אז ככה

RaulDuke

New member
אז ככה

ישבתי בבית בלי מצב רוח (מי שטורח לקרוא את ההודעות שלי, מן הסתם יודע שזה לא חדש...) וכתבתי את זעמי על המחשב, ואח"כ סתם גלשתי ועבר לי קצת הטירוף, אבל בכל זאת השקעתי בכתיבה ומחשבה אז למה שהמילים יעלמו להם בזכרון המחשב ולא יפורסמו קבל עם ופורום? אז הנה, ככה זה נראה : כל כך הרבה מילים אמרתי, ידעתי לכתוב כמו אמן, היתה לי יכולת להביע כמעט הכל במילים פשוטות שקולעות בדיוק לתחושות שלי, אבל אז את הופעת, והשארת אותי דומם, ניסיתי לכתוב, להריץ משפטים בראשי, וכלום לא בא. בלי מילים, רק הסתכלתי בך, הלב שלי פועם כמו שכבר שנים לא פעם, אני מרגיש שאני נופל, איבוד שליטה טוטאלי, אני לא יכול לזוז, העיניים שלי מביטות בך ולא נעות לשום מקום אחר, את לא רואה אותי, נשים כמוך מעולם לא הבחינו בי, כזה אני פרח קיר, לא מושך תשומת לב מיוחדת, יודע לגעת רק דרך המילים, אבל פנים אל פנים אני נעלם. אני מקבל בטחון רק כאשר מעניקים לי אותו, אם תחייכי אליי, תגידי משהו נחמד, אולי אז משהו יתעורר בי, עד אז, הכל יהיה שקט מסביב, זה מוזר את יודעת? איך המילים הכתובות שלי נכנסות כמעט לכל לב, אבל רק אם אני מתחבא, לפעמים גם בטלפון זה עובד. כבר הרבה זמן לא כתבתי למישהי, בטח שלא למישהי כמוך, שמשאירה אותי ללא מילים, אולי כבר אין לי יכולת, אולי גם את הבטחון הזה איבדתי, נכנס ויוצא כל היום, מחפש את מי לכבוש, את המילים הראשונות, ואני לא מוצא. לאן זה הלך? איני יודע, זה לא רק במקרה שלך, את פשוט עוררת בי שוב את המחשבות על זה, פעם הייתי ממש טוב בזה, כמעט בלי שליטה, מהר מאוד הייתי כובש את ליבן אך באיזשהוא מקום הייתי עוצר, לא מאמין כי יהיה המשך, יש את השלב הזה של להיות או לחדול, מכירה? בשלב הזה לרוב הייתי מתקפל, לעיתים גם ממשיך, ופעם פעמיים גם היה יוצא לי משהו, אבל גם את זה די הרסתי, אחת לא מפסידה אף הזדמנות לעקוץ אותי בעקיפין דרך ההודעות שלה, והשניה, פשוט לא שמה עליי יותר, ואני עוד חשבתי שהתנהגתי כמו שצריך, אבל מה זה חשוב, כל זה היה ולא חזר, אין טעם במחשבות כאלו, אין על מה לכעוס ואין על מה להצטער. יושב מול הצג וחושב, מה אני עושה עכשיו? אני כל כך זקוק לך, ואני יודע שאת אי שם, אבל הכח פשוט ממני והלאה, משהו עוצר אותי, מן רפיון שכזה, מנהל שיחות נפש עם כל מיני יועצים שלא מחדשים לי כלום, ולא מבין, פשוט לא מבין איך זה שדרכינו לא מצטלבות, איך עוד לא נעצרנו זה מול זו ואמרנו משהו?. זו תחושה איומה, לשבת מול המילים ולא לדעת מה לעשות, איך צועקים בצ´אט? איך יודעים לאן להסתכל? איך אפשר לתפוס אותך בשתי ידיים ופשוט לומר לך "אני פה, דברי אליי, תכירי אותי, תני לי סימן שאת רואה אותי כמו שאני"?. אני נמצא כמעט כל יום בתוך המערכת הסבוכה הזו, יש פינות מיוחדות בהן אני עוצר, יש כאלה שכבר למדו להכיר אותי בערך, אבל איפה את? איפה החיוך שלך? את, שתראי אותי מעבר, את שתרגישי את הצביטה הקטנה הזו, שתחליטי לראות אותי, את יודעת, אני פה, נכון, אולי אני מבקש דבר מה שלא יקרה, אולי זה נראה כאילו אני רוצה שיעשו את העבודה בשבילי, ואולי זה גם נכון, אז מה? למה לא? אני הקלדתי כל הרבה מילים, מתי גם את?
 
מילים מהלב...כ"כ הרבה כאב...

אתה רוצה לשתף אותנו במה שמפריע לך כ"כ? אולי עם סיפור העובדות...יכול להיות שנמצא בקהילה שלנו מישהו שיוכל לעזור...
דוב חם...
 

