אז.. אינגליש או ווסטרן?

[נעה של ה ים]

אז.. אינגליש או ווסטרן?

שלום לכולם! אני נעה, בת 22 מהמרכז.
התחלתי לרכב בערך לפני חודשיים, בעקבות תוכנית טלוויזיה שגרמה לי להתאהב בתחום - הארטלנד, אם אתם מכירים. תוכנית על סוסים בעיקר.
התחלתי לרכב בחווה שילדות שעבדתי איתן רוכבות בה, במושב ליד כפר סבא, בסגנון אינגליש.
לקח לי שיעור או שניים לקלוט שהרכיבה שאני רואה בתוכנית והרכיבה שאני רוכבת הן לא אותו דבר, בתוכנית רוכבים ווסטרן(סדרה שמצולמת ומתרחשת בקנדה),
ואני ממש ממש רוצה לרכב ככה גם! אז הלכתי לשיעור אחד בחוות ווסטרן, במושב אחר, אבל המקום בלתי נגיש בעליל אז וויתרתי. אבל ממש התלהבתי מזה שרוכבים ביד אחת והכל יותר חופשי ומשוחרר.
עכשיו הפסקתי לרכב כי נגמר לי הכסף ומצאתי בינתיים(אני מתכוונת לחזור לרכב ברגע שאקבל משכורת) חוות ווסטרן, קצת יותר רחוקה, שנראית לי טובה.
מה דעתכם? להמשיך איפה שאני רוכבת, באינגליש, או לעבור לחווה אחרת כדי לרכב ווסטרן?
מהם הקריטריונים שעל פיהם כדאי לי לבחון האם לרכב בחווה מסוימת או לא?
אה, ונעים להכיר!

 

[jgut]

לדעתי כל אחד צריך לבחור בסגנון שהוא מתחבר

אליו יותר.
לא הייתי בוחרת סגנון לפי תוכנית טלויזיה, אלא באמת לפי מה שמרגיש לי יותר נכון עבורי. אני לא חושבת שיש קריטריונים מסויימים.
לרוב אנשים ממשיכים בסגנון בו הם התחילו ולאו דווקא בוחרים משהו ספציפי.

מעבר לסגנון, לפעמים האווירה בחווה משפיעה על החוויה ועל הבחירה. לכן בעיני גם חשוב לבחור חווה שבה מרגישים בנח.

בקשר לבחירת חווה - יש כמה נקודות שבעיני חשוב לשים לב אליהן.
1. היחס לסוסים. חשוב לראות איך הסוסים ניראים מבחינת מצב תזונה, נקייון ופצעים. אפשר לשים לב ליחס אליהם בזמן השיעורים ומחוץ להם.
2. נושא הבטיחות מאוד חשוב. שימי לב שבחווה שאת רוכבת שמים דגש על הנושא הזה. נידמה לי שהיה פה בעבר שרשור המתאר איך בודקים את הנושא.
3. צריך לשים לב האם העובדים בחווה מיקצועיים. האם הם מלמדים כמו שצריך, האם היחסי אינוש שלהם סבירים וכו'.

שיהיה בהצלחה ותעדכני אותנו מה החלטת.

 

[נעה של ה ים]

אני לא באמת רוצה לבחור לפי התוכנית

אבל עשיתי שיעור אחד בווסטרן וזה הרגיש לי הרבה יותר נכון, וטבעי..
ואי אפשר לבדוק את כל הדברים שכתבת בלי להגיע קודם לחווה ולעשות לפחות שיעור אחד, לא?
ולפי מה שראיתי(הייתי גם ביום פתוח ללימודי הדרכת רכיבה בחוות ווסטרן) בחוות ווסטרן מתייחסים לסוסים יותר יפה, פחות מכאיבים, פחות מכריחים..

 

[jgut]

אני רוכבת כיום בשני הסגנונות

לכן אני חושבת שאני יכולה לחוות דיעה על שניהם.
אני רק אציין שברמה העקרונית אני ווסטרנית. אבל אני לוקחת גם שיעורי "אינגליש".

