אז למה אתה חושב?
אז למה אתה חושב, שאתה כבר יכול לא להשקיע? למה לעזאזל אתה חושב שאני כבר שלך? למה אתה חושב שאתה יכול לזלזל? כי אני העזתי להעלות על דל שפתיי את המילים ``אני מתגעגעת אליך``??? כי זה כבר הפך לשיגרה? כי אתה כבר יודע שאני מאוהבת בדבר העמוק והמדהים הזה שנקרא לו אתה? זה אומר שאתה יכול להבטיח הבטחות ולא לקיים? או שאולי אתה יכול להתייחס אלי כאל דבר מובן מאליו? מה אתה חושב, שאנחנו כבר שנתיים ביחד, שאתה יכול לפעמים להרשות לעצמך להתרחק? אנחנו לא! אתה חושב שזהו, שכבר עיצבנו את הדרך אליה בה אנו נוסעים, שאנחנו כבר בכביש חד סיטרי אשר בסופו האושר? מה אתה חושב, שאני לא יכולה לעשות פרסה? למה אתה לא משקיע? למה אתה מזלזל? למה?..ללממממממהההההה??????. אני כל כך מבינה, ומקבלת, כל דבר שאתה אומר, גם אם הוא קצת קיצוני, אני מנסה לוותר, להבין, לממש.. כי אני אוהבת אותך... זו בין היתר המשמעות של אהבה, להתפשר, לא? לתת מעצמך לאחר, לקבל... אבל למה אתה חושב שאתה יכול לנצל את זה, ולא לתת בחזרה? למה אתה לוקח אתי כאל דבר מובן מאליו? לא משקיע, לא נותן, לא מחבק, לא מתגעגע... למה? זה כל כך לא מתאים לך...זה לא מי שראיתי בהתחלה.... אז בסדר, אולי העבודה והלימודים והמשפחה והכל ביחד... אני יכולה לנסות להבין... אבל 5 דקות תקדיש, אלוהים....5 דקות מסכנות!!!! מה אני לא מוותרת בשבילך, עבודה ולימודים, העיקר לראות אותך...אחרי כל כך הרבה זמן.זה לא שאני מוותרת על עצמי, או על הדברים הממש מהותיים לי.. הרי רק איפה שאני יכולה.. אבל גם על זה אתה גורם לי להצטער... לא עבר מספיק זמן, ליאור, אתה לא יכול להיות בטוח שאני שלך. בטח לא אם יחס כזה. תשקיע, תאהב, תראה לי מי אתה, תראה לי מה אתה רוצה ממני, תראה לי מה אתה חושב עליי... תראה לי מי אני בשבילך. אבל אל תהיה אדיש. למה אתה חושב שאתה יכול להרשות לעצמך???? ובגלל האדישות הזו, ולמרות הכל, למרות האושר שמילאת אותי ,למרות השמחה האינסופית שנסכת בי, למרות החיוך שציירת על שפתייי... שוב אני רוצה. פשוט רוצה. פשוט רוצה למות.
אז למה אתה חושב, שאתה כבר יכול לא להשקיע? למה לעזאזל אתה חושב שאני כבר שלך? למה אתה חושב שאתה יכול לזלזל? כי אני העזתי להעלות על דל שפתיי את המילים ``אני מתגעגעת אליך``??? כי זה כבר הפך לשיגרה? כי אתה כבר יודע שאני מאוהבת בדבר העמוק והמדהים הזה שנקרא לו אתה? זה אומר שאתה יכול להבטיח הבטחות ולא לקיים? או שאולי אתה יכול להתייחס אלי כאל דבר מובן מאליו? מה אתה חושב, שאנחנו כבר שנתיים ביחד, שאתה יכול לפעמים להרשות לעצמך להתרחק? אנחנו לא! אתה חושב שזהו, שכבר עיצבנו את הדרך אליה בה אנו נוסעים, שאנחנו כבר בכביש חד סיטרי אשר בסופו האושר? מה אתה חושב, שאני לא יכולה לעשות פרסה? למה אתה לא משקיע? למה אתה מזלזל? למה?..ללממממממהההההה??????. אני כל כך מבינה, ומקבלת, כל דבר שאתה אומר, גם אם הוא קצת קיצוני, אני מנסה לוותר, להבין, לממש.. כי אני אוהבת אותך... זו בין היתר המשמעות של אהבה, להתפשר, לא? לתת מעצמך לאחר, לקבל... אבל למה אתה חושב שאתה יכול לנצל את זה, ולא לתת בחזרה? למה אתה לוקח אתי כאל דבר מובן מאליו? לא משקיע, לא נותן, לא מחבק, לא מתגעגע... למה? זה כל כך לא מתאים לך...זה לא מי שראיתי בהתחלה.... אז בסדר, אולי העבודה והלימודים והמשפחה והכל ביחד... אני יכולה לנסות להבין... אבל 5 דקות תקדיש, אלוהים....5 דקות מסכנות!!!! מה אני לא מוותרת בשבילך, עבודה ולימודים, העיקר לראות אותך...אחרי כל כך הרבה זמן.זה לא שאני מוותרת על עצמי, או על הדברים הממש מהותיים לי.. הרי רק איפה שאני יכולה.. אבל גם על זה אתה גורם לי להצטער... לא עבר מספיק זמן, ליאור, אתה לא יכול להיות בטוח שאני שלך. בטח לא אם יחס כזה. תשקיע, תאהב, תראה לי מי אתה, תראה לי מה אתה רוצה ממני, תראה לי מה אתה חושב עליי... תראה לי מי אני בשבילך. אבל אל תהיה אדיש. למה אתה חושב שאתה יכול להרשות לעצמך???? ובגלל האדישות הזו, ולמרות הכל, למרות האושר שמילאת אותי ,למרות השמחה האינסופית שנסכת בי, למרות החיוך שציירת על שפתייי... שוב אני רוצה. פשוט רוצה. פשוט רוצה למות.