אז יום הזיכרון.

puma141

New member
אז יום הזיכרון.

מה לכם זה עושה?

ראיתי איזו תכנית על הורים שכולים.
הם דיברו באמת מדם ליבם על העובדה שהם חשים את הצביעות, את חוסר האכפתיות את העובדה
שפותרים אותנו ביום הזה ובסיסמאות שלו על"במותם ציוו לנו את החיים" והותנים פן הירואי
למותם של ילדים, הרבה פעמים בעצם-סתם.
בכל מיני מלמות או מבצעים שהיו מיותרים.
אותם אנשים אמרו שהם מחפשים את הסיבה להצדיק את המוות של יקיריהם ולא מוצאים.
ויותר מזה, עם השנים-יותר ויותר הם מבינים שהרבה ממקרי המוות האלו היו לחינם.

מה אתם אומרים על זה?

חשבתי לעצמי שהורים שכולים מקדישים לזה מן הסתם יותר מחשבה מאלו שברוך השם
לא שכולים.
אלו שלא שכולים ממלחמות ישראל, מקבלים את היום הזה מכבדים אותו, כואבים אותו-
אבל פחות מבקרים אותו מהבאטם. מהאמת שלו.
לי מאוד צרם מה שהם אמרו שם,והתחושה שלי היא שזה מאוד נכון..
 

puma141

New member
מקפיצה לעצמי. .ולכם.

תענו!! למרות שאני יודעת שענייני הפורום חשובים מזה בהרבה..תענו!
לפני שאני אתעצבן....
 

puma141

New member
לא תמיד מטקה, התחושה שלי-

שיותר סתם ממה שצריך באמת, אבל המילים מעדנות את המוות הנורא הזה..
ומי שעוצר שם לחשוב-זה השכולים. לשאר יום הזיכרון מספק..
 
אבל

יש לנו אויבים צריך לתת להם מענה.
המענה הוא צהל ומלחמות.

מה אנחנו כבר יכולים להגיג להורים............כלום
 

puma141

New member
אז זהו מטקה ש..

מרגילים אותנו לחשוב ככה אוטומטית.

מישהו אמר אתמול שם, שצריך לשחרר את המתים האלו..
ואולי אז נתחיל להבריא.
שנצא מתוך האוטומט המלחמתי החשיבתי שמטפטפים לנו כל הזמן-בשקר ובצביעות.
שונה מאוד ממה שבאמת קורה..
 

Pitzuk

New member
אי אפשר לשחרר אותם מאיתנו

הם תמיד חוזרים
הנה מה שקרה לי שלשום

"אתמול הרגשתי חוסר אונים

איזה זקן מהורהר ייצא ברוורס

ולחץ על הגז במקום על הברקס

ופספס את האוטו שלנו בחצי מטר

ולא יכלתי לעשות כלום

זה החזיר אותי עשור אחורה

גם אז הרגשתי חוסר אונים

כשהיא התקשרה אלי בוכה

"
וההמשך...

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2526024&r=1
 

shayCn

New member
האמת שלא חשבתי על זה בכלל

אני באופן בלתי מודע מרחיק את המחשבות מאירועים שכולים
שאין לי קשר ישיר אליהם(אני יודע,זה נשמע נורא אגוצנטרי).
 

גניפר14

New member
אני חושבת שבאמת מקרי המוות האלו היו לחינם.

אני בתור אמא חושבת כך.
אני גם טיפוס שחושב מה יהיו ההשלכות אם וכאשר. עוד לפני שדברים קורים ומתבצעים.
ובתור אמא אגואיסטית שרוצה את הבן שלה בריא, ולא חס וחלילה מת לחינם.
דאגתי שהבן שלי לא יהיה בקו הראשון של הלוחמים.
אגואיסטי? נכון. מודה.
אבל לא רוצה לאבד בן לחינם.
תמיד דגלתי בשכירי חרב ולא בילדים שלנו.
 
יום הזכרון עושה לי הרבה דמעות בעיניים

מבלי להיכנס לשאלה של האם נפלו לחינם או לא לחינם,
כל מוות של בן, בעל, אבא, אח, אחות,
כל מוות שכזה הוא כאב שאי אפשר לשאת אותו.
כל מוות שאינו מדרך הטבע הוא מוות מיותר. מוות שניתן היה למנוע אותו.
בתאונות הדרכים נהרגים כל שנה יותר אנשים, נשים זקנים וטף, מאשר במלחמות או בפיגועים.
כל מוות הוא מיותר.
זה מיותר לחפש אשמים למוות כזה או אחר. כל עצמאות של כל מדינה, של כל עם, נקנית בדם, יזע ודמעות.
שום עם לא קיבל מדינה וחלקת אדמה ללא שהקריב את הקורבנות.
תמיד יהיו קורבנות לשווא. תמיד. ככה היה וככה יהיה. אין טעם לחפש אשמים.
 
