אז חפרתי קצת...
אז כך... קראתי את ההודעה שמורן כתב (סיום טרומפים....)וכן.. אנחנו בהחלט סימנו טרומפים, נכנסים לשנת הדרכה,התרגשות ופחדים מפה ועד להודעה חדשה!!!! הזמן באמת רץ בטירוף!!! מהר מדי... אולי אני מרגישה את זה בדברים אחרים כמו שכולם מסביבי מתחילים לקבל תעודת זהות, רישיון, אחותי הגדולה כבר קיבלה צו ראשון! ואני רק עומדת באמצע כל זה, קטנה קטנה ומתה מפחד! כשהייתי קטנה יותר, בערך בכיתה ד' תמיד הסתכלתי על כל זה כעל משהו עצום. שזה "ה"גיל, כבר אפשר לעשות הכל, כבר כל כך גדולים. ועכשיו שאני עומדת בתוך זה ורואה את הילדה שאני עושה עלייה ביביסיטר מסתכלת עליי ככה באותה צורה, אני מבינה כמה בעצם אני נראית גדולה לכולם! אבל אני לא!אז היציאה למדצי"ם זה בעצם האות עיקרית שלי... זהו אני כבר נכנסת למסגרת של עצמי, שאני בחרתי... היחידות שלקחתי והמגמה שבחרתי.. זהו אני מכתיבה לעצמי עכשיו את העתיד הקרוב לפחות... מבועתת מפחד. אבל כמו שמורן אמר נעבור את כל זה כל עוד יש לנו חיוך על הפרצוף, כל עוד אנחנו שלמים עם זה. ואני חושבת שאני שלמה. אז אחרי חפירות ממושכות אני רק אאחל המון בהצלחה לכולם!!!!!