות שלהם עובדות שם ועל מה הם חתומים,
זה כל כך הגעיל אותי שיצאתי על אחד מהם, מה לעזאזל פשר הדבר לזרז אנשים כי אתה רוצה ללכת הביתה?
מה איכפת לי??????
{ומי שיבוא ויאמר, מה איכפת לו-ממך, שיאמר. לא סותר.}
הלאה,
העו"ד של הפוגע, עוד מחוץ לחדר השופטת, עוד מבחוץ התחיל לדפוק עבודה,
התחיל לזלזל ולעקם את ראיות שהיו בידיי, ניסה להוריד לי את הביטחון, וככה לשמחתי, הכין אותי לבאות.
נכנסתי לדיון מלאת ביטחון עם איימה בעיניים, גרמתי לו לגמגם כשאחת הראיות שלו, לפתע, היתה שווה לתחת.
איש כל-כך מכוער, הרבה זמן לא ראיתי. בחיי.
שמחתי מאד לראות 2 טקטיקות של ייצוג, של העו"ד שלי ושל הפוגע,
איך אפשר לייצג אדם\לנסות להוכיח אדם, מבלי להיות גועל נפש לעומת עינייניות.
נכון שהכנסתי כאן יותר מדי רגש בייחס לאנרגיה הרגשית שיש להשקיע בסיפור כזה,
אבל הרגשתי צורך לסגור פינה כאן.
לא אכנס למספרים מדוייקים ופירוטים ספציפיים, אבל מה שנפסק ע"י השופטת היה לטובתנו.
ולי הספיק לראות את הפוגע הולך הלוך-חזור במזדרונות, מבוהל ומגמגם.
הלוואי והיה לעניין לפרט כמה פאדיחות היו שם.
התיק נסגר
