עוצמה רוחנית
New member
אז בחרתי
לתקתק כאן חופשי, ויש הרי מלא פורומים אחרים בתחומים האלה שקשה לעקוב, אבל מה אני אגיד, יש פה מן קלילות כזו פה של החיים, שאולי מתוך המשברים יוצאים כאן מקלידים מוטרפים, שזה פשןט משעשע לקרוא. אז רוצה שתדעו שיש מי שמתחזק גם ממכם, ולא, לא מהבעיות שלכם חו"ח, אלא מהקלילות של השרשורים שרצים בקצב מטורף, ואני הרי לא יכול להכיל כ"כ הרבה כאב. משתגע עד כמה לבן אדם ממוצע יש זמן להקליד, אז הוא שהוא לבד עם עצמו, או שדווקא שהוא יותר עמוס ובמיוחד שהילדים מחוברים אליו, וכאילו אין זמן לכלום, איפה שהוא זה מתאפשר, מה שקצת יותר מסובך כשחיים בזוג, בכל זאת הרבה הולך על הביחד, ואני זוכר את רעייתי האהובה כמה היתה מתקתקת, שזה היה מצחיק לאללה, אז עכשיו הנייד אצלי וברשותי המלאה, והוא אלחוטי אז בכלל אני עצמאי להתמקם בכל חדר, ובמיוחד שהחבר'ה שלי השתלטו לי על המיטה, ואין לי פינה, רגע עכשיו זה אחה"צ של שישי, שעות של מנוחת הקודש, ואני לבד כאן, הקטנטן כולה בן 6 ומתקתת בחדר השני, ועוד חשבתי שאם אני אביא עוד מחשב הביתה יהיה שקט בין הבנים. איזה שקט ואיזה נעליים, הם ממשיכים לריב, מזל שהבת לא מכורה, רק חולה על בגדים ופינוקים, אז השבוע הלכתי איתה לכבוד גיל 10 ועשינו בילוי נשים- היינו קניות וקניות,כשהמטרה משולבת, גם למלא את הארון וגם לעשות לאבא חור בכיס.ופשטנו על איזה מחסן בגדים, וחלוקת העבודה היתה ברורה. היא בוחרת, ומה זה יודעת לבחור ולהחליט, כמו שאמא שלה היתה, אוגרת הכל בעגלה, וסחבק מעביר את הכרטיס. בכיף בכיף, רק שיהיה להם מה שיותר קל, כן אני יודע שאני מקלקל אותם עם האובר-נתינה אבל מה לעשות זו ההתמודדות. והמתוקה הזו אפילו ראתה מכנסיים בשבילי, ואבא אולי תמדוד, ועוד 2 זוגות עבורי נכנסו לחשבון, וזה עוד כלום כי יום קודם אני עם הגדול בחרמון, והעסק הזה יקר כמו שאתם יודעים, אבל מה לעשות הבטחתי לו ליום הולדת, הרי פעם בכמה שנים אפשר לפנק את עצמך לא? אז בלבן הצחור עם השמיים הכחולים, ששנינו נגנבים מעומק החוויה ואני חושב,אח היום יום נישואין שלנו שהיה צריך להיות, ואיזה פשע מה שקרה, אז לא יכול לשקוע בכל הצער, ושומע מוסיקה בפול ווליום באוטו, אמרתם כאן דפש מוד? גם אני חולה עליהם. וכן יש גם הרבה קטעים מצחיקים כאלו, כמו שתמיד אמרה לי אתה בעייתי עם נעליים, זה לא נוח וזה פה לוחץ, ואני אומר למה לקנות משהו שלא נוח, נעל גבר זה מאות שקלים לא?, אז היא בקנטרנות שלה, נכון נכון אל תקנה אם לא נוח, אבל כמו שאמרתי, בעייתי בנעליים. ולפני איזה חודש אני מסתובב ורואה חנות וקונה בעשר דקות במזל גדול 2 זוגות, אחד חום ואחד שחור, ועכשיו איפה היא שאצחק עליה בחזרה, מה אני בעייתי? נראה אותך בוחרת ככה מהר? ואני יכול לצעוק כמה שאני רוצה, והיא בשקט האינסופי.ואני בקצב המטורף של החיים שלא עוצרים לרגע, וכבר הכנסתי מישהי אנרגטית שתעבוד בבית שיראה יותר כמו בית נורמלי ופחות כמו כזה של גבר שכוסות הקפה שחור נערמות במקרה הטוב בכיור, בגדים שלהם מפוזרים, שיירי קורנפלקס, ומתי לעזאזל ילמדו לסגור ארונות במטבח, אני מגיע ושמונה דלתות פתוחות במקביל, מגבות רטובות מכורבלות עם בגדים נקיים, מה שהיה מחרפן אותה ומביא אותה לצעקות רמות, ודבר דבר לקיר. אז תודה לאל גם זה הסתדר עכשיו, ושקט בעין עושה שקט בראש. וכשהבית נקי לכמה שעות של חסד,איך שהיתה אוהבת את השעות המעטות עד שמשתררת האנדרלמוסיה מחדש, אומר לבתי, תבחרי קטורת ויהיה ריח נעים כמו פעם. וואלה כמה אני מתגעגע אפילו לויכוחים הקטנים.. טוב חייב להתארגן, זזים לאכול עם המשפחה, מזל גדול, למי יש כוח להתעסק עם ארוחת ערב שוב ושוב. שאו ברכה, ותמצו כל רגע, זה כאן ןעכשיו, אין משהו מעבר שמחכה.גיד שבס.
