אז ככה

דיבבלעס

New member
אז ככה

כרגע מרגיש הרבה יותר טוב, ביום שלישי יצאתי אחרי הרבה זמן וזה גרם לי להרגיש טוב, חשבתי על הדברים והבנתי שגם לכאב יש מקום ואת התפקיד שלו, גם ממנו אנחנו לומדים ומבינים דברים על עצמנו ועל העולם, ולפעמים הבלבול גורם לך לעצור ולקחת כמה נשימות שיסדירו את הנשימה ויגרמו לך לחשוב בצורה צלולה, ואתה נרגע,אבל עדיין יש את הפחד הפנימי הזה שזה יחזור מתישהו שזה...שהכל נתון לפרשנות בעצם ואם ככה שום דבר לא אמיתי, ואז אתה חושב שאולי צריך ליהנות מהרגע...נו טוב שיהיה... לא חושב שצריך להתלונן עכשיו דברים מתחילים להסתדר,להתבהר, הכל בסדר,הכל מתקדם בקצב שלו... לפעמים צריך להמשיך ללכת בעיניים עצומות ללכת עם הפחד,עם הסיכונים, שום דבר לא מובטח,לא הצלחה,לא הנאה,לא רוגע,לא אושר, אבל מובטחת צמיחה ולימוד-ועם זה ננצח.
 

דיבבלעס

New member
אגב,

אותה בחורה לא החזירה לי עוד מייל, מוצא את עצמי מדי פעם חושב עליה ומקווה שהכל בסדר איתה ושלא פגעה בעצמה חלילה...
 

דיבבלעס

New member
תודה,אני כותב מדי פעם

אולי פעם אוציא ספר.;) אגב יש משפט שלי שאני אוהב-הכאב הוא הקמט הראשון של החוכמה:)
 

דיבבלעס

New member
אומנם זהו לא פורום כתיבה יוצרת

אבל קטע שכתבתי לא מזמן,אני כותב גם בגלל שזה קשור לרגשות ולתחושות ולמצב פסיכולוגי מסוים,להתרשמותך- החיים עוברים על פניך ואתה מסתכל עליהם מהצד ושותק מחייך את חיוך השיכורים מברבר כמה מילות תוכחה, וחושב שמחר יהיה יותר טוב. התריסים נפתחים והשמש זורחת ברחוב ודמותך מתרחקת מאור הזרקורים, מאור השקר הגדול, ואתה עומד וחושב מחשבות קיומיות על שמים ואולי גם כוכבים השמש עוד זורחת, והמים עוד זורמים והלילה עוד אפל והפחד מתגלגל...
 
וואו, באמת כישרון. אהבתי מאוד.

גם המשפט "הכאב הוא הקמט הראשון של החכמה" אומר המון, ומדוייק באופן מטאפורי. מאוד יפה(-:
 

Asaf p

New member
דיבבלעס היקר

קראתי את דבריך אלו וגם את הדברים שכתבת כאן לאחרונה. אני נהנה לקרוא אותך ומעריך את היכולת שלך גם להסתכל ולא רק לרצות להשתתף במציאות סביבך, לכתוב על המחשבות העמוקות והתהיות בראשך, לשאול את השאלות שעולות מול ההתמודדות ולענות את התשובות שאתה נותן בעצמך לחלק מהן. אני משוכנע שהרבה אנשים יכולים להזדהות ולשאוב לעצמם מהדברים שאתה כותב. אתה מיטיב לתאר את התחושות שעולות לעיתים בתוך תוכו של אדם בהתמודדתו מול העולם - עולם שיש בו היבטים שקריים, שמבטיח חיים שיש בהם כשלונות ואכזבות, חיים שמעליהם רובצת עננה של פחד, ואולי גם תפלות וחוסר טעם. רבים המשוררים שכתבו על התחושות האלו. זה מזכיר לי במיוחד מחזאי אחד, חנוך לוין. יחד עם זאת, הדברים בקטע שכתבת מתארים מבט חלקי בלבד. הרוח שעולה כאן היא רוח של אדם שבוחר לראות את העולם כך מבחוץ ואז בוחר שלא להשתתף בו. יש לו תקוות והוא מאמין שעוד יקרו דברים טובים. אבל הוא מסתפק אך ורק בלהביע אותן. היות והוא רוצה להמנע מאכזבה הוא מעדיף לא לחתור לקראת השינוי. הוא לא שוחה, הוא מוותר על זה ומעדיף לצוף. אפשר להציג את התמונה כעולם מפחיד שגורם לך לרצות להתגונן מפניו - להתחבא בתוך החדר ולהציץ עליו מאחורי החלון. אבל האמת היא שכל יום בחיים הוא דף חלק שאתה זה שמחליט מה לכתוב עליו. מה שעשוי להכביד עלינו מלראות זאת אלו הם ההרגלים של עצמנו, אותם דברים שאנחנו בוחרים לעשות רק מפני שהם משאירים אותנו במציאות המוכרת, שאפילו אם מביאה סבל עדיין נותנת לנו תחושת בטחון רק מהיותה מוכרת, אבל בעצם כך עוצרת אותנו מלנסות דברים חדשים. יש לנו הרגל לפתח הרגלים, ויש כאלה שההרגלים שלהם מנהלים אותם, אבל זה לא אומר שאי אפשר לשנות. אפשר וצריך. וכן, יש גם אכזבות, אבל זו בעצם המשמעות של החיים- זו שחסרה כל כך בדברים שכתבת, החתירה הזו, ההליכה בדרך לקראת מטרות שחשובות לך ועקרוניות עבורך. זו תחושת המימוש העצמי שנותנת את הטעם, ההליכה בדרך לשם. יהיו אכזבות - אבל זה לא העיקר. אז אל תתן לעננת הפחד להשתלט על התמונה. מקווה שזה נתן לך חומר למחשבה אסף
 

דיבבלעס

New member
תודה,ריגשת אותי

תראה נראה לי שבעיקר נתחת את הקטע הזה, והקטע הזה מתאר חלק מסוים באישיות שלי, אין לי ספק שיש בי חתירה להצלחה והתקדמות ואותו פחד לדעתי לא גדול אצלי כפי שתארת, אם מנתחים את הקטע הספציפי הזה אז כן,אבל הקטע מתאר תחושה מסויימת שהיתה בזמן מסוים. כתבת דברים שמחממים את הלב בכל אופן,תודה
 
למעלה