אז היום

אז היום

אבא של שון לקח אותו בפעם הראשונה עליו הביתה, לכל היום. אסף אותו מהגן בבוקר ו החזיר אותו לקראת ערב. עבר די טוב. הם נהנו, אני העסקתי את עצמי כד לא לחשוב יותר מידי.... השבוע היה בין הזועתיים בחיי. הייתי מוכנה לסמן אותו בכחול, לעשות עליו קליק ימני ו אז DELETE. אתמול בערב נודע לנו שלאבא של החברה הכי הכי טובה שלי בעולם, יש סרטן. זה איש שגם אני אישית מאוד קשורה עליו. ועוד מוקדם להספיד ועוד כל התקוות בשיאן, אבל כיתומה אונקולוגית ( אבדתי את אבי למחלה הזועתית הזאת ) מאוד קשה לי. אני לא יודעת מה להגיד לה, היא לא מפסיקה לבכות וקשה לי להיות מקור תקוה, כי אני לא יכולה להבטיח לה כמו שהייתי רוצה שהוא יהיה בסדר. אז אני מקשיבה ונותנת לה לפרוק. גם אחותי בחו"ל מאוד לא בשיאה. בעיות עם האחיין שלי. גם היא חד- הורית שקתוע רחוקה מכל מה שמוכר ואהוב רק כי האקס שלה החליט ששם הוא רוצה להיות. וכל זה כשאני במעט מאוד כוחות מנסה לקום, להתאושש מהאובדן הקשה האישי שלי. אהובי שהלך ממני. מקוה שסוף השבוע מסמל גם את הסוף של גשם הצרות שנחת עליי. מקוה ומתפללת שתחילתו של השבוע יביא קצת מרגוע לחיי. ולסיום רציתי להגיד שטוב שהמקום הזה קיים. לתמיכה מידע וההכלה. אנחנו מתמודדים עם כ"כ הרבה קשיים במצבנו, שיש דברים שרק מי ששם מסוגל להבין. זה טוב לדעת שיש איפה "לשפוך" ושיש מי שקורא, מזדהה (או לא...) ושם כדי לשים כתף וירטואלית ולזרוק מילה טובה. אז תודה!!! שיהיה לנו סוף שבוע שליו מאחלת לכולנו להרגיש כל הזמן כמו שאנחנו מרגישים כשילדינו מחבקים אותנו חזק חזק...
 
זה יעזור אם אני אספר לך

שגם לי היה שבוע בעצם שבועיים נוראיים שהלוואי והייתי יכולה למחוק... ואם זה לא מספיק אז היום החלטתי לעשות סדר קטן בבלאגן ומצאתי יומן שכתבתי ברגעים קשים, משהו אישי ביותר וישבתי בחוץ לדפדף בו... להיזכר קצת. בכל מקרה ההורים שלי באו לבקר אותי ואת הקטנה ורצו שניסע ביחד לטייל.. נכנסתי להיתקלח ועוד לקחתי את הזמן כי ידעתי שהם פה. רק מה? שכחתי את היומן(ברב טימטומי) בחוץ על השולחן וכשיצאתי מהמקלחת ראיתי את אמא שלי יושבת ומדפדפת לי ביומן... לא רוצה להגיד לך איך הרגשתי ואני עדיין מרגישה, כ"כ נפגעתי שכבר ממש לא הלכתי איתם לטייל... ואני שואלת את עצמי כמה נורא זה עוד יכול להיות? ולא רוצה לדעת....
 

m i c h a l i

New member
אוי זה כל כך מכעיס../images/Emo46.gif

איזו חוצפה לחטט בדברייך האישיים... כאחת ששומרת על פרטיותה בקנאות וגם אני כמוך ניהלתי ועדיין מנהלת יומן עם רישומים מאד אישיים אני יכולה להזדהות ולהבין את הפגיעה שחשת. יש אנשים שחושבים לפעמים שמותר להם הכל... מבינה ללבך
 
למעלה