אז זה הסיפור שלי.

noa03

New member
ליעל היקרה

את עוברת תקופה איומה - אולי אחת הקשות בחיים. העצה שלי - לשבת ליד אימא שלך כמה שאפשר יותר - כי אלה ימים ושבועות של פרידה. אם הצער והקושי יגרמו לך להימנע מלהיות שם - מאוחר יותר תרגישי הרבה אשמה. זה כל כך קשה - תעזרי גם בדודים שלך שלמזלך יש לך לא מעט. אימי נפטרה לפני כשנה. בחושים האחרונים לחייה הייתי שם הרבה ובשבועות האחרונים אירגנתי מצב שהיא לא תשאר אפילו רגע אחד לבדה. את מאוד צעירה לעבור את כל זה - חיזקי ואימצי
 
שלום יעל יקרה

ליבי איתך ואני חושבת שאת נערה מיוחדת. אמא שלי גם נפטרה מסרטן ראות ואני מאוד מזדהה איתך ומאוד מבינה מה עובר עליך. אני שמחה שהצטרפת אלינו ואני מאוד מקווה שהיכולת להפתח ולומר מה עובר עליך תעזור לך. שולחת לך חיבוק והמון המון כוחות.
 

MIF2004

New member
יעל היקרה....

עומדות לי דמעות בעיניים אחרי שאני קוראת את מה שכתבת. כל כך קשה להתבגר כל מהר בגיל כל כך צעיר, או כמו שאת אומרת פתאום הדברים שעניינו אותך אתמול, כבר לא מעניינים. אני חושבת קודם כל שזה נהדר שאת בקשר כל כך טוב עם דודה שלך, וכמו שכתבו קודמותיי, תטפחי אותו ותשאבי מהקשר הזה כוחות. במקביל, תבלי עם אמא, תמצי את הזמן שלכן ביחד, ואני לא מתכוונת לדברים מפוצצים, סתם, ארוחות ערב משותפות, סרט בוידיאו, סתם להתקשקש... ליבי איתכן...
 
ליעלי

את עוברת תקופה מאוד מאוד קשה, זה לא יהיה קל, אבל יש מספר דברים שאת יכולה לעשות כדי לנסות להקל על הכאב הנוראי, קודם כל תחזרי ללמוד ותנסי לשפר את ציונייך, כדי לשמח את אמא שלך, דבר שני תנסי לבלות אתה כמה שיותר זמן, אני מציעה לך להתחיל לכתוב יומן לכתוב בו את השיחות שלכן, את המחשבות והרגשות שלך, ומה שלא פחות חשוב, אל תצטערי יותר מידי שאמא שלך עוזבת, היא עוזבת אותך רק מבחינה גופנית, היא תמיד תישאר בליבך, וכל פעם שתתגעגעי כל מה שתצטרכי זה רק לעצום עיניים ולהתרכז, ותראי שהיא תגיע ותייעץ ותנחם. ויעל אל תשכחי, אמא שלך עוברת סבל רב וכאבים רבים, תני לה ללכת באומץ, תני לה להשתחרר מהכאב הנורא הזה בלי רגשי אשם על כך שהיא "מפקירה" אותך בעולם הזה. קחי את עצמך בידיים - למרות שזה מאוד מאוד קשה - ותנסי לחזור להיות אותה בחורה נחמדה ומלאת חיים שהיית קודם, תדעי לך שאמא שלך - סובלת מאוד מהתגובה הקשה שלך - אפילו אם היא לא כל כך מראה את זה. אז תהיי חזקה ותנסי להקל עליה.
 

etiush

New member
יעל... ../images/Emo7.gif

אני יושבת פה ובוכה כמו תינוקת למקרא דברייך. אימי נפטרה לפני כ-10 חודשים ועדיין כואב לי כאילו זה היה אתמול. אני מאוד גאה בך בדבר אחד, שאת מוכירה באמת ומתמודדת איתה. אני הכחשתי לכל אורך הדרך שאימי תלך. אפילו שהיא סבלה מאוד בימיה האחרונים וראיתי שהיא לא בסדר, הכחשתי. למרות שעזרתי לה מכל הלב, היום שאני מסתכלת אחורה הייתי מתנהגת שונה. הייתי עוזרת יותר, הייתי יושבת לידה כל שנייה שהיה לי. אני ממש מטומטמת שהמשכתי ללכת ללימודים באותו חודש קשה לפני שהיא נפטרה. הייתי צריכה לשבת איתה יותר. אני מקווה שאת איתה ודואגת לה. תהני איתה כל עוד את יכולה. אל תחשבי על האחר כך. תחשבי על העכשיו. עכשיו את איתה! איזו מתנה נפלאה יש לך ביד! תהי חזקה. אם את צריכה משהו אני פה
 

la la lola

New member
גם אני בדיוק כמוך אתיוש

ניסתי להכחיש את זה לאורך כל הדרך הייתי כל כך אופטימית באופן משונה במובן של: אין מצב שזה קורה לאמא שלי.. נישקתי אותה לשלום כאלו אני אראה אותה כבר מחר ולא ראיתי אותה למחרת!! הייתי כל כך מטומטמת חשבתי שאם אמא הצליחה להילחם בזה 3 שנים אין מצב שזה יכניע אותה עכשיו אבל זה כן!!!! אז באמת באמת תעשי זאת בשבילי ובשביל עצמך תיהי איתה כל דקה שאלי אותה שאלות ספרי לה דברים שאחר כך לא ישאיר מקום של חרטה.. ספקות.. טימטום!!!! אין לי מבינה איך את כלכך אופטימית לגביי זה שצריך להמשיך הלאה וזה.. אני חשבתי שברגע שהיא תמות אני ימות יחד איתה חלק ממני מת אבל החיים הכריחו אותי לחיות.. האפטימיות היחידה שהייתה לי נבאה מכך שלא נתפס לי בראש שעוד שבוע אמא לא תיהיה איתי.. זהו
 
וגם אותך לה לה מזמן לא ראינו!

איזה כייף לפגוש אותך שוב? מה שלומך? מה נהיה עם האנגלית? ספרי קצת חדשות ...
 
אתיוש, חמודה!

מזמן לא היית פה! מה קורה איתך, איך הולך, נרגעו קצת הרוחות?
 

etiush

New member
נרגעו, התחממו שוב, נרגעו ועכשיו...

שוב בכיוון של התממות. אני כאילו חיה במלחמה בתוך הבית שלי!
 
מצטערת לשמוע ...

אם כי, זכרי שחלק מהדברים שקורים אצלכם הם גם כרוניקה של משפחה עם נערות מתבגרות, ביחוד אחותך הקטנה ... נקווה שבקרוב תהיה שוב רגיעה..
 
למעלה