אז, הקיץ פה

פאנדורה

New member
אז, הקיץ פה

נראה לי שזה סופי.
וצריך להתקלף מהשכבות המגנות,
וצריך להתמודד שוב עם החשיפה- לשמש, לאנשים

אני רק רוצה למצוא קונכיה להתחבא בה, לא לצאת עד החורף הבא
מספיק קשה לי להתקיים בלי שרואים אותי,
אז בקיץ, יש ימים שזה פשוט הופך לבלתי אפשרי, פשוט להיות קיימת

כבר היום היה לי קשה נורא לצאת לעבודה,
וזו רק התחלת החום, רק התחלת הקיץ הזה

רמות השנאה העצמית שלי עולות פלאים בעונה החמה, ואין לי כוחות
לסחוב את עצמי כל הקיץ, לשנוא את עצמי, להתבייש
התנועה המביכה של מתיחת החולצה, השרוולים כי אי אפשר שיראו את קצה הזרוע איפה ש, תסלחו לי, כל המידלדל

זה רק התחיל, ואני רוצה להגמר.
 

2b mind

New member
היי,

אני ממש מבינה אותך ואת התחושה החשופה הזו שהקיץ מביא איתה. תחושת חשיפות שהיא גם כלפי המראה החיצוני וגם נוגעת בתחושות פנימיות ואישיות יותר.
בפן הפרקטי, אני משתדלת למצוא מספר פריטי לבוש שנוח לי איתם (במקרה שלי אלו חולצות דקות ואווריריות- אבל לא שקופות- עם שרוולים ארוכים שאני יכולה ללבוש מעל גופיה או חולצה שפחות נוח לי איתה) לי הפריטים האלה מקנים איזשהו בטחון בימים שבהם אני מרגישה חשופה מידי.
בימים שקצת יותק קל לי עם עצמי אני מנסה ללבוש גם דברים האחרים, ומקווה שעם הזמן אולי זה יעשה יותר ויותר קל.
 

פאנדורה

New member
תודה, זה עוזר לשמוע

שאני לא לבד בתחושה הקשה הזו.

דוחה את היציאה מהבית...
 
מכירה מאוד את החרדה הזו

הפתרון שלי הוא להשקיע בבגדים שאני אוהבת,
גם אם עולים הרבה,
וכמובן, להשקיע בלהזכיר לעצמי שיש בי יותר מאשר גוף ומראה.
זה לא תמיד עוזר, אני יודעת.
אבל לפעמים זה יכול להקל.

 
למעלה