אז והיום
בס"ד דעה אישית אז והיום בדרך כלל שמתחילים לפתח דעה לגבי נושא מסוים אז לפני הפיתוח באה הצהרה או מסקנה שהיא דעת סיכום שלפיה כל הנושא מתפתח אני פותח את הנושא במסקנה ולאחר מכן פיתוחה. " השוואה בין ההנהגה של היום וההנהגה שהייתה בזמן השואה" שלפי דעתי הן דומות מאוד. יש שאלה מאוד כואבת לגבי תקופת השואה שתמיד נשאלת איך זה שאנשים (6 מיליון!!!) ידעו שהם הולכים למות והם כמעט ולא התנגדו??? התשובה לכך היא ההנהגה שהייתה אז. לא ניתן לשפוט את האוכלוסייה שהייתה אז מהרבה סיבות אבל ניתן לחוות דעה בנושא , ההנהגה של אותו דור הייתה הנהגה שמאוד רצתה להשאיר כמה שיותר נפשות חיות בזאת שהם לא מתנגדים ולא נותנים (ע"י הלשנה וכו) לאנשים אחרים להתנגד למשטר הרצחני דאז (המשטר הנאצי) ההנהגה של שנות השואה באירופה "היודנראטים" לא אפשרו ודיכאו כל ניסיון של מרד או כל ניסיון של התנגדות למשטר הנאצי. הנהגה יהודית שחשבה לתומה שבכך בעצם הם מצילים חיים של רבים הנהגה שידעה בודאות שחיים של אנשים רבים (6 מיליון ) נטבחים בכל יום נשרפים בכל יום אבל בכל זאת לא נתנה ידה ולא אפשרה ליהודים להתנגד והטיפה "שמוטב שלא נתנגד כי אולי נצא בחיים מין המלחמה". בסופו של דבר ההיסטוריה שפטה את התקופה של השואה וניתן להסיק שאם הייתה איזו שהיא התנגדות ואפילו הקטנה ביותר היו נספים פחות אנשים. 6 מיליון יהודים נספו בשואה מספר בלתי יאומן (יותר מכל התושבים בא"י) ההיסטוריה שפטה ואמרה שההנהגה של אז כנראה תטעה בדרך שלה, ואם היא הייתה נותנת את האפשרות להתנגד והייתה מטיפה להתנגדות למשטר אז היו נספים מספר רב של יהודים אבל לא 6 מיליון. ההיסטוריה אומרת שהאנשים הלכו אל מותם "כצאן לטבח!" הם ידעו שהם מתים בעוד כמה רגעים והם לא עשו שום דבר כדי להתנגד , ואחד הסיבות לכך היא ההנהגה בגטאות ההנהגה במחנות הריכוז ההנהגה של היודנרטים ההנהגה שלפי ההיסטוריה הייתה כישלון מוחלט כלפי העם היהודי , הנהגה זאת חוץ מלשרת את המשטר הנאצי האכזרי לא עשתה מאומה, אבל שוב פעם לא ניתן לשפוט את התקופה של אז וההנחה היא שהם (היודנרטים) רצו רק בטובת היהודים (לפחות זו ההנחה), אבל הם טעו לכל הדעות בדרכם. ההנהגה של היום היא דיי דומה בכך שאנחנו העם היהודי היושב בציון לא יכול לצאת לשום מקום בכל ארץ ישראל מבלי לחשוש שלא יחזור הביתה פגוע אם בכלל. לכל אחד מאתנו יש קשר לפיגועים כמעט לכל עיר זה כבר הגיע כמעט בכל אחד מאתנו זה כבר פגע , אנשים יהודים יקרים תתעוררו אל תלכו "כצאן לטבח" . ההנהגה של היום יודעת (כמו ההנהגה של תקופת השואה) שפיגועים ממשיכים והיא יודעת שבכל יום שעובר אנו קובים עוד מתים שכל כך יקרים לנו עוד פצועים עוד פחד עוד עובדן תקווה (שר הביטחון מזהיר ואומר שיש התרעות חמות לפיגועים). ההנהגה של היום (כמו היודנרטים) יודעים שצריך להתנגד שצריך לעצור את מעגל הדמים הזה, אבל היא פוחדת שהיו לה יותר אבדות היא פוחדת ממלחמה