מלה של שון
New member
אז היום
אבא של שון לקח אותו בפעם הראשונה עליו הביתה, לכל היום. אסף אותו מהגן בבוקר ו החזיר אותו לקראת ערב. עבר די טוב. הם נהנו, אני העסקתי את עצמי כד לא לחשוב יותר מידי.... השבוע היה בין הזועתיים בחיי. הייתי מוכנה לסמן אותו בכחול, לעשות עליו קליק ימני ו אז DELETE. אתמול בערב נודע לנו שלאבא של החברה הכי הכי טובה שלי בעולם, יש סרטן. זה איש שגם אני אישית מאוד קשורה עליו. ועוד מוקדם להספיד ועוד כל התקוות בשיאן, אבל כיתומה אונקולוגית ( אבדתי את אבי למחלה הזועתית הזאת ) מאוד קשה לי. אני לא יודעת מה להגיד לה, היא לא מפסיקה לבכות וקשה לי להיות מקור תקוה, כי אני לא יכולה להבטיח לה כמו שהייתי רוצה שהוא יהיה בסדר. אז אני מקשיבה ונותנת לה לפרוק. גם אחותי בחו"ל מאוד לא בשיאה. בעיות עם האחיין שלי. גם היא חד- הורית שקתוע רחוקה מכל מה שמוכר ואהוב רק כי האקס שלה החליט ששם הוא רוצה להיות. וכל זה כשאני במעט מאוד כוחות מנסה לקום, להתאושש מהאובדן הקשה האישי שלי. אהובי שהלך ממני. מקוה שסוף השבוע מסמל גם את הסוף של גשם הצרות שנחת עליי. מקוה ומתפללת שתחילתו של השבוע יביא קצת מרגוע לחיי. ולסיום רציתי להגיד שטוב שהמקום הזה קיים. לתמיכה מידע וההכלה. אנחנו מתמודדים עם כ"כ הרבה קשיים במצבנו, שיש דברים שרק מי ששם מסוגל להבין. זה טוב לדעת שיש איפה "לשפוך" ושיש מי שקורא, מזדהה (או לא...) ושם כדי לשים כתף וירטואלית ולזרוק מילה טובה. אז תודה!!! שיהיה לנו סוף שבוע שליו מאחלת לכולנו להרגיש כל הזמן כמו שאנחנו מרגישים כשילדינו מחבקים אותנו חזק חזק...
אבא של שון לקח אותו בפעם הראשונה עליו הביתה, לכל היום. אסף אותו מהגן בבוקר ו החזיר אותו לקראת ערב. עבר די טוב. הם נהנו, אני העסקתי את עצמי כד לא לחשוב יותר מידי.... השבוע היה בין הזועתיים בחיי. הייתי מוכנה לסמן אותו בכחול, לעשות עליו קליק ימני ו אז DELETE. אתמול בערב נודע לנו שלאבא של החברה הכי הכי טובה שלי בעולם, יש סרטן. זה איש שגם אני אישית מאוד קשורה עליו. ועוד מוקדם להספיד ועוד כל התקוות בשיאן, אבל כיתומה אונקולוגית ( אבדתי את אבי למחלה הזועתית הזאת ) מאוד קשה לי. אני לא יודעת מה להגיד לה, היא לא מפסיקה לבכות וקשה לי להיות מקור תקוה, כי אני לא יכולה להבטיח לה כמו שהייתי רוצה שהוא יהיה בסדר. אז אני מקשיבה ונותנת לה לפרוק. גם אחותי בחו"ל מאוד לא בשיאה. בעיות עם האחיין שלי. גם היא חד- הורית שקתוע רחוקה מכל מה שמוכר ואהוב רק כי האקס שלה החליט ששם הוא רוצה להיות. וכל זה כשאני במעט מאוד כוחות מנסה לקום, להתאושש מהאובדן הקשה האישי שלי. אהובי שהלך ממני. מקוה שסוף השבוע מסמל גם את הסוף של גשם הצרות שנחת עליי. מקוה ומתפללת שתחילתו של השבוע יביא קצת מרגוע לחיי. ולסיום רציתי להגיד שטוב שהמקום הזה קיים. לתמיכה מידע וההכלה. אנחנו מתמודדים עם כ"כ הרבה קשיים במצבנו, שיש דברים שרק מי ששם מסוגל להבין. זה טוב לדעת שיש איפה "לשפוך" ושיש מי שקורא, מזדהה (או לא...) ושם כדי לשים כתף וירטואלית ולזרוק מילה טובה. אז תודה!!! שיהיה לנו סוף שבוע שליו מאחלת לכולנו להרגיש כל הזמן כמו שאנחנו מרגישים כשילדינו מחבקים אותנו חזק חזק...
