אז הדמעות מגיעות.

[lital172]

אז הדמעות מגיעות.

והחרדות הורגות אותי. כל הזמן אני מפחדת לאבד ולאבד ולאבד. ונקרע לי הלב. ואני רק רוצה ללכת מכל מה שעכשיו ולהתפרק ושיהיו ידיים שיאספו אותי קרוב. כואב לי, פצוע לי, בוכה לי. ואני לא רוצה שהימים יעברו, כל כך מפחדת ממה שעוד יבוא. ושוב חוזרת לי ההרגשה שאני מעדיפה לא להיות פה מאשר לראות סוף של כל מה שאני אוהבת. ואני יודעת שצריך להרים את הראש, ואני יודעת שצריך לנגב את הדמעות. ואני יודעת כמה אני צריכה להיות חזקה. וכמה אני צריכה להיות שמחה לילדים ולטפל בהם והכי להיות שם בשבילם. וכל פעם שאני רואה את ההורים עם הילדים שלהם, משהו בי כל כך נצבט כמה אני רוצה לחזור רגע לילדות. שלא זכור לי ממנה כלום. להתעטף לי בידיים של אמא כמו עוברית קטנה. שדואגים ,שמחבקים שמאכילים, שמקלחים, שאוהבים. רק קצת. שמישהו ישמור עלי.

 

[פיונה לוחמת]

אהובה יקרה

קשה לי שקשה לך. הלוואי שהייתי קרובה יותר (פיזית) כדי לעזור איכשהו. ממה שאני יודעת זה שיש לך אהבה שמחכה לך בבית. ובאמת כזו זוגיות עוד לא ראיתי (מקווה שזה בסדר לכתוב את זה כאן). את כל כך יודעת לתת מעצמך לאחרים. אז תני את עצמך גם לעצמך. זה בסדר, אפילו ראוי ומבורך (בעיניי). תאמיני לי שזה עדיף מלשמור הכול בבטן. בקשר לאיפוק מול הילדים: אני כ"כ מבינה אותך. גם אני חוויתי זאת מול האחיינים שלי ומול הילדים שעבדתי איתם בגן. אולי כדי להתעודד תנסי לגנוב חיבוק או שניים מהם. וואוו כמה חיבוק תמים של ילד עושה ללב שלנו. הוא מסוגל לרפא מקומות כואבים. אוהבת ומעריכה, פיונה.

 

[Kalphana Vera]

מקסימה שאת

כמה מוכר ומשתק הפחד הזה. ובתוך כל זה, את חייבת למצוא דרך לדאוג גם לעצמך. למרות שזה מרגיש לא נכון, את חייבת להקדיש לעצמך זמן שהוא רק שלך. למרות שזה מפחיד, את חייבת להרחיק את עצמך קצת מהבית, רק לכמה שעות בהן תתני לעצמך קצת שקט ושלווה. זה מפחיד וזה קשה אבל זה חיוני נורא. זה קשה נורא להתמקד בעצמך בסיטואציה בה את נמצאת, אבל בבקשה תנסי לעשות את זה כי אחרת זה רק עניין של זמן עד שתישברי. וכי מגיע לך. מגיע לך שישמרו עליך וידאגו לך ויאהבו אותך. שולחת נשיקות..

 

[נשברת ועפה]

ליטלי..... מאמי.... ((מחבקת חזק))

אוף כמה עצוב עשית לי, מתוקה שלי.... את מעניקה לילדים האלו, ושומרת עליהם.... כי את יודעת כמה אי אפשר בלי זה, את כל כולך טוב ורוך, מאמי, את לא לבד, את לא לבד ואת כלכך מדהימה וטובה ומחזקת..... ובאמת, בצדק- את שואלת מי מחזק ומי שומר עלייך, כשאת זקוקה..... ואת זקוקה, יפה שלי. נצבט לי הלב, כי אני מבינה את הכאב בין המילים שלך, ואני איתך, ורוצה לומר לך שאת מרגישה וכואבת וזה בסדר.... וכשאת צריכה חיבוקי.... אני יודעת שיש לך חיבוק אוהב ליפול לתוכו. תאפשרי לעצמך יקרה שלי תאפשרי לעצמך להיות גם "חלשה" - וזה במרכאות כי זו לא חולשה להפגין רגש, להיפך. זה חוזק. אוהבת אותך ומחבקת וסורי לא עניתי לטלפון כי הייתי בוועדה וגם... בכי כל היום ולא רוצה שתשמעי אותי ככה. תשמרי עלייך מאמי, איתך, באמת.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מגיע לכל אחד להיות קצת עובר קטן לפעמים.

ואני מקווה בשבילך שיהיו לך תמיד מקומות להיות בהם מוגנת, שמורה ומחובקת, כמו עוברית. הלוואי שיכולתי לחסוך ממך את הכאב שבלראות אדם קרוב לך חולה וסובל. אין מילים מול הפחד הזה. מחבקת מרחוק.

 

[ג ר נ י ו ם]

זה כל כך ברור שלא סתם הלכת לטפל בילדים

וכל כך ברור לא רק כמה יש לך לתת להם (המון, אין בכלל שאלה), אלא מאלו מקומות של כאב וחסר את מגיעה. ואני רוצה לקוות שלא רק הילדים שאת מטפלת בהם ממלאים את החסר (הרי יש חסר שלעולם לא יתמלא במילא) אלא שלאט לאט תגלי שהיכולת שלך לטפל, לערסל, להיות הורה של אחרים, היא גם היכולת להפנות את אותם כוחות, אותה גדלות נפש, אותה נדיבות, כלפי עצמך. שמרי על עצמך ותמשיכי לגדול ככה. יפיפה לראות אותך.