שהאפקט שלה הוא חמור מאוד. השאלה הנשאלת היא איך ההיסטוריה תשפוט אותנו האם בעוד חמישים שנה יגידו ילדנו, כמו שאני היום אומרים על תקופת השואה , "איך זה שאנשים ידעו שהם הולכים למות והם כמעט ולא התנגדו?" ההנהגה של היום חייבת להבין שלא ניתן לחזור על אותה טעות פעמיים , העבר הוא השופט הוא הראי הוא המכתיב את העתיד ולפיו צריך לפעול. העבר, ההיסטוריה אומרת לנו שהלחמת הגרילה הזאת, שגובה מאתנו קורבנות כה רבים, לא תסתיים עד אשר נסיים אותה וככל שנחכה כך המלחמה הזאת תהייה יותר כואבת ויותר קשה. ה"נוסחה" שמחפשים היא דיי פשוטה זה או אנחנו או הם , יש אפשרות של דו קיום בתנאי גבול ברורים, אבל לא ניתן לשים גבול אלא לאחר הסכם שלום או לאחר מלחמה ואלא שתי האפשרויות היחידות העומדות על הפרק ולפי ההיסטוריה הארוכה שלנו אנו מודעים כי הסכם שלום עם אויב מושבע ליהודים לא ניתן ליישם כי אויב מושבע נשאר אויב בכל מקרה. ההנהגה של היום צריכה להבין שההיסטוריה עוד תשפוט אותה ואת ההסכמים שהיא חתמה עליהם , אנו מנחים שההנהגה של היום רוצה רק את טובת היהודים ורק בגלל הנחה זו היא פועלת . לפי הנחה זו חתמו רבין ופרס הסכם שלום עם רב המרצחים ערפאת (ימח שמו) ונתנו לו מדינה ונשק ואנו מניחים שהנהגה זו רצתה רק את טובת המדינה בא לאחר מכן ביבי ונתן לרב המחבלים ערפאת (ימח שמו) את חברון עיר שלפי התורה וההיסטוריה הקדומה ביותר שייכת לעם היהודי ואנו מניחים עדין שההנהגה רצתה את טובת המדינה . וגם היום המרצחים הללו שלא מבחינים בין אם אנו ימין או שמאל דתיים או חילוניים זה לא משנה להם ולעומד בראשם ערפאת (ימח שמו) הם רוצים כמה שיותר הרוגים כמה שיותר מתים (בדיוק כמו השלטון הנאצי) וההנהגה של היום (כמו היודנרטים) לא עושה מאומה או יותר גרוע מכך היא אפילו מעניקה מתנות לרב המרצחים ערפאת (ימח שמו) לגיטימציה, אפשרות לנוע בחופשיות בשעה שאנו היהודים שיושבים פה במדינה ה"חופשית" שלנו לא מסוגלים לנוע בגלל הפחד מפגועים.הגענו לכזה מצב שאפילו לעיר בירה שלנו "ירושלים" אנחנו פוחדים לעלות. הנחה זאת שההנהגה רצתה רק בטובתנו לא ניתנת לתפיסה חלקה, אם אכן היא הייתה טובת המדינה? ההיסטוריה עוד תשפוט אותה ולנו אין את האפשרות לשנות את העבר אבל את העתיד ניתן וצריך לשנות. השאלה היא עד מתי? אז בתקופת השואה האנשים היא מאוד חלשים (פיזית ונפשית), אבודי תקווה, לא ניתן לשפוט אותם. אבל מה קורה לנו היום אנו אמורים להיות חזקים פיזית ונפשית ולהבין שצריך לקום להתנגד לאכזריות הזאת להתנגד ולהלחם בהם לא לפחד! לא לפחד! לא לפחד! לסיכום הדעה היא אשיית שלי והיא מייצגת אך ורק אותי , אישית אני ומשפחתי הגדולה לא נפגענו מהשכל אבל אני מרגיש מאוד פגוע מכל פיגוע ופיגוע , ודברי אלו באו כדי לעורר את האנשים להתנגדות לעורר את ההנהגה להתנגדות , להתנגדות לרב המרצחים ערפאת ימח שמו וזכרו!!! אם מישהו (מהיהודים) נפגע מדברי אני מראש מבקש סליחה .
