אז בסוף נסענו לאילת

[יערה140]

אז בסוף נסענו לאילת

אני לא מתחרטת,כי זה טוב לבנות שלי אחרי כל מה שהן עברו אבל בכל תמונה שאני מצלמת אותן נשבר לי הלב שהתינוק שלנו לא איתנו והעצב והמחשבות לא מרפים לרגע.עד שהחלטתי לצאת קצת להסתובב בקניון נכנסתי לחנות וביקשתי משהו לבת שלי והמוכרת אמרה לי "אין לך בן? כי יש לנו בגדים מקסימים לבנים" אז יצאתי מהחנות ומהקניון...מה אני אגיד לה שדווקא יש לי בגדי בנים מהממים שהכנתי אבל הבן שלי קבור ואני אפילו לא יודעת איפה?

 

[לראות את האור 123]

היי יערה

מבינה איך כל שאלה, מילה, מבט, יכולים לגרום לנו לרצות לברוח או פשוט להעלם.. לצערי יש לי תחושה כי נאלץ ללמוד לחיות עם זה איכשהו ואולי עם הזמן זה יהיה טיפה יותר קל,, מקווה בשבילך ובשביל כולנו. מקווה שתצליחי להנות אפילו קצת וזה כבר יהיה שווה את הנסיעה עד לאילת.. בינתיים שולחת חיבוק של כוח

 

[שירהד1]

כן, אכן מוכר

העניין הזה של מבטים או אמירות שישר מכווצות לי את הלב. לפני כמה חודשים איזו שכנה שאלה אותי אם יש משהו בדרך...אז עניתי לה שלצערי לא, ושעברתי המון הפלות. מי שמספיק חצוף כדי לשאול- שיקבל את האמת לפרצוף.
במקרה שאת מתארת, המוכר באמת שאל בתום לב, ובוודאי לא התכוון לחטט. זה עדיין לא עושה את זה פחות כואב.

 

[קרן אור 123]

ברוכה השבה

כל הכבוד שעשית זאת וחזרת לעדכן , אני בטוחה שהיה המון רגש מעורב בנסיעה , גם שמחה וגם עצב מקווה שמתחזקת ולגבי הערות של אנשים זה תמיד יכאב למרות שאני מאמינה שזה נובע מבורות ולא מרוע . גם לי קרה סיפור דומה שהגננת המחליפה בגן של הבן שלי לא ראתה אותי המון זמן שאלה נו אז מה ילדת ? עניתי לה שילדתי אבל זה לא הסתיים טוב . היא הבינה בירכה אותי והתרחקה . הייתי גאה בעצמי שענית לה את מה שהיה לי על הלב בלי להניד עפעף .