אז הרגע הגיע אלי גם כן,

[רואה 6 6]

אז הרגע הגיע אלי גם כן,

"אמא,הם לא רוצים לשחק איתי כי אני שונה".
הילד בן 6.
האמת,הילד השכן שרצה ללכת אליו פשוט לא היה בבית וקבוצת הילדים האחרים שהיתה באזור הלכה משם בגלל ענינים שלהם אבל זה רק מראה לי שהמודעות שלו עולה מדרגה.
אצלנו המילה "שונה" לא נאמרה בבית.לא השתמשנו בה אף פעם.
זו אבחנה שלו לגמרי.
אז מה להגיד לו?

 

[allafish]

נראה לי שהגיע הזמן לשיחה

קודם כל הייתי שואלת אותו במה נראה לו שהוא שונה (לכי תדעי למה הוא התכוון, אולי לצבע עיניים

). אם ההבחנה שלו נכונה הייתי דנה איתו בשוני שלו כשהדגש הוא:
1. שונה זה לא פחות טוב. הייתי עוברת איתו על נקודות החוזק, על הכישורים שיש לו שלאחרים אין ( כמו "אתה זוכר את כל דגמי המכוניות בעל פה") . לא הייתי מתעלמת מנקודות חולשה, (כמו למשל שקשה לו לתפוס כדור), אבל הייתי מדגישה שלכל אדם יש נקודות חולשה ושאין אדם שהוא טוב בכל דבר.
2. שונה זאת לא סיבה לא לשחק ביחד. הייתי אומרת לו שלחשוש משונה זה טבע האדם, ושכולם חוששים משונה לפני שמכירים אותו. ואז הייתי חושבת יחד איתו איך אפשר לגרום לילדים אחרים להכיר אותו (למשל להזמין אותם אליהם הביתה).
3. הייתי גם דנה איתו באפשרות שילדים הלכו לא מסיבה שקשורה איתו. לילדים בכלל ולשלנו בפרט יש נטיה לראות את עצמם כמרכז העולם, במיוחד כשהם חוששים ממשהו. כך שאם ילד הלך בדיוק כשהבן שלך הגיעה לפארק זה יכול להיות בגלל שאמא שלו קראה לו לבוא הביתה.( אני בזמנו עבדתי עם הבן שלי על כך שאם משהו צוחק לידו זה לא בגלל שצוחקים עליו, אלא אולי חבר של אותו הילד בדיוק סיפר לו בדיחה)
בהצלחה

 

[דרדסית אדומה]

גם אצלנו

לפני שבועיים, בדרך לקלינאית:
"אוף אמא, כל החברים שלי הולכים לחוג ורק אני לטיפול"...

 

[dina199]

את האמת

אבל לא בתור טרגדיה אלא בתור שם לתכונות שלו.
למשל אין שום דבר רע בלהיות שונה מהרוב.