לתקתק כאן חופשי, ויש הרי מלא פורומים אחרים בתחומים האלה שקשה לעקוב, אבל מה אני אגיד, יש פה מן קלילות כזו פה של החיים, שאולי מתוך המשברים יוצאים כאן מקלידים מוטרפים, שזה פשןט משעשע לקרוא. אז רוצה שתדעו שיש מי שמתחזק גם ממכם, ולא, לא מהבעיות שלכם חו"ח, אלא מהקלילות של השרשורים שרצים בקצב מטורף, ואני הרי לא יכול להכיל כ"כ הרבה כאב. משתגע עד כמה לבן אדם ממוצע יש זמן להקליד, אז הוא שהוא לבד עם עצמו, או שדווקא שהוא יותר עמוס ובמיוחד שהילדים מחוברים אליו, וכאילו אין זמן לכלום, איפה שהוא זה מתאפשר, מה שקצת יותר מסובך כשחיים בזוג, בכל זאת הרבה הולך על הביחד, ואני זוכר את רעייתי האהובה כמה היתה מתקתקת, שזה היה מצחיק לאללה, אז עכשיו הנייד אצלי וברשותי המלאה, והוא אלחוטי אז בכלל אני עצמאי להתמקם בכל חדר, ובמיוחד שהחבר'ה שלי השתלטו לי על המיטה, ואין לי פינה, רגע עכשיו זה אחה"צ של שישי, שעות של מנוחת הקודש, ואני לבד כאן, הקטנטן כולה בן 6 ומתקתת בחדר השני, ועוד חשבתי שאם אני אביא עוד מחשב הביתה יהיה שקט בין הבנים. איזה שקט ואיזה נעליים, הם ממשיכים לריב, מזל שהבת לא מכורה, רק חולה על בגדים ופינוקים, אז השבוע הלכתי איתה לכבוד גיל 10 ועשינו בילוי נשים- היינו קניות וקניות,כשהמטרה משולבת, גם למלא את הארון וגם לעשות לאבא חור בכיס.ופשטנו על איזה מחסן בגדים, וחלוקת העבודה היתה ברורה. היא בוחרת, ומה זה יודעת לבחור ולהחליט, כמו שאמא שלה היתה, אוגרת הכל בעגלה, וסחבק מעביר את הכרטיס. בכיף בכיף, רק שיהיה להם מה שיותר קל, כן אני יודע שאני מקלקל אותם עם האובר-נתינה אבל מה לעשות זו ההתמודדות. והמתוקה הזו אפילו ראתה מכנסיים בשבילי, ואבא אולי תמדוד, ועוד 2 זוגות עבורי נכנסו לחשבון, וזה עוד כלום כי יום קודם אני עם הגדול בחרמון, והעסק הזה יקר כמו שאתם יודעים, אבל מה לעשות הבטחתי לו ליום הולדת, הרי פעם בכמה שנים אפשר לפנק את עצמך לא? אז בלבן הצחור עם השמיים הכחולים, ששנינו נגנבים מעומק החוויה ואני חושב,אח היום יום נישואין שלנו שהיה צריך להיות, ואיזה פשע מה שקרה, אז לא יכול לשקוע בכל הצער, ושומע מוסיקה בפול ווליום באוטו, אמרתם כאן דפש מוד? גם אני חולה עליהם. וכן יש גם הרבה קטעים מצחיקים כאלו, כמו שתמיד אמרה לי אתה בעייתי עם נעליים, זה לא נוח וזה פה לוחץ, ואני אומר למה לקנות משהו שלא נוח, נעל גבר זה מאות שקלים לא?, אז היא בקנטרנות שלה, נכון נכון אל תקנה אם לא נוח, אבל כמו שאמרתי, בעייתי בנעליים. ולפני איזה חודש אני מסתובב ורואה חנות וקונה בעשר דקות במזל גדול 2 זוגות, אחד חום ואחד שחור, ועכשיו איפה היא שאצחק עליה בחזרה, מה אני בעייתי? נראה אותך בוחרת ככה מהר? ואני יכול לצעוק כמה שאני רוצה, והיא בשקט האינסופי.ואני בקצב המטורף של החיים שלא עוצרים לרגע, וכבר הכנסתי מישהי אנרגטית שתעבוד בבית שיראה יותר כמו בית נורמלי ופחות כמו כזה של גבר שכוסות הקפה שחור נערמות במקרה הטוב בכיור, בגדים שלהם מפוזרים, שיירי קורנפלקס, ומתי לעזאזל ילמדו לסגור ארונות במטבח, אני מגיע ושמונה דלתות פתוחות במקביל, מגבות רטובות מכורבלות עם בגדים נקיים, מה שהיה מחרפן אותה ומביא אותה לצעקות רמות, ודבר דבר לקיר. אז תודה לאל גם זה הסתדר עכשיו, ושקט בעין עושה שקט בראש. וכשהבית נקי לכמה שעות של חסד,איך שהיתה אוהבת את השעות המעטות עד שמשתררת האנדרלמוסיה מחדש, אומר לבתי, תבחרי קטורת ויהיה ריח נעים כמו פעם. וואלה כמה אני מתגעגע אפילו לויכוחים הקטנים.. טוב חייב להתארגן, זזים לאכול עם המשפחה, מזל גדול, למי יש כוח להתעסק עם ארוחת ערב שוב ושוב. שאו ברכה, ותמצו כל רגע, זה כאן ןעכשיו, אין משהו מעבר שמחכה.גיד שבס.
