אז ועכשיו

BooBee

New member
אז ועכשיו

מקודם נכנסתי לארכיון של הפורום. מאוד קל לגשת אליו, פשוט לוחצים על הארכיון בקישור למטה ואפשר לקרוא את כל הדפים מיום הקמתו של הפורום. הגעתי לעמודים הראשונים וקראתי. 30 עמודים דפדפתי, וראיתי איזו כברת דרך עברתי אני ועוד כמה גולשים קבועים, שחלקם עדיין ממשיך להוות חלק בלתי נפרד מהפורום הזה. זה מדהים לקרוא דברים שכתבתי לפני שלוש שנים, ואיך דברים השתנו, ואיך אני השתניתי. מכניס קצת לפרופורציות, אמנם, אבל לא פחות עצוב ומשתק, וכמה דמעות עכשיו נחתו לי על הלחיים, יא אללה. קראתי את ההודעות הראשונות של כל מיני גולשים כאן, שכל מה שיש לי להגיד זה כמה אמיצים ומדהימים אתם. תנסו גם. תנסו לאתר את ההודעות הראשונות שלכם בפורום ותגלו על עצמכם כמה דברים חדשים. זו חוויה מדהימה להיות נוכחים לשינוי העצום שחל בתוכנו. רויטל.
 
../images/Emo142.gif

כן. איך מוזר. ורחוק. וכמה שקישקשתי..
 

nypx

New member
בובי לא יודע מה לומר לך.........

זה טוב לחזור אחורה? זה לא טוב לחזור אחרה? אוף כמה זעם היה שם וכמה יש עכשיו? לא יודע אבל........... שום אבל
לך לישון לילה טוב
 

BooBee

New member
אולי דווקא בגלל הזעם

ולקבל פרופורציות, איך זעמנו קודם, ואיך עכשיו אנחנו בשלב טוב שכזה, עמוקים בתוך ההתמודדות, לא מוותרים על עצמנו ועל האחים האחרים, הילדים, ההורים, החברים... לראות איך גדלנו וצמחנו מתוך האובדן הקשה, שכבר לא כבד מנשוא, כי הנה, אנחנו כאן, עדיין, מתמודדים, חיים, נושמים, עובדים, אוהבים, כותבים, לומדים, מבלים, צוחקים. לי זה נותן כוחות. רויטל.
 

yaffa123

New member
בדיוק חשבתי על כך

שלום ממש עכשיו חשבתי על כך. על ההתחלה (אז חשבתי רק על סוף) לפני שנתיים. אין לי כוח או צורך לחזור לארכיון אבל זוכרת הכל, ממש הכל. ובאמת עברתי כברת דרך. זה לא שהסבל, הכאב הגעגוע פחתו אבל יש גם משהו אחר, נוסף. נהנית מהבנות, מכך שהמשפחה צועדת הישר לעתיד (עם פזילות וזכרונות מהעבר). לא יודעת אם זה יקפיץ למעלה כדי שתראי, כותבת גם בשביל עצמי- מאחלת לכולכם כל טוב ביי
 
למעלה