חיוך של גולגולת
New member
אז זה מה שקרה.
היא יצאה מהבית ביום אפרורי ומעונן דורכת בקשיחות מה על עקבי הפלסטיק שלה, ושובל רחפני של תהייה מלווה אותה לכל אשר תצעד. מאחוריה צעד ארמיל המחמד שלה, מוישה, כשפניו מביעות תוגה גדולה ועלי השלכת הבשרניים שעל המדרכת מאטים את צעדיו. היא הביטה בו בזעף ומשכה בקולרו בקשיות. מסביבם הילכו, רצו, פיזזו וקרטעו אנשים שונים שהתאגדו תחת המכנה המשותף "עוברי אורח". פרצופים שטניים או אדישים, זקנות בעלות שיניים תותבות, ילדים פרועי שיער, נערות שטוחות עכוז, גברים בנעליים אלגנטיות ונשים קטומות צפרניים. שלט גדול בפינת הרחוב משך את עיניה. הנה. זה המקום. היא נעצרה, פתחה את מעילה העבה ונשמה לרווחה. הנה, זה כאן. בעוד חודש המקום הזה ישחרר אותה מכל צרותיה. מהבעל העיקש, מתלונותיו האינסופיות, מהחביתות החרוכות שנאלצה להגיש לו וממכונת הכביסה בעלת האופי הסירקואלי. היא הביטה שוב על החלונות האפלים של הרבנות ופנתה לאחור בצעד נמרץ. אט אט התמתנו צעדיה. כבר היה קר. אבא הביט בה מן החלון בבנין הגדול וחיכה שהיא תחזור הביתה. אין לה עכשיו בית אחר. היא מחתה דמעה קטנה ונשמה עמוקות את אוירה הצלול של ירושלים. <אייקון עצוב נורא> מוקדש בבלבול, מבוכה, תהיה, האשמה עצמית, פמיניזם מודרני וזעקות יאוש ליוסי מי מפחד מחסימות????
היא יצאה מהבית ביום אפרורי ומעונן דורכת בקשיחות מה על עקבי הפלסטיק שלה, ושובל רחפני של תהייה מלווה אותה לכל אשר תצעד. מאחוריה צעד ארמיל המחמד שלה, מוישה, כשפניו מביעות תוגה גדולה ועלי השלכת הבשרניים שעל המדרכת מאטים את צעדיו. היא הביטה בו בזעף ומשכה בקולרו בקשיות. מסביבם הילכו, רצו, פיזזו וקרטעו אנשים שונים שהתאגדו תחת המכנה המשותף "עוברי אורח". פרצופים שטניים או אדישים, זקנות בעלות שיניים תותבות, ילדים פרועי שיער, נערות שטוחות עכוז, גברים בנעליים אלגנטיות ונשים קטומות צפרניים. שלט גדול בפינת הרחוב משך את עיניה. הנה. זה המקום. היא נעצרה, פתחה את מעילה העבה ונשמה לרווחה. הנה, זה כאן. בעוד חודש המקום הזה ישחרר אותה מכל צרותיה. מהבעל העיקש, מתלונותיו האינסופיות, מהחביתות החרוכות שנאלצה להגיש לו וממכונת הכביסה בעלת האופי הסירקואלי. היא הביטה שוב על החלונות האפלים של הרבנות ופנתה לאחור בצעד נמרץ. אט אט התמתנו צעדיה. כבר היה קר. אבא הביט בה מן החלון בבנין הגדול וחיכה שהיא תחזור הביתה. אין לה עכשיו בית אחר. היא מחתה דמעה קטנה ונשמה עמוקות את אוירה הצלול של ירושלים. <אייקון עצוב נורא> מוקדש בבלבול, מבוכה, תהיה, האשמה עצמית, פמיניזם מודרני וזעקות יאוש ליוסי מי מפחד מחסימות????