בס"ד דעה אישית אז והיום בדרך כלל שמתחילים לפתח דעה לגבי נושא מסוים אז לפני הפיתוח באה הצהרה או מסקנה שהיא דעת סיכום שלפיה כל הנושא מתפתח אני פותח את הנושא במסקנה ולאחר מכן פיתוחה. " השוואה בין ההנהגה של היום וההנהגה שהייתה בזמן השואה" שלפי דעתי הן דומות מאוד. יש שאלה מאוד כואבת לגבי תקופת השואה שתמיד נשאלת איך זה שאנשים (6 מיליון!!!) ידעו שהם הולכים למות והם כמעט ולא התנגדו??? התשובה לכך היא ההנהגה שהייתה אז. לא ניתן לשפוט את האוכלוסייה שהייתה אז מהרבה סיבות אבל ניתן לחוות דעה בנושא , ההנהגה של אותו דור הייתה הנהגה שמאוד רצתה להשאיר כמה שיותר נפשות חיות בזאת שהם לא מתנגדים ולא נותנים (ע"י הלשנה וכו) לאנשים אחרים להתנגד למשטר הרצחני דאז (המשטר הנאצי) ההנהגה של שנות השואה באירופה "היודנראטים" לא אפשרו ודיכאו כל ניסיון של מרד או כל ניסיון של התנגדות למשטר הנאצי. הנהגה יהודית שחשבה לתומה שבכך בעצם הם מצילים חיים של רבים הנהגה שידעה בודאות שחיים של אנשים רבים (6 מיליון ) נטבחים בכל יום נשרפים בכל יום אבל בכל זאת לא נתנה ידה ולא אפשרה ליהודים להתנגד והטיפה "שמוטב שלא נתנגד כי אולי נצא בחיים מין המלחמה". בסופו של דבר ההיסטוריה שפטה את התקופה של השואה וניתן להסיק שאם הייתה איזו שהיא התנגדות ואפילו הקטנה ביותר היו נספים פחות אנשים. 6 מיליון יהודים נספו בשואה מספר בלתי יאומן (יותר מכל התושבים בא"י) ההיסטוריה שפטה ואמרה שההנהגה של אז כנראה תטעה בדרך שלה, ואם היא הייתה נותנת את האפשרות להתנגד והייתה מטיפה להתנגדות למשטר אז היו נספים מספר רב של יהודים אבל לא 6 מיליון. ההיסטוריה אומרת שהאנשים הלכו אל מותם "כצאן לטבח!" הם ידעו שהם מתים בעוד כמה רגעים והם לא עשו שום דבר כדי להתנגד , ואחד הסיבות לכך היא ההנהגה בגטאות ההנהגה במחנות הריכוז ההנהגה של היודנרטים ההנהגה שלפי ההיסטוריה הייתה כישלון מוחלט כלפי העם היהודי , הנהגה זאת חוץ מלשרת את המשטר הנאצי האכזרי לא עשתה מאומה, אבל שוב פעם לא ניתן לשפוט את התקופה של אז וההנחה היא שהם (היודנרטים) רצו רק בטובת היהודים (לפחות זו ההנחה), אבל הם טעו לכל הדעות בדרכם. ההנהגה של היום היא דיי דומה בכך שאנחנו העם היהודי היושב בציון לא יכול לצאת לשום מקום בכל ארץ ישראל מבלי לחשוש שלא יחזור הביתה פגוע אם בכלל. לכל אחד מאתנו יש קשר לפיגועים כמעט לכל עיר זה כבר הגיע כמעט בכל אחד מאתנו זה כבר פגע , אנשים יהודים יקרים תתעוררו אל תלכו "כצאן לטבח" . ההנהגה של היום יודעת (כמו ההנהגה של תקופת השואה) שפיגועים ממשיכים והיא יודעת שבכל יום שעובר אנו קובים עוד מתים שכל כך יקרים לנו עוד פצועים עוד פחד עוד עובדן תקווה (שר הביטחון מזהיר ואומר שיש התרעות חמות לפיגועים). ההנהגה של היום (כמו היודנרטים) יודעים שצריך להתנגד שצריך לעצור את מעגל הדמים הזה, אבל היא פוחדת שהיו לה יותר אבדות היא פוחדת ממלחמה שהאפקט