אז ככה
סיפרתי לכם כבר שנימאס לי מהמצב שאני נמצאת בו והילדים עם האבא שלהם, הבוקר הוא התקשר שהוא רוצה בשבת לקחת אותם,אני כמובן ישר התנגדתי ואמרתי שתעמוד בתנאים שלך אולי אז תזכה לראות אותם גם בשבת שאתה ``רשאי לראותם`` (נמאס לי מהמילה רשאי),בקיצור התחלנו להתווכח הילדים היו נוכחים,הילד יצא מכליו והתחיל לבעוט בי,ולצעוק עלי בכעס שהוא רוצה את אבא שלו,אני פשוט לא יכולתי יותר,מה אני עושה להם?למה הוא גורם לי להיות?ניתקתי את הטלפון וביקשתי לדבר אחר כך לא ליד הילדים,הוא לאחר מכן התקשר ,החלטנו לנסות לקיים דו שיח בנינו ,בוגר וללא כעסים,הוא פשוט מתקשה בפגישות עם הילדים,אין לו איפה לראות אותם במשך כמה שעות,הוא גר בת``א ``אורח``אצל בת דודתו,ולכן הוא ביקש שוב לראותם אצלי בבית,כמובן שלא הסכמתי ..שנה שלמה הוא נהנה מהעיניין והנה כאילו לא קרה דבר ,מתחשבן איתי על 20 דק` מסכנות.. אבל לאותו רגע התחלנו לעלות פתרונות שיהיו נוחים לשני הצדדים וכמובן לילדים,פתאום ראיתי את פניו של הילד כועס עליי,שמעתי את הבכי שלו בבקשתו לראות את אביו,אני והוא לא אשמים שיש לו אבא מניאק,החלטתי לאפשר לו לראות אותם בהסדר אחר,החלטתי כמה החלטות לאותו בוקר: א.אני הולכת לחפש מקום עבודה עם שעות נורמאליות יותר. ב.לאחר מציאת מקום עבודה להתפטר מהנוכחי. ג.לא לנסות ל``חנך``אותו יותר. ד.אני רוצה להיות אמא במישרה מלאה! החלטות מאוד דרסטיות אך חיוביות,סוף סוף מישהי הניעה אותי לחפש מקום עבודה אחר,הילדים צריכים את אמא שלהם יותר מאשר להיות תלויים בביבי סיטר רוב ימי השבוע,בלי אבא בלי אמא,מסכנים שלי כמה הם יכולים לשאת? בקיצור אני מניחה את חרב המלחמה,אני מניפה דגל לבן,לי נמאס כבר מכל המצב הזה,אני מרגישה שזה פשוט משפיעה על החיים שלי,על הריכוז בעבודה,כל דבר שאני מנסה לעשות יוצא לי הפוך,אני עצבנית יותר,אני רוצה שקט והרי זה מה שביקשתי שהתגרשתי. המראה של הבוקר היום לא ירפה ממני עד שאראה שהבן שלי מאושר יותר , אני את שלי רוצה לעשות,אם אבא שלו לא מוכן לעשות את שלו אני לא מתכוונת לדחוף אותו לכך יותר! אני כותבת אתזה בדמעות ,לא נשברתי מאז הגרושין ,היום הרגשתי מתפרקת לחלוטין,וכל זה יכול להמנע,פשוט יש דברים שלא ניתנים לתיקון,אולי צריך לזרום איתם ולא נגדם. תודה על ההקשבה(קריאה) יערית.
סיפרתי לכם כבר שנימאס לי מהמצב שאני נמצאת בו והילדים עם האבא שלהם, הבוקר הוא התקשר שהוא רוצה בשבת לקחת אותם,אני כמובן ישר התנגדתי ואמרתי שתעמוד בתנאים שלך אולי אז תזכה לראות אותם גם בשבת שאתה ``רשאי לראותם`` (נמאס לי מהמילה רשאי),בקיצור התחלנו להתווכח הילדים היו נוכחים,הילד יצא מכליו והתחיל לבעוט בי,ולצעוק עלי בכעס שהוא רוצה את אבא שלו,אני פשוט לא יכולתי יותר,מה אני עושה להם?למה הוא גורם לי להיות?ניתקתי את הטלפון וביקשתי לדבר אחר כך לא ליד הילדים,הוא לאחר מכן התקשר ,החלטנו לנסות לקיים דו שיח בנינו ,בוגר וללא כעסים,הוא פשוט מתקשה בפגישות עם הילדים,אין לו איפה לראות אותם במשך כמה שעות,הוא גר בת``א ``אורח``אצל בת דודתו,ולכן הוא ביקש שוב לראותם אצלי בבית,כמובן שלא הסכמתי ..שנה שלמה הוא נהנה מהעיניין והנה כאילו לא קרה דבר ,מתחשבן איתי על 20 דק` מסכנות.. אבל לאותו רגע התחלנו לעלות פתרונות שיהיו נוחים לשני הצדדים וכמובן לילדים,פתאום ראיתי את פניו של הילד כועס עליי,שמעתי את הבכי שלו בבקשתו לראות את אביו,אני והוא לא אשמים שיש לו אבא מניאק,החלטתי לאפשר לו לראות אותם בהסדר אחר,החלטתי כמה החלטות לאותו בוקר: א.אני הולכת לחפש מקום עבודה עם שעות נורמאליות יותר. ב.לאחר מציאת מקום עבודה להתפטר מהנוכחי. ג.לא לנסות ל``חנך``אותו יותר. ד.אני רוצה להיות אמא במישרה מלאה! החלטות מאוד דרסטיות אך חיוביות,סוף סוף מישהי הניעה אותי לחפש מקום עבודה אחר,הילדים צריכים את אמא שלהם יותר מאשר להיות תלויים בביבי סיטר רוב ימי השבוע,בלי אבא בלי אמא,מסכנים שלי כמה הם יכולים לשאת? בקיצור אני מניחה את חרב המלחמה,אני מניפה דגל לבן,לי נמאס כבר מכל המצב הזה,אני מרגישה שזה פשוט משפיעה על החיים שלי,על הריכוז בעבודה,כל דבר שאני מנסה לעשות יוצא לי הפוך,אני עצבנית יותר,אני רוצה שקט והרי זה מה שביקשתי שהתגרשתי. המראה של הבוקר היום לא ירפה ממני עד שאראה שהבן שלי מאושר יותר , אני את שלי רוצה לעשות,אם אבא שלו לא מוכן לעשות את שלו אני לא מתכוונת לדחוף אותו לכך יותר! אני כותבת אתזה בדמעות ,לא נשברתי מאז הגרושין ,היום הרגשתי מתפרקת לחלוטין,וכל זה יכול להמנע,פשוט יש דברים שלא ניתנים לתיקון,אולי צריך לזרום איתם ולא נגדם. תודה על ההקשבה(קריאה) יערית.
