אז חיכיתי.
לקחתי פסק זמן מהכל. אשב קצת בצד, אלקק לי את הפצעים שלי, אחבוש אותם טוב ואצא לכבוש את העולם בסערה. או משהו. אז חיכיתי, והמחשבות הטורדניות והנוסטלגיות שוב שבו אליי. גלים גלים, אבל שבו. אז אומרים שלא, שדי, שזה היה ונגמר ולמה אני בכלל חושב על זה שוב ושוב? הוא לא רוצה. פשוט לא. גם לא יצר קשר. אני סתם משלה את עצמי. ולמה אני רוצה בכלל? זה הוא? זה אני? זו התקופה הלא קלה שעוברת עליי? כבר לא יודע. והתגעגעתי. אם לומר את האמת, אני כבר לא יודע איך ולמה אני מתגעגע. אני לא יודע אם אני רוצה אותו בתור בן זוג יותר, אבל יודע שרוצה אותו בסביבה שלי, אני לא יודע אם אני מאוהב בו, אני יודע שאני אוהב אותו ושאכפת לי, אני לא יודע למה אני רוצה שהוא יחבק אותי כ"כ, בשביל שזה יקרה -אם- אני רוב הסיכויים שלא ארגיש אחרת. ואמרתי לעצמי שאני אחכה, נראה, אולי הוא יתגעגע, אולי הוא יצלצל, זה לא קרה. הזדיינתי בסבלנות שבוע בשביל אתמול בלילה בסוף כן לשלוח לו הודעה, הזויה ולא ברורה כמו שרק חמש בבוקר יכול להפיק. שוחחנו קצת. מתגעגע לזוגיות שלנו הוא לא, אבל אכפת לו. - טוב, לא אמר לי משהו שלא ידעתי, סתם שבר את קצת התקווה\תהייה שהייתה שם, אבל זה לא מה שמטריד אותי עכשיו. אז מה כן? אני כבר לא יודע. אני פשוט מבולבל. מאוד. מצד אחד, אני בועט בעצמי ואומר שליצור איתו קשר היה מיותר. מצד שני, אני דווקא הייתי רוצה להתגבר עליו כבר, ואפילו להשאיר אותו בתור ידיד, כי אני מאוד אוהב את האופי שלו. מצד שלישי, עדיין, אני תוהה, היכול להיות שזה לא הוא כמו שזה אני והתקופה? האם הוא סתם האובייקט שכל הרגש מתנקז אליו, כי אם הוא היה עדיין איתי, הוא היה תומך בי ועוזר לי להתגבר? או שהייתי מרגיש פחות לבד ככה? אין לי מושג. לשלוח? לא לשלוח? נשלח.
לקחתי פסק זמן מהכל. אשב קצת בצד, אלקק לי את הפצעים שלי, אחבוש אותם טוב ואצא לכבוש את העולם בסערה. או משהו. אז חיכיתי, והמחשבות הטורדניות והנוסטלגיות שוב שבו אליי. גלים גלים, אבל שבו. אז אומרים שלא, שדי, שזה היה ונגמר ולמה אני בכלל חושב על זה שוב ושוב? הוא לא רוצה. פשוט לא. גם לא יצר קשר. אני סתם משלה את עצמי. ולמה אני רוצה בכלל? זה הוא? זה אני? זו התקופה הלא קלה שעוברת עליי? כבר לא יודע. והתגעגעתי. אם לומר את האמת, אני כבר לא יודע איך ולמה אני מתגעגע. אני לא יודע אם אני רוצה אותו בתור בן זוג יותר, אבל יודע שרוצה אותו בסביבה שלי, אני לא יודע אם אני מאוהב בו, אני יודע שאני אוהב אותו ושאכפת לי, אני לא יודע למה אני רוצה שהוא יחבק אותי כ"כ, בשביל שזה יקרה -אם- אני רוב הסיכויים שלא ארגיש אחרת. ואמרתי לעצמי שאני אחכה, נראה, אולי הוא יתגעגע, אולי הוא יצלצל, זה לא קרה. הזדיינתי בסבלנות שבוע בשביל אתמול בלילה בסוף כן לשלוח לו הודעה, הזויה ולא ברורה כמו שרק חמש בבוקר יכול להפיק. שוחחנו קצת. מתגעגע לזוגיות שלנו הוא לא, אבל אכפת לו. - טוב, לא אמר לי משהו שלא ידעתי, סתם שבר את קצת התקווה\תהייה שהייתה שם, אבל זה לא מה שמטריד אותי עכשיו. אז מה כן? אני כבר לא יודע. אני פשוט מבולבל. מאוד. מצד אחד, אני בועט בעצמי ואומר שליצור איתו קשר היה מיותר. מצד שני, אני דווקא הייתי רוצה להתגבר עליו כבר, ואפילו להשאיר אותו בתור ידיד, כי אני מאוד אוהב את האופי שלו. מצד שלישי, עדיין, אני תוהה, היכול להיות שזה לא הוא כמו שזה אני והתקופה? האם הוא סתם האובייקט שכל הרגש מתנקז אליו, כי אם הוא היה עדיין איתי, הוא היה תומך בי ועוזר לי להתגבר? או שהייתי מרגיש פחות לבד ככה? אין לי מושג. לשלוח? לא לשלוח? נשלח.