RaulDuke

New member
אז ככה (2)

מה מפריע לי: הבדידות, זה שאנשים אומרים לי להנות מהבדידות, זה שאני כזה בחור זהב (וצנוע) ואף אחת לא רואה, זה שמשום מה, אפילו חיזורי אינטרנט מתישים אותי, זה שכל יום שעובר, ושום דבר לא מתחדש, והחוסר אונים הפך לשגרת יומי, זה שמשום מה אני נהיה אפאתי, וזה מלחיץ אותי (ובו בזמן לא ממש אכפת לי) ועוד כהנה וכהנה... סיפור העובדות: לא רלוונטי, מה שהיה היה, זה סתם עלה כי מאז לא היה כלום... מישהוא בקהילה שיוכל לעזור: עדיף מישהי, עם חיוך על הפנים, שיש לה זמן למישהו עם פנים זעופות כמו שלי, שתחזיר לי את הלב למקום ואת הניצוץ לעיניים, שתראה כמה יש בי למרות שכרגע לא רואים את זה, והכי חשוב, שלא תחשוב כמה פתאטי ונואש אני נשמע מכל ההודעות שלי, כי מספיק שאני כבר מתחיל לחשוב ככה...
 
אני מקווה שאני בשרשור הנכון

(אני חושד שחלקיקי מוזה פגעו בחלקים היצרתיים יותר שלי ובתאום מושלם עם הזמחן הפנוי שלי. לצערכם, אני יודע. אין מה לעשות, קורה... :) ). אני חייב להפיג קצת את האווירה הקודרת, הזכרת את המילה אפטיה ויש לי על זה בדיחה שלדעתי היא אפילו מצחיקה (אבל, מצד שני אני גם הצופה הבודד של מני פאר בערוץ 10 ושל דב אלבוים מערוץ 23. ואני גאה בזה!!!): "מה ההבדל בין בורות לאפטיה?" שואל המרצה בחוג לפילוסופיה ולא נותר לו אלא להעניק ציון 100 לסטודנט שעונה: "לא יודע, אבל האמת היא שגם לא ממש אכפת לי". :) :) :) ועכשיו לרגע רציני, אני מה זה יודע על מה הוא מדבר, כלומר אם אני אגיד מיליון פעם אני רוצה פרארי (ואני כבר ב-502,467, אני סופר) אז בסוף תהיה לי? לא סביר... אפילו שאני עובד, קשה, כל יום ולפעמים לילות... beyond my reach. אותו דבר על בית בבוורלי הילס או שליטה בכל מניות מיקרוסופט. ואז מגיע נושא הלבד. וכולם אומרים לי (וזה דרך אגב ´ריפ-אופ´ מהקומנדו הבריטי): "מי שלא מעז לא מצליח". אז בשורה לי אליכם... אני מנסה, לאט, צעד צעד, יותר אחורה מאשר קדימה אני אהיה הראשון שיודה, אבל לפעמים אני מקבל פלפל במקום שאסור להגיד :) ואני מזנק קדימה. יוק, נאדה,ניסט, זיפ... הבנתם ת´קטע. שוב המשפט האהוב עליי (כלומר השני האהוב עליי אחרי: מה, שוב אין סבון נוזלי?! שיט!
), "אני לא מאשים אף אחד" חוץ ממני... יותר מדי זמן, פחות מדי השקעה והרבה פחות מדי (איפה שהוא בסביבות המינוס אינסוף, מהכיוון השלילי!) של תעוזה. אבל גם כשיש זה לא מספיק. פעם ב... זה מתקיף אותי, הרגשת ביאוס אדירה על זה שאני אני ורק לי אכפת מזה. תנחשו מה? כן, בניחוש הראשון... עכשיו זה אחד מאותן פעמים. ומכיוון שחוש הדרמטיזציה שלי עולה על גדותיו בשעות אלו, אני כותב את מאמר ז$%ן השכל הזה לצלילי "אלינור ריגבי" של הביטלס. אין, אין על הפזמון של השיר הזה. אין!
 

נתן.ל

New member
אתה תותח ../images/Emo24.gif

מה נשמע איתך ? |מתגעגע| תפסיק לז**ן את השכל ותתחיל להכיר בערך עצמך, אני עד (מכיר אותו כבר כמה זמן) שאתה אחלה בנאדם שבעולם ומי שלא תרצה אותך תיהיה הפריירית הכי גדולה(אחת כזאת שמדביקים תמונה שלה על לוח שעם וזורקים עליו חיצים). קח לך את כל הבטחון העצמי שבעולם, תלווה גם מאחרים, ותפוס לך את הבחורה הכי מוצלחת שיש. זה לא שזה מגיע לך, זה מגיע למי שאתה יכול להיות.
 
