אז, היי 
נראה לי שאני פונה למקום הנכון.
כבר הרבה זמן שתכננתי לכתוב פה, אבל עד היום לא עשיתי את זה, עצלנות.
אני... בבעיה.
כבר הרבה זמן שאני לא עושה דברים כאלו ואחרים שמגדירים אותי כדתיה ואני לא מרגישה דתיה.
נכנסתי לשאלות עם עצמי מה אני כן.
כי גם דתל"שית אני לא, אני עוד לא שם, לדעתי.
אני מספרת לאנשים שאני גם לא הכי דתיה בעולם, למרות שאני הולכת עוד עם חצאיות, נראה לי זה מה שנשאר בעיקר, השאר לא כל כך אכפת לי.
הגעתי למצב שלא אכפת לי מהדת.
אני לפעמים מרגישה רע עם זה, שפשוט לא אכפת לי.
זה נורמלי?
אני גם מסתובבת עם אנשים שמגדירים את עצמם כאתאיסטים ודי מדברים על זה כל הזמן, אם יש או אין אלוהים.
אצלי זה מעולם לא היה שיקול, תמיד הייתה התחושה שאני לא באמת שייכת. וזה די קרה פשוט. מעולם לא הרגשתי שייכת לדת. הרגשתי ש"הדת לא אוהבת אותי"
קרה לעוד מישהו שהוא יצא בשאלה לאו דווקא בגלל שאלת קיומו של אלוהים?
(מצטערת על הפוסט המבולבל, יש לי כל כך הרבה שאלות שהם לא באמת נכנסות בבת אחת חח)
נראה לי שאני פונה למקום הנכון.
כבר הרבה זמן שתכננתי לכתוב פה, אבל עד היום לא עשיתי את זה, עצלנות.
אני... בבעיה.
כבר הרבה זמן שאני לא עושה דברים כאלו ואחרים שמגדירים אותי כדתיה ואני לא מרגישה דתיה.
נכנסתי לשאלות עם עצמי מה אני כן.
כי גם דתל"שית אני לא, אני עוד לא שם, לדעתי.
אני מספרת לאנשים שאני גם לא הכי דתיה בעולם, למרות שאני הולכת עוד עם חצאיות, נראה לי זה מה שנשאר בעיקר, השאר לא כל כך אכפת לי.
הגעתי למצב שלא אכפת לי מהדת.
אני לפעמים מרגישה רע עם זה, שפשוט לא אכפת לי.
זה נורמלי?
אני גם מסתובבת עם אנשים שמגדירים את עצמם כאתאיסטים ודי מדברים על זה כל הזמן, אם יש או אין אלוהים.
אצלי זה מעולם לא היה שיקול, תמיד הייתה התחושה שאני לא באמת שייכת. וזה די קרה פשוט. מעולם לא הרגשתי שייכת לדת. הרגשתי ש"הדת לא אוהבת אותי"
קרה לעוד מישהו שהוא יצא בשאלה לאו דווקא בגלל שאלת קיומו של אלוהים?
(מצטערת על הפוסט המבולבל, יש לי כל כך הרבה שאלות שהם לא באמת נכנסות בבת אחת חח)
