אז, היי

[that the way]

רק המלצה

תנסי לחשוב מה הסנריו הכי גרוע שיכול להיות,
ותחשבי אם תוכלי להתמודד איתו, אם כן מצבך טוב
אם לא, תחשבי אם זה ריאלי או פחד שלך (הסנריו הכי גרוע)

אני אישית שונאת לשמור סודות זה לוקח כ"כ הרבה אנרגיה, לפעמים עדיף לגמור עם זה ודאי....
אבל זה באמת תלוי בהרגשה שלך

 

[רקמישהי]

סנריו?

(אני משערת שהכוונה למקרה?)
המקרה הכי גרוע שזה או שזה ישבור אותה. ואז אני באמת באמת ארגיש רע עם זה. או שאני אשתפן. ואז אני באמת באמת ארגיש רע עם עצמי. אני יודעת שבכל מצב היא ממש תתנכר אלי בתקופה שאחרי זה.
וזה למה שאני רוצה לספר!
יותר מדי אנרגיות שאין לי!
סודות של אחרים אני שומרת בכיף! (אני ממש כותל>< סיפור ארוך)
אבל סודות של עצמי זה יותר מדי.
ושמרתי את זה שנתיים. זה היישג. אבל זה מעיק כבר...

 

[that the way]

כן התכוונתי למקרה

אם את יכולה להתמודד עם ההתנקרות הראשונית הזו אז לכי על זה,
ומה את מתכוונת "ישבור אותה" מה יקרה? היא תיהיה עצובה?
דברים עוברים בסוף גם עצב, ברור שכדאי לספר ולהדגיש שזה הדרך שלך והבחירה שלך, ושאת מרגישה שזה לטובתך האישית וכו....
כשהיא תבין שזה עושה לך טוב אני חושבת שבסופו של דבר היא תיהיה לצידך... אבל זה יקח זמן, את זה את צריכה לקחת בחשבון

 

[רקמישהי]

אמממ..

עברנו תקופה די מוזרה ודי עמוסה רגשית בזמן האחרון.
ואני יודעת שהיא עוברת הרבה.
זה למה דחיתי את זה כבר.... שנה? חצי שנה? משהו כזה...

 

[that the way]

זה נשמע שכבר את יודעת שעבר מספיק זמן

והזמן המתאים לספר לה קרב...
לכי עם האינטואיציה... תתעלמי מהפחד מהתגובה הראשונית
בדרך כלל מה שמדמיינים זה ממש לא התגובה שתצפה לך.
דרך אגב ממליצה לך לקרוא ספר שמאוד התחברתי אליו ושינה לי חלק מהשקפת החיים שלי כמו הסיטואציה לספר דבר שמפחדים מהתוצאה.
הוא נקרא אזורי המשגה שלך, אולי הוא יועיל גם לך

 

[רקמישהי]

התעלמתי.

ועשיתי.
לא יודעת אם יצאתי אמיצה או מטומטמת.
היא די לא אהבה את זה.
אבל היא לא העיפה אותי מהבית, זה כבר התקדמות. לא?

מה שהכי הורג אותי זה שהרגשתי שאכזבתי אותה.
ומה שעומד על המוזניים זה או אני או היא...

 

[that the way]

כל הכבוד על האומץ

ההרגשה של "אכזבת אותה" עוד תישאר,
אבל כמו שאמרת היא לא העיפה אותך מהבית...
יעבור עוד חודש חודשיים ויהיה יותר טוב השבועות הראשונים קשים, אבל זה יעבור

 

[רקמישהי]

השבועות הראשונים יהיו קשים...

אבל ע"פ שיחת טלפון שהייתה לנו היום, היא בהכחשה. רצינית אבל.
ושאין מסגרת. של חברות מסביב. זה הולך ליהיות קשה פי 2 ><

 

[שמואלגימל]

בדיוק להיפך

לא צריך סיבה מוגדרת ומדוייקת כדי לא להיות דתי.
להיפך
צריך סיבה מאוד חשובה ומוצדקת כדי להיות דתי, ואז כמובן השאלה היא איזה דתי, נוצרי? יהודי?
ואיזה יהודי? ליטאי? חסידי?