אני לא חושבת שאתה פתאטי...../images/Emo140.gif

חיוך יש פה
וירטואלי (לפחות עד מפגש פורום) וגם בכרטיס האישי שלי... אני כל כך מזדהה עם מה שאתה כותב. אני מרגישה אותו הדבר כמעט ב100%. כולל האפאתיות והלחץ ממנה... (זה בדיוק למה אני לא יכולה לעזור לך). מה אני עושה? נהנית מהבדידות. אני יודעת שזה לא מה שאתה רוצה לשמוע, אבל אני בהחלט מנצלת את המצב עד תום- יוצאת, הולכת, רוכבת, נוסעת, ממלאה את עצמי בכל הדברים שאני אוהבת (ושאם הייתי בקשר זוגי לא היה לי זמן אליהם). הכי חשוב- אני לומדת לאהוב את עצמי, כי זה משהו שהיה לי קשה. אתה בטח במצב שונה ממני, אבל זה מה שאני עושה... מקווה שקצת עזרתי... קבל ממני את החיבוק המנחם שאתה זקוק לו...עצום עיניים ותניח סביב עצמך את הידיים שלך ותחזיק חזק...תעצום עיניים ותדמיין שכולנו, חברי הקהילה, נותנים לך חיבוק כזה שמוחץ לך את העצמות...
 

RaulDuke

New member
שככה יהיה לי טוב

אני מרגיש כמו בקבוצת תמיכה... חיבוקים, עצימת עיניים, לדמיין... אין דבר יותר עצוב מבחור שיושב בבית מול המחשב ומחבק את עצמו בעיניים עצומות...(ואני יודע, כי זה בדיוק מה שעשיתי עכשיו...) העיקר הכוונה...
 
לא עצוב!!!!!!!!!!!!!!!

אני לא מרשה!
זה לא עצוב. זאת הדרך הכי טוב לתת לעצמנו את הדבר שאנחנו הכי זקוקים לו, כשאין לידינו אדם אהוב. לצערי אני כבר מיומנת. וחיבוק במציאות לא יכולה לתת, רק להעביר דרכך. שמחה שקיבלת אותו!
 

angelina1

New member
הדבר הכי כואב בבדידות../images/Emo7.gif

שהיום היה לי חלום רע בלילה- התעוררתי בבוקר עם הרגשה מדכאת.. ואיפה אתה זה שיחבר אותי ויגיד לי שזה בסדר?
כשבחורף קר... מי יישכב איתי מתחת לשמיכת פוך וישתה שוקו חם (או במקרה הטוב איזה בירה???)
כשבא לי סתם להתקשר- ולהגיד לו שאני מתגעגעת- אז אין אף אחד.
כשאני שמחה? מי יישמח איתי באמת מכל הלב?
כשאני בבעייה- מי ייתן לי עצות וינסה להקשיב?
למי אני אספר את הבדיחה הכי מטומטת בעולם אבל אותי היא מצחיקה?
עם מי אני אראה סרט אקשן מטומטם של בנים- רק כדי להיות לצידו?
ומי יבוא איתי לקניות- לא כי בא לו- אלא כי הוא אוהב אותי..... אכן בדידות זה עולם מדכא- אבל לא רווקות!! יש הבדל! אבל כשאני חושבת על כל הדברים הנחמדים האלה!!! באמת נמאס כבררררר להיות לבד
 
אני אתמול קיבלתי את החיבוק

של החיים שלי...כזה עוטף ולא נגמר...שמעתי את הלב שלו פועם ואת הנשימות שלו, בעוד הוא מקשיב לתגובות של הגוף שלי אליו... משהו מדהים...לרגע עצרתי לחשוב שבטח מבחוץ, התלטפות הזאת נראת מדהימה...כל כך הרבה רוך... כן, אני עדיין סינגלית מושבעת. והדבר שאני הכי מתגעגעת אליו במערכת יחסים הוא החיבוק הזה...
 

RaulDuke

New member
עוד לא התיבשו

המילים על המסך וכבר יש לי עוד סיבה להיות עצוב... אני חולה! אני פאק*** חולה, ואני לבד, ואין חיבוק ואין נישוק... פעם ראשונה בחיים שאני מת להיות בלימודים ולא בבית...
 
../images/Emo10.gif איפה זיגזג?

אולי יתן לך טיפים איך לעבור את החולי כסינגל...הוא גם היה חולה לא מזמן... רפואה שלמה!
 

danistar

New member
מה נפל על כולכם היום ?? ../images/Emo140.gif

יש איזו סופה שאני לא מודע לה ?? כולם להרים את הראש . אסור להתייאש או לאבד תקווה . חייבים להאמין עמוק בפנים ולא להפסיק לנסות . כן נכון זה לא קל ויש רגעים קשים אבל אם תרימו ידיים אז מה שווה הכל ?? ואם תמשיכו להיות בדיכאון אני אפרסם פה כמה משירי הרבים ... שאולי יעלו חיוך על שפתותיכם , אז הגיע הזמן שתתחילו להאמין בעצמכם ולחייך קצת לעולם .
 

זִיגזַג

New member
חחחח אני מופרסם ../images/Emo8.gif

שבוע של קולדקס ומוקסיפן.. ירדימו אותך לשבוע שלם!
לא תרגיש אפילו שאתה סינגל תאמין לי..
 
למעלה