s h i r s 1
New member
אז ככה...
שנינו חיילים הכרנו לפני 8 חודשים ונהיינו זוג חודשיים אחרי שהכרנו.. היה מושלם, באמת, הייתי מאושרת והיה לי כ"כ טוב איתו..ולו איתי... היינו מדברים מלא בטלפון..נפגשים כל שבוע שבועיים ההכל היה טרי וכייף.. לאט לאט זה התחיל להרגיש כאילו הקשר כבר מאוד מובן מאילו.. מאבד את המיוחדות שבו..את היופי..מבחינת הכל..הוא חוזר אחת לשבועיים וכמעט אין לו זמן לדבר בטלפון..וכשהוא בבית אני זו שצריכה להגיע אליו כי הוא רוצה לצאת עם החברים הקרובים ורוצה שאצא איתם ופתאום עניינים התחילו להתפרק.. בזמן האחרונים הרגשתי כאילו אנחנו רחוקים מתמיד..אבל הוא לא יסיים את זה בחיים..הוא אוהב אותי וטוב לו איתי... לי לא טוב..הבעייה היא שאני לא רואה את עצמי בלעדיו ונכון אני יודעת שבמילא הוא כמעט ולא שם בשבילי,והרגלתי את עצמי כבר למצב הזה בגלל זה לא הכי נורא לי..אבל עדיין...והוא לא מעורב בחיים שלי..אבל עדיין המחשבה בלי...אני קשורה אליו.. ואפעם אין לי את האומץ לסיים כבר חשבתי על זה יותר מפעם והתייעצתי עם כל חברה אפשרית. :\\
שנינו חיילים הכרנו לפני 8 חודשים ונהיינו זוג חודשיים אחרי שהכרנו.. היה מושלם, באמת, הייתי מאושרת והיה לי כ"כ טוב איתו..ולו איתי... היינו מדברים מלא בטלפון..נפגשים כל שבוע שבועיים ההכל היה טרי וכייף.. לאט לאט זה התחיל להרגיש כאילו הקשר כבר מאוד מובן מאילו.. מאבד את המיוחדות שבו..את היופי..מבחינת הכל..הוא חוזר אחת לשבועיים וכמעט אין לו זמן לדבר בטלפון..וכשהוא בבית אני זו שצריכה להגיע אליו כי הוא רוצה לצאת עם החברים הקרובים ורוצה שאצא איתם ופתאום עניינים התחילו להתפרק.. בזמן האחרונים הרגשתי כאילו אנחנו רחוקים מתמיד..אבל הוא לא יסיים את זה בחיים..הוא אוהב אותי וטוב לו איתי... לי לא טוב..הבעייה היא שאני לא רואה את עצמי בלעדיו ונכון אני יודעת שבמילא הוא כמעט ולא שם בשבילי,והרגלתי את עצמי כבר למצב הזה בגלל זה לא הכי נורא לי..אבל עדיין...והוא לא מעורב בחיים שלי..אבל עדיין המחשבה בלי...אני קשורה אליו.. ואפעם אין לי את האומץ לסיים כבר חשבתי על זה יותר מפעם והתייעצתי עם כל חברה אפשרית. :\\