אז כולנו מתוסכלים?

[קיום ומשמעות]

אז כולנו מתוסכלים?

קראתי שוב ושוב את חילופי הדברים האחרונים ופתאום ראיתי כמה כולנו פסימיים, נטולי תקווה, מנסים להאמין אבל ברגע אחד מכולנו בוקע העצב אחיו ואחיותיו. בהתחלה היתה לי המון תקווה לראות כאן אנשים עם ההפרעה כותבים מביעים מתבדחים ופתאום השתכנעתי שכולנו תלושים ושבעצם אין הרבה תקווה עם מה שאנו סובלים ממנו....אי..אי..אי... זה כאב והאמת שאני ברעד לא קל מכל זה הייתי חייב לומר זאת. קיום ומשמעות

 

[סיזיפוס]

לכן

כדאי לדעתי למצוא את שורשי הבעיה ולא להסתפק בתרופות, כדי שאפשר יהיה לעקור את הבעיה מהשורש. אי אפשר לפתור לגמרי בעיה ,אם לא יותר מה גורם אותה. לולא היתה לי אמונה שיש דרך לצאת מזה,ספק אם היה לי כוח להמשיך. מזלי שמצאתי שיטה שמתאימה לי ויש לי אמונה שהיא יכולה לעזור . נכון שיש נפילות ,אבל בכל מלחמה יכולים להיות כמה קרבות אבודים(לצערנו),לא?... זה מה שזה מלחמה!!! והעיקר לנצח בסוף!!!

 

[סיזיפוס]

אם לא יותר= אם לא יודעים. טעות.

 

[.אחת]

לא. החגים היא תקופה יותר קשה בדר"כ

כי זה זמן של חשבון נפש גם למי שלא מאמין , פשוט מעצם העובדה שזה סימן דרך לכך שחלפה עוד שנה. אז זו אכן תקופה מדכדכת למי שעדין סובל. מכאן שכולנו פסימים נטולי תקווה דילגת די הרבה דילוגים. יש כאן הכל בפורום, זה תלוי בתקופה. יש גם תקופות בהן יותר כותבים מביעים מתבדחים ויש גם תקופות בהן לאנשים יותר קשה, כמו בתקופת החגים, או כשלמישהו בפורום קשה במיוחד ואז זה קצת משתק את האחרים. יש הרבה תקווה למי שסובל מOCD. אני יודעת את זה בתור מישהי שסבלה מOCD. בלשון עבר. אחת.