מה שמזכיר את הסיפור הבא:

לילה אחד הלכתי על יד גשר ברוקלין, ופתאום ראיתי אדם העומד לקפוץ אל מותו.
"עצור" צעקתי אליו, האיש נעצר.
"למה אתה קופץ?" אמרתי לו, "החיים יפים, חבל, תגיד לי מאיפה אתה?"
"אני מישראל"
"מדהים, גם אני מישראל, אתה דתי או חילוני?"
"דתי"
"מדהים, גם אני דתי, אתה חרדי או מזרוחניק?"
"חרדי"
"ווואו, גם אני חרדי, חסיד או ליטאי?"
"חסיד"
"לא יאומן, גם אני חסיד, אתה מחסידות פולין או הונגריה?"
"הונגריה"
"איזו השגחה פרטית מדהימה! גם אני מחסידות הונגריה, סאטמר או ספינקא?"
"סאטמר"
"מדהים מדהים, גם אני מסאטמר, אהרונים או זאלונים?"
"אהרונים" הוא ענה
"שתמות! אפיקורס!" צעקתי עליו ודחפתי אותו מהגשר



בקיצור, תרגישי נח עם פחות הגדרות ויותר חיים טובים ומאושרים

 

[רקמישהי]

כשאתה נולד לזה..אין לך כל כך הרבה ברירה.

 

[שמואלגימל]

נכון, אבל...

זה נכון לרוב האנשים.

אבל הנה את כבר בודקת ושואלת ולא מוכנה לקבל "ככה זה".

אז בשבילך, דווקא האמונה צריכה להוכיח את עמדתה ולא להיפך

 

[רקמישהי]

באתי לשאול אם זה נורמלי.

ואז קלטתי שאני כל הזמן מחפשת לראות שאני באמת בסדר.
שאני לא חורגת מנורמות מסויימות, כוחו של הרגל?

 

[Sonic hedgehog]

ברוכה הבאה!

 

[רקמישהי]

תודה^^

 

[naf86]

את צריכה להגדיר את עצמך

במה את מאמינה? איזה ערכים ומנהגים חשובים לך? איזה איסורים מפריעים לך, ולמה את עושה אותם?

את יכולה לקבל פה מיליון תשובות, אבל בסופו של דבר, רק את יכולה לענות לעצמך.

האם את רוצה להיות דתיה? למה?

 

[רקמישהי]

קל לי לעבוד בשיטת השלילה.

פחות או יותר כשרות ושבת.
זהו פחות או יותר.
נגיד כל השאר לא חושבת שהיה פעם שכן... (חגים נחשבים בשבת)

 

[naf86]

כלומר את הולכת לפי שיטת הרב נוח?

עושה מה שאת רוצה כשנוח לך?

ניקח כשרות - האם את שומרת כשרות כי את מאמינה שיש צורך לשמור כשרות או שבגלל שאת רגילה לאוכל כשר ואם הזדמן לך אוכל לא כשר היית טועמת?
אם זה כי את מאמינה שיש צורך, הרי שזה הבחירה שלך. אם את חושבת שאין צורך, אז את שומרת מתוך הרגל.
אנשים מאמינים שאין צורך נחלקים ל-2 קבוצות. האלו שירוצו לחפש כל אוכל לא כשר רק בשביל "לדפוק את המערכת". הקבוצה השניה היא אנשים שימשיכו לאכול את האוכל שהם רגילים, גם אם זה בטעות כשר.

בסופו של דבר, את צריכה להחליט מה חשוב לך, איזה ערכים את רוצה, ואיזה מכשולים עומדים בדרך ומה את עושה בנידון. זה מסע כואב, מפחיד אבל לפעמים כייפי לגלות דברים חדשים על הסביבה ועל עצמך.

 

[רקמישהי]

זה לא בדיוק הרב נוח..

אבל אני מכירה את הרב נוח מהבית...
אכלתי כבר לא כשר.. לא משהו רציני, אבל לא היה אכפת לי פשוט.
אני לא מחפשת לדפוק את המערכת כי אני פשוט... לא מרגישה צורך כזה.
גם בנוגע לשבת, וגם בנוגע לכשרות.
זה מה שממש מוזר לי בכל התהליך הזה.

 

[naf86]

זה ממש לא מוזר

מצטער לאכזב אותך, אבל רבים וטובים עברו את אותו תהליך. את לא מיוחדת בקטע הזה

זה נראה שאת פשוט במצב של חוסר קשר אל המסגרת/דת ועושה את זה מתוך הרגל או רצון להשאר בנתיים בחברה.
כלומר, את פשוט זורמת עם הזרם, כשיש קונפליקט את עושה מה שאת חושבת לנכון לאותו רגע.
אני קרוב?

 

[רקמישהי]

קרוב

אבל לא בדיוק.
אני פשוט מסתובבת עם יוצאים שהם עושים הכי דווקא שיש. לכן אני ברגשות מוזרים על כל העיניין.
העיניין הוא שאף פעם לא באמת היה לי קשר עם הדת ועפ המסגרת הזאת. לרוב גם הייתי אומקת את דעתי בקול רם.
עכשיו?
היא פשוט לא מזיזה לי. פיתחתי אדישות שממש מוזרה לי.