כרגיל אני לא מסכים איתך

יש ראיה צרה ויש ראיה רחבה של השכול.
אני לא חושב שיש צביעות אלא נסיון לבטא במילים וסמלים את ההזדהות עם המשפחות השכולות. אולי תגידי את , מה זה מעשה לא צבוע?
ומות הילד או החייל (אגב, לדעתי המילה "ילד" צורמת לי וגם בה יש משהו מהצביעות) לעולם לא יהיה סתם ותמיד יהיה סתם. בסך הכל הם נפלו למעננו אפילו אם זה סתם תאונת דרכים.
ואל תשכחי שיש את אלה שלחמו ויצאו מהתופת אבל ראו את חבריהם נופלים. את חושבת שההרגשה שלי לגבי חבריי שנפלו על ידי או מתו בזרועותיי היא צבועה? ויש רבים כמוני שגם מחנכים את ילדיהם לזכור את הנופלים. אבל גם לאחר שבאתי "משם" וביקרתי את המשפחות, לא ידעתי מה לאמר שלא יישמע צבוע או לא נכון. כי את ההרגשות האלה אי אפשר לכמת לאמירות "נכונות". אז מסתפקים בסמלים, בשירים, בצפירה שמאחדת בבתי הקברות, בפרחים ובעצב העמוק בלב. זה אמיתי.
 

puma141

New member
הצביעות שהם דיברו עליה, למיטב הבנתי

היא לא שלך או שלי. העצב שלי כמו זה שלך, אין לי בכלל ספק שהוא אמיתי.
לדעתי הם כיוונו אולי מהפן האישי שלהם שהמוות של היקירים שלהם היה לחינם
מסיבות שונות.
אני בהחלט מבינה שבכל מלחמה יש קורבנות כואבים שאין מוצא מהם.
אבל היינו עדים לכ"כ הרבה קורבנות חינם גם במלחמת לבנון השניה, אולי גם בעזה
אז יש מצב שלצביעות הזו כיוונו. לקורבנות החינם האלו.
אני חושבת שאפשר היה להמנע מהמון קורבנות שנפלו באמת לחינם.
דוגמה אחת קטנה היא אסון צאלים כפי שהוא השתקף בסופו של דבר, כקרב על "תהילה".
משהו שהתנהל ברשלנות פושעת, לטעמי לפחות.
אז היי-אני מבינה כל מה שאתה אמרת וגם יחפה-אבל אדם אחד הוא עולם ומלואו. וכשמסתכלים
על אותם הורים ושברי החיים שלהם, אפשר להבין על איזו צביעות מדובר.

עכשיו זה יותר ברור?
 
בוודאי שברור

אין צבא בעולם בלי מוות "מיותר". גמני נוכחתי בתאונות בצבא וראיתי מוות מיותר. אבל מה לעשות וצבא זה עסק מסוכן של אנשים ותאונות קורות. אני חושב גם שבשנים האחרונות המוות המיותר כביכול פחת.
אחת משתי המלחמות "שלי" היתה מלחמת יום כיפור שבה איבדתי המון חברים. את יכולה להגיד שכל המלחמה הזאת היתה מיותרת כי אם גולדה היתה מרחיקת ראות ואם דיין היה מנהל את המגננה אחרת ואם ואם ואם...
אז איפה עובר הקו?
 
על כל מוות מסתכלים מהפן האישי

קורבנות חינם יש בכל מלחמה. ישנן מלחמות מיותרות ולא מחוייבות המציאות, אבל את זה ההיסטוריונים יישפטו.
משפחות שאיבדו את יקיריהן במלחמה, במלחמה שהיא לא על הבית, תמיד המוות ייראה להם מיותר, לחינם, לשווא.
ההיסטוריה תשפוט את אותם המדינאים אשר יצאו למלחמה, האם זאת הייתה מלחמה על הבית או מלחמה סתם לשם המלחמה.
אני קטונתי מלשפוט.
 

puma141

New member
אבל שניכם מדברים על "מלחמות". את זה

הבנתי, וגם את עניין קורבנות המלחמה.
אבל יש גם קורבנות של רשלנות פושעת, נפשעת וכל המילים שאפשר להגיד, בתוך
כל המלחמות האלה. קורבנות חינם לא בשם המלחמה-בשם רשלנות ורדיפה אחרי תהילה-למשל.

זו צביעות. השתיקה הזו..חוסר מיצוי הצדק.
ליבי עליהם על השכולים שאיבדו את יקיריהם בתוך אותה רשלנות פושעת, שלא מניחה
להם באף רגע בחייהם, כי אפילו לחשוב שיקירם נפל כחייל-אין להם.
פשוט..סתם.