גישה שאומרת שסגנון מסויים יותר הומני, או פחות מכאיב ומכריח, בעיני הוא מאוד מגמתי ומשוחד. בכל סגנון יכול להיות אנשים שמכאיבים או מתייחסים פחות יפה. צריך לפסול את אותם האנשים ולא את הסגנון.

זה נכון שיש מקומות שאפשר לראות הבדל בגישות לסוס בין הסגנונות השונים. במשך השנים עברתי לא מעט חוות, ראיתי מאמנים בשני הסגנונות. אני באתי מהצד הספורטיבי של הווסטרן. יש כאלה שיגידו שהוא יותר קרוב לאינגליש, מאשר נניח ווסטרן של טיולים. בשורה התחתונה לא אמור להיות הבדל ביחס לחיה. שיטות העבודה שונות במיוחד כשמתקדמים ברמה. ברמה הבסיסית הגישה אמורה להיות מאוד דומה.
חשוב לי לציין שדווקא אותם אנשים שתמיד האשימו את האינגלישים בכל מיני דברים, נתפסו בעיני כחאפרים. בתור ווסטרנית הם ניראו לי עתיקים ועם עשיה שמלחיצה את הסוס. אולי בעיני עצמם הם מומחים מסוג כלשהו, אבל בעיני מה שהם עשו היה על גבול ההתעללות בסוסים.
אני בטוחה שישנם אינגלשים עם דיעות דומות על ווסטרנים (ראית פעם את ההבדל במתגים?).
לכן הייתי מאוד נזהרת מלהסיק על סגנון מסויים רק בגלל שלא מבינים אותו.
אפשר לא להתחבר לסגנון, אבל צריך להבין אותו כדי לקבוע שהוא מכאיב יותר או פחות.

וכן אי אפשר לחוות דיעה בלי להתנסות. אם את יותר מתחברת לווסטרן, לדעתי עליך ללכת לכיוון הזה.

 

[נעה של ה ים]

תודה על ההסבר המפורט

למה לדעתך ווסטרנים נראים יותר עתיקים ועל גבול המתעללים בסוס? מעניין אותי לשמוע דעות.

 

[jgut]

זה לא מה שכתבתי

כתבתי שיש כאלה שמאשימים סגנון אחר בהכאבה וכו׳. במקרים שאני ראיתי זה היה דוגמא מובהקת של הפוסל במומו פוסל. אותם אלה שראיתי מאשימים היו בעצמם אשמים.

יש עתיקים ומתעללים בכל סגנון. אבל יש אנשי סוסים מצוינים בשני הסגנונות. לכן צריך לבחור מקום עם אנשי סוסים טובים.

 

[popi199]

 

[giri]

הודעה מצויינת

 

[giri]

מצטרפת למה שכתבו לך ומוסיפה

קודם כל, ברור לי שכוונותייך טובות, אבל בלי לשים לב, את פוסלת דברים שאת לא מכירה, מה שהוא לא מנומס במיוחד

למשל שימי לב למשפט האחרון שלך:
"בחוות ווסטרן מתייחסים לסוסים יותר יפה, פחות מכאיבים, פחות מכריחים"
אני לא יודעת באילו חוות היו, ומכיוון שאת מתחילה ממילא אני לא יודעת אם יש לך בכלל כלים להעריך האם מכאיבים לסוס או מכריחים אותו לעשות משהו. לפעמים משהו שנראה מאד טוב למי שלא מבין, הוא מאד רע לסוס.
אבל מעבר לשאלה של האם זה כן או לא היה נכון בדוגמה הספציפית שראית, הנה במחי משפט החלטת שכל רוכבי האינגליש בעולם מכאיבים לסוסים שלהם, מתייחסים אליהם "פחות" יפה ו"יותר מכריחים" אותם (שאני לא לגמרי בטוחה מה זה אומר... את יודעת שברמה העקרונית כל מה שהסוס עושה כי את רוצה, ניתן לקרוא לזה שאת "מכריחה" אותו לעשות את זה, הרי לולא היית על גבו הוא היה עכשיו הולך להתפנן באחו, לא?).
אני מכירה הרבה מאד דוגמאות לכאן ולכאן, ומאד נזהרת בהכללות. אל תשכחי שיש אנשים בצד השני של המקלדת - ומאחר וענף הסוסים הוא לא בדיוק מכרה זהב, רובם המכריע עוסק בתחום מתוך אהבה מטורפת לתחום בכלל ולסוסים בפרט, ומוכנים לאכול הרבה חרא בשביל החיות שלהם.