שלה הוא חמור מאוד. השאלה הנשאלת היא איך ההיסטוריה תשפוט אותנו האם בעוד חמישים שנה יגידו ילדנו, כמו שאני היום אומרים על תקופת השואה , "איך זה שאנשים ידעו שהם הולכים למות והם כמעט ולא התנגדו?" ההנהגה של היום חייבת להבין שלא ניתן לחזור על אותה טעות פעמיים , העבר הוא השופט הוא הראי הוא המכתיב את העתיד ולפיו צריך לפעול. העבר, ההיסטוריה אומרת לנו שהלחמת הגרילה הזאת, שגובה מאתנו קורבנות כה רבים, לא תסתיים עד אשר נסיים אותה וככל שנחכה כך המלחמה הזאת תהייה יותר כואבת ויותר קשה. ה"נוסחה" שמחפשים היא דיי פשוטה זה או אנחנו או הם , יש אפשרות של דו קיום בתנאי גבול ברורים, אבל לא ניתן לשים גבול אלא לאחר הסכם שלום או לאחר מלחמה ואלא שתי האפשרויות היחידות העומדות על הפרק ולפי ההיסטוריה הארוכה שלנו אנו מודעים כי הסכם שלום עם אויב מושבע ליהודים לא ניתן ליישם כי אויב מושבע נשאר אויב בכל מקרה. ההנהגה של היום צריכה להבין שההיסטוריה עוד תשפוט אותה ואת ההסכמים שהיא חתמה עליהם , אנו מנחים שההנהגה של היום רוצה רק את טובת היהודים ורק בגלל הנחה זו היא פועלת . לפי הנחה זו חתמו רבין ופרס הסכם שלום עם רב המרצחים ערפאת (ימח שמו) ונתנו לו מדינה ונשק ואנו מניחים שהנהגה זו רצתה רק את טובת המדינה בא לאחר מכן ביבי ונתן לרב המחבלים ערפאת (ימח שמו) את חברון עיר שלפי התורה וההיסטוריה הקדומה ביותר שייכת לעם היהודי ואנו מניחים עדין שההנהגה רצתה את טובת המדינה . וגם היום המרצחים הללו שלא מבחינים בין אם אנו ימין או שמאל דתיים או חילוניים זה לא משנה להם ולעומד בראשם ערפאת (ימח שמו) הם רוצים כמה שיותר הרוגים כמה שיותר מתים (בדיוק כמו השלטון הנאצי) וההנהגה של היום (כמו היודנרטים) לא עושה מאומה או יותר גרוע מכך היא אפילו מעניקה מתנות לרב המרצחים ערפאת (ימח שמו) לגיטימציה, אפשרות לנוע בחופשיות בשעה שאנו היהודים שיושבים פה במדינה ה"חופשית" שלנו לא מסוגלים לנוע בגלל הפחד מפגועים.הגענו לכזה מצב שאפילו לעיר בירה שלנו "ירושלים" אנחנו פוחדים לעלות. הנחה זאת שההנהגה רצתה רק בטובתנו לא ניתנת לתפיסה חלקה, אם אכן היא הייתה טובת המדינה? ההיסטוריה עוד תשפוט אותה ולנו אין את האפשרות לשנות את העבר אבל את העתיד ניתן וצריך לשנות. השאלה היא עד מתי? אז בתקופת השואה האנשים היא מאוד חלשים (פיזית ונפשית), אבודי תקווה, לא ניתן לשפוט אותם. אבל מה קורה לנו היום אנו אמורים להיות חזקים פיזית ונפשית ולהבין שצריך לקום להתנגד לאכזריות הזאת להתנגד ולהלחם בהם לא לפחד! לא לפחד! לא לפחד! לסיכום הדעה היא אשיית שלי והיא מייצגת אך ורק אותי , אישית אני ומשפחתי הגדולה לא נפגענו מהשכל אבל אני מרגיש מאוד פגוע מכל פיגוע ופיגוע , ודברי אלו באו כדי לעורר את האנשים להתנגדות לעורר את ההנהגה להתנגדות , להתנגדות לרב המרצחים ערפאת ימח שמו וזכרו!!! אם מישהו (מהיהודים) נפגע מדברי אני מראש מבקש סליחה .