היום בצפירה
עמדתי בחצר.
וחשבתי על כל אלו שבמותם, אפשרו לנו את החיים.
וניסיתי להתייחד עם זכרם.
כמו כולנו.
וברקע של הצפירה
מסביבי
שמעתי גם ציפורים וחרקים,
וכלב נובח במרחק.
וראיתי עצים וצמחים ופרחים.
וחשבתי עד כמה החיים הללו, למעשה כל החיים שאינם אנושיים, אדישים לעניינים האלו.
מלחמות.
או צפירות וימי זיכרון.