כי
את מרגישה שהם לכאורה גוזלים ממך את החופש... שהם מגבילים את התנועה שלך, את הקצב, את ההתפתחות, את הזוגיות..... אבל - תחשבי עליהם כנכס יקר ערך - "מרבה נכסים מרבה דאגה" האם אדם בעל עסקים ענפים, בעל ממון רב המאלץ אותו לטפל ולהשגיח ולקדם ולטפח את כל הנכסים המצויים בבעלותו - האם הוא יחוש שזה עול ונטל שהיה מעדיף שלא היה קיים? שאינו חפץ בו? האם יהיה מוכן לוותר על כל הונו בכדי שיוכל לנהל את יומו ללא שום לחצים ואילוצים משום כיוון? כן - גם לי קשה לפעמים. קשה לי - במיוחד לאור העובדה שהאקס מתנער מהסדרי המשמורת - ומותיר את הנטל על כתפיי... - כשהם אמורים לחזור ממנו - לפעמים מרגישה מן עול שרובץ עלי - כמו מחויבות לעבודה... אך שוב ושוב מזכירה לעצמי כמו מנטרה - משננת לעצמי - שעם כל הקושי לכאורה שקיים - משם אבנה - כי יש לי את הנכס היקר ביותר בחיים, ולמעשה הוא זה שיהווה מקור סיפוק הכי גדול עבורי, ולהצליח לגדל אותם - רק יגביר את תחושת ההערכה שלי, רק יסגל אצלי תכונות ויכולות שלא הייתי מגיעה אליהם בשום דרך אחרת - ובזכותם יודעת שמממשת חלק מייעודי כאן עלי אדמות, שגם אם חולפים עלי רגעי משבר - יש לי עבור מה להלחם ולהצליח להתגבר עליהם, יש לי ללא ספק מחויבות ואחריות - אך היא גם מהווה בסיס למסגרת ממנה יכולה לשאוב הרבה חום אנושי, הרבה פידבק, וגם - גאווה עצמית על כך שלא נכנעת למכשולים - מעין הוכחה שמסוגלת לכבוש ולהשיג הישגים....