אז הבנתי שזהו זה...

yakovs

New member
אז הבנתי שזהו זה...

מי שרוצה ומוכן, לספר כאן על הרגע או על התהליך, שבו הוא נהיה מודע למצבו. הוא גילה, או הפנים, שיש לו טוראט. או לילדו, אם זה הורה. ואני אתחיל. כאמור, אצלי זה ניחוש, אבל כנראה הוא לא פרוע. מהתבוננות באחרים, ומקריאה בספרות, גיליתי שהתופעות שמצאתי בעצמי, קיימות גם אצל אחרים. אני זוכר חבר בבית הספר התיכון שאמר לי שלתנועות הבלתי רצוניות קוראים "טיקים", ואז הלכתי לחפש במילון. את המונח "טוראט" ראיתי באחד העלונים של העמותה, לפני שנים אחדות. ואז חיברתי את כל התופעות ביחד, ויצא לי משהו די דומה לעצמי. לפני שנה, בערך, הגעתי באקראי לאתר של העמותה, ומשם לפורום, ואז מצאתי את האנשים שאפשר לדבר איתם על זה. ומאז אני בריא. לגמרי.
 
הרגע שבו הכל התבהר לי

עד גיל 28 לא היה לי מושג מה יש לי. למעשה, הייתי כמעט בטוחה שאין כמעט אנשים כמוני בעולם. לעיתים הרגשתי בודדדה מאוד, אבל מצד שני הרגשתי גם נורא מיוחדת... אמנם, בגיל 11 לקחו אותי הוריי לפרופסור מומחה, אבל הוא לא איבחן טוראט. (בדיעבד אני מבינה, שכנראה כיוון שהטיקים הווקאליים היו מוסווים היטב). לפני חצי שנה, לקוח שנתקל בי בעבודה זרק לי: "יש לך תסמונת טוראט, נכון?" עניתי לו: "חס וחלילה, טוראט זו מחלה נוראית שבה מקללים. לי יש משהו אחר, שאין לו שם". למזלי, אותו לקוח (בחור בן 18) היה פתוח והסביר לי על הטוראט "שלו", המתבטא במשיכות אף בלבד, ושיכנע אותי שייתכן ומדובר בטוראט גם אצלי. חיכיתי שיום העבודה ייגמר, וחיפשתי בגוגל. 2 הקישורים הראשונים שקיבלתי היו לכאן ולאתר של אסט"י. נכנסתי, וברגע שקראתי את "הפרפר של נופר", ישר ידעתי שזה זה. אין מילים - פשוט הזדהיתי טוטאלית. מעולם לא יכולתי להגדיר את הטוראט טוב יותר. (גם עכשיו, כשאני כותבת זאת, עולות לי דמעות). אח"כ בא השוק מכך שזה תורשתי... שזה בעצם מה שהכי קשה לי לקבל עד עכשיו... אח"כ זעם נוראי על אמא שלי, שבמשך כל השנים היתה בטוחה שאני עושה טיקים "בכוונה"...
היא מעולם לא שאלה מה עובר עליי כשאני עושה טיק... בתום יומיים של הכחשה, הפנמתי שזה זה, ונתתי לאבא שלי לקרוא את "הפרפר" ואת האתר של אסט"י, חלקתי את העניין עם החבר שלי, וגם עם אחד האחים שלי (שהוא, מסתבר, טוראטניק קל). אח"כ התפרצתי לפורום בלי להציג את עצמי... (לא מומלץ לבעלי לב חלש), התכתבתי בפרטי עם הלנה ועם אילנה אמא של שי... ואז היגעתי למפגש של אסט"י... אכן, המפגש הראשון בחיי, שבו מי שלא מטקטק הוא לא נורמאלי...
קיבלתי כל כך הרבה ביטחון במפגש הזה, משהו שאי אפשר לתאר במילים... ולסיום אשתמש במשפט של יעקב: "היגעתי לפורום, כאן מצאתי את האנשים שאפשר לדבר איתם על זה. ומאז אני בריאה. לגמרי".** ** כל הזכויות על המשפט שמורות ליעקב, ותמלוגים ישולמו לפי הצורך (כי נראה לי שעוד ישתמשו במשפט הזה הרבה !). נ"ב - לכל ה"קבועים" שהצליחו לקרוא עד סוף ההודעה, אני מקדישה לכם אותה באהבה. (לקח לי שעה וחצי לנסח אותה...)
 

mazy

New member
איריססססס ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

הצלחת לרגש אותי..מאד! אני שמחה שמצאת אותנו.... וגם ...שאנחנו מצאנו אותך
.
מזי.
 

mickya

New member
איריס את גדולה, ריגשת אותי

ועכשיו מילים חמות על הוריך. למעשה בגיל 11 הם לקחו אותך לרופא שלא עלה על התסמונת וטוב שכך. למרות הטיקים ובגלל הטיקים, את מי שאת מקסימה, חברותית. בגלל שלא אובחנת לא קבלת הנחות והחוסן הטבעי שלך כונן לך חיים רגילים ונורמאליים. אימך כמו כל אמא פולניה לא רצתה "סיגס", רצתה אותך רגילה והודות לה למדת (מהכירותי אותך) די להסוות את הטיקים. למרות שסוביקטיבית סבלת, הודות להוריך את מי שאת חברותית, רגישה, מקסימה ונפלאה. המשיכי להיות מי שאת, תני נשיקה להוריך שגדלו אוצר שכלנו נהנים ממנו. בברכה ד"ר מיקי אברמוביץ
 

yakovs

New member
איריס, תודה. הלוואי והייתה לי

היכולת להפתח ולשתף באופן שבו את עושה זאת.
 

שביק

New member
צוללת, התבטאת ניפלא, ואת מקסימה

רק תגידי לי, בבקשה איפה היית אמש? חיכינו לך. אוהבת אותך שביק
 

הלנה

New member
תודה ליעקב ולאיריס ../images/Emo24.gif

ששיתפתם אותנו.... איריס, אני מצטרפת לכל מילה שנאמרה עליך כאן. לי אין רגע התגלות... אבל מי יודע.... היו לי טיקים כשהיתי קטנה, וגם עכשיו יש לי מצמוצים מדי פעם... בכל אופן רגע ההתגלות של ערן היה כשהפסיכולוג אמר לנו שהוא חושד שיש לו תסמונת טוראט ואני אמרתי שלא יכול להיות כי הוא לא מקלל בלי סיבה... אחרכך כמובן הגעתי לאינטרנט, לאתר של אסטי (אז עוד לא היה פורום), לפגישה אחת בעמותה שבה הרגשתי ממש לא שייכת... וחצי שנה אחרי לפורום.. ומאז אני כאן.. בריאה לחלוטין!!!
 
למעלה