האמת , ובטח שלא מידת הדין ,לא מוצתה ע"י המערכת.
אז אנחנו יכולים לשבת פה ולדבר על "מלחמות ישראל". אבל יש גם מקרים כאלו, והרבה..
שאנחנו פשוט מצרפים אותם ליום הכואב הזה, מבלי להתמודד איתם באמת.
 
פומה, הבנת *כל* הנקרא בבקשה

לא כתבתי רק על מלחמות ולנוחותך שוב חלקו הראשון והעיקרי של הפוסט שלי:

"אין צבא בעולם בלי מוות "מיותר". גמני נוכחתי בתאונות בצבא וראיתי מוות מיותר. אבל מה לעשות וצבא זה עסק מסוכן של אנשים ותאונות קורות. אני חושב גם שבשנים האחרונות המוות המיותר כביכול פחת."
 

puma141

New member
בני אני מכבדת את המקום שהיית בו

ואין ליש ום ספק שאתה יודע מקרוב הרבה יותר ממני, באמת. ושוב-כבוד על כך.

סליחה על האבל שבא, אבל-
זה טיפה מכעיס מה שאתה כותב לי!
כי בעיני יחד עם זה שזה צבא- יש מקרים שאפשר למנוע. רק עם מעט מחשבה/אכפתיות, רצינות..
מה זה "צבא"?! מקרים קשים שקורים סם, אמורים במלוא האומץ לעמוד מול בית דין!
כי כל חייל אחד, רק אחד שמת בעבור יוהרה של מישהו או מי שהם-בעיני זה לא שייך ל-"צבא".
זה שייך לרשלנות פושעת ונפשעת, וכל מקרה שכזה-הוא בהחלט לגופו.
למען יראו וייראו.

איפה ההפרדה? בשם הצבא מותר הכל?! זו לא צביעות בעיניך?

נתתי לך רק מקרה אחד שבו נפלו חמישה חיילים, בגלל תהילה ושאננות.
ויש המון בני. יש המון.
 
ואני שואל שוב, איפה הקו?

ומהי ה"תהילה והשאננות" באסון צאלים ובכלל הקו בין אסון מיותר ובין פעולה מוצלחת הוא מאד דק. תארי לך שבגלל כדור אחד של אוגנדי שפוגע במיכל דלק של הרקולס באנטבה, הפעולה היתה נכשלת. גם אז היינו אומרים שה היה בגלל רדיפת תהילה כי אחרי הכל שיחרור של מחבלים היה פותר את הבעיה...
.וגם כל מלחמת יום כיפור נגרמה בגלל שאננות (ואני מאד מאד כועס על גולדה ודיין על כך). אז בלשונך, איפה ההפרדה? האם היה צריך להעמיד את אריק שרון על הפריצה המיותרת למעבר המיתלה במערכת קדש, דבר שגרם לקורבנות רבים (לאחר שהוא קיבל הוראה להכניס רק סיור אבל הכניס חטיבה שלמה בלי מודיעין שהיה אומר לו שהמון מצרים אורבים שם)?
יש בעיה בהתיחסות שלך כי ברור שהיו פעולות וגם מלחמות מיותרות. אז שוב, איפה הקו המפריד?
 

puma141

New member
אני יודעת שכשאני ראיתי את הסרט שהיה

על אסון צאלים-כעסתי, הייתי מתוסכלת..היה מי שלא שהזמן דחק לו, רק כדי להאדיר את שמו.
לא רוצה להכנס לפרטים האלו, כי אני לא זוכרת במדוייק-אבל זה היה כשל נוראי שמבחינתי היה חייב
להיות באור הזרקורים בגדול, וזה לא קרה..

5 חיילים, פקודים הלכו סתם בגלל שוב-רשלנות פושעת ונפשעת בני!

היו 9 חיילים-פקודים*שעשו מה שאמרו להם ב100%* בלבנון, שמתו מכבל חשמלי חשוף, שדובר עליו לפני
שזה קרה. אף אחד לא עשה כלום..

היו את שלושת החטופים שמתו בסוף שגם שם היה כשל אנושי אישי נוראי..

באמת שקשה לי ולא בא לי להכנס לפרטים, כי זה מכעיס אותי מאוד..מתסכל אותי!

דברים שחייבו משפט אמת כדי שלא יישנו כאלו מקרים. זה לא קרה.
אין גוף שאסור לבקר אותו. אין! בטח שלא כשקורים כאלו מקרים.
אז אם קמים הורים שכולים וצועקים לצביעות נוראית-הם בעיני צודקים-לחלוטין!

הגבול? לא יודעת בני איפה הוא..
אני רק מרגישה שבהמון מקרים פשוט בורחים מאחריות. פשוט..מקשטים את זה במילים.
משהו בהתנהלות שלנו התקהה..התדרדר. ואולי אני פחות תמימה ממה שהייתי..לא יודעת.
 
למעלה