אז החלטתי בסוף להשאר...

orenbb1

New member
אז החלטתי בסוף להשאר...

כן, זה אני שוב מההודעה שהעליתי לפני כמה ימים.

החלטתי להישאר בסוף בבית ולא להצטרף לחברים או למשפחה של אשתי.
אני מוצא פתאום, שהשקט הזה נחוץ לי. הזדמנות לנקות את הראש והשולחן
קצת מכל מיני דברים שהתאספו בדרך.

המצב אצלנו בבית מאוד מתוח. כל דבר מצית פתיל בעירה למרות שאני
מנסה בכל ליבי, למנוע כל הצתה.
זה נכון יהיה לבדוק אופציה של עזיבת הבית לפני הגירושים? מין הפרדת
כוחות שכזו? אני שוקל זאת ברצינות...

בכלל, אם יש כאן מישהי שתרצה לשוחח על העניין הזה. אשמח מאוד.
(עם המשפחה וחברים ממש לא נוח לי)

חג שמח, כי באמת שמח :)
 
יש אופציה כזו. דווקא הייתי חושבת שעדיף לך לדבר עם

מישהו מהגברים פה שעברו את זה :)
&nbsp
&nbsp
אני גם עזבתי את הבית עם ילדי לפני הגירושים. 4 שנים לפני הגירושין :)
אבל אני מדברת רק באופן גלוי.
&nbsp
&nbsp
לדעתי עזית בשכל שנשארת בבית בעצמאות
 

orenbb1

New member
מילא שעזבת...

אבל מפחיד/מטריד יותר שזה נגרר ארבע שנים.
 
זה היה טבעי לנו

זה לא נגרר.
המצב בבית היה גיהנום.
רציתי שקט בשלב ראשון - ולכן לקחתי את הילדים ועזבתי.
לקח בערך פרק זמן של שנה להתרגל לשקט ולהתחיל לחשוב בהגיון. נכנסנו לסוג של הרגל.
רק כשהחלטתי שאני מעוניינת להמשיך הלאה הגשתי תביעה לגירושין. מרגע הגשת התביעה עד לגט זה לקח בערך חצי שנה כי לא התווכחנו על כלום, היות וגם ככה כבר רוב הדברים היו ברורים בשטח: אצל מי הילדים (אצלי), איזה כסף אצל מי וכו'.
מה שנשאר היה רק למכור את הדירה המשותפת ולחלק את הכסף.
לא כל כך מסובך כמו שזה נשמע.
&nbsp
דווקא הזמן בנפרד הוא שהביא את הרגיעה והגירושין השקטים. לילדים אפילו כמעט ולא היה משבר בגלל זה. הדברים כבר היו ברורים.
&nbsp
הדגש הוא על המילה כמעט. הקושי האמיתי שלהם היה בשבועיים הראשונים של הפרידה כשחשבו שלא יראו את אחד מאיתנו קבוע.
כשהתברר להם שהם יכולים לראות את אבא כל יום אם ירצו כי אף אחד לא התנגד - זה נרגע לגמרי.
&nbsp
&nbsp
 

בדד1

New member
חובבנות

מובילה לכשלים ונזקים
אתה הולך להתגרש פעם ראשונה בחיים (ומקווה בשבילך שזו גם האחרונה)
לך להיעזר בבעל מקצוע, עורך דין או לפחות מגשר
 
למעלה