 

[נעה של ה ים]

צודקת. תודה על ההבהרה

בהחלט גרם לי להבין שההכללות שאני עושה הן לא טובות וגם לא בהכרח נכונות.
אני פשוט אנסה את שני הסגנונות כדי להכיר ואראה מה מתאים לי יותר באופן אישית, בלי לשפוט את הסגנון השני.

 

[הורסמאן]

לפעמים אפשר גם לעשות הכללות.

בעולם נהוג להבדיל בין רכיבה לבין רכיבת ווסטרן.
אם תלמדי לרכב, תוכלי בכל רגע נתון ,עם הסבר של חמש דקות על השימוש בציוד, לרכב ווסטרן. קצת יותר טוב קצת פחות טוב, אבל עם שני ידיים, יד אחת, בלי ידיים, איך שבא לך...
אם תלמדי לרכב ווסטרן, מעבר לרכיבה רגילה יהיה כרוך במספר רב של שעורים ויוכל לקחת בין שנה לשנתיים עד שתדעי מה שאת עושה.
לרכיבת ווסטרן יש הרבה קיצורי דרך, בגלל סוג הסוסים, הציוד וסוג העבודה. זה לא אומר שאין הרבה מאוד רוכבי ווסטרן, שהם אנשי סוסים ורוכבים מצויינים, אך הרוב המכריע (בין אלה שרוכבים פעם פעמיים בשבוע) למרות שהם יכולים להראות לא רע, עם קובע בוקרים על הראש וסוס בין הרגליים, הם לא באמת מה שנקרא "רוכבים".
מכל מקום, במה שלא תבחרי, תנסי להצמד לשעורים פרטיים לאורך זמן. גם בהשוואה לעלות היקרה יותר תקבלי הרבה יותר נסיון מאשר בשעור קבוצתי.

 

[giri]

ועוד הערה

חלק מהדברים את יכולה לבדוק בלי לעשות שיעור נסיון. להסתכל על החווה, לצפות בכמה שיעורים, לדבר עם האנשים. כשאת בשיעור את כבר בסיטואציה פחות אובייקטיבית, דווקא לבוא לביקור לשם ביקור זה רעיון טוב.

 

[popi199]

דבר ראשון

הייתי מפרידה תוכניות טלוויזיה מהמציאות, סתם בשביל שלא יהיו לך דעות קדומות שמושפעות מטלוויזיה ובמציאות את פוסלת דברים רק כי נראה לך, חבל.
ולהבדיל שלא יהיו לך ציפיות מוגזמות שאחכ יתבררו כבילתי אפשריות, למשל רכיבה ביד אחת לא לומדים מיד, זה לרמה מתקדמת יותר.

דבר שני בין אם את יושבת באוכף אינגליש או ווסטרן אין משהו טבעי ברכיבה על סוסים, גם משוחרר לא הייתי ממהרת לומר כי זה שהמושכות משוחררת זה לא אומר שאין בסופם מתג מנוף שבנגיעה קטנה עושה לא פחות לחץ ממתג שבור פשוט ואף יותר.

אני רכבתי גם אינגליש וגם ווסטרן ומשניהם לקחתי דברים שאני אוהבת אבל כמו שנאמר לך קודם בהתחלה את לומדת בסיס והבסיס דומה בשני הסגנונות, לגבי למידת בסיס אני טיפה מעדיפה את הבסיס של האינגליש כי אני חושבת שזה נותן בסיס קצת יותר חזק אבל זה גם מאוד תלוי בחווה ובמדריכים.

לא משנה איזה בסיס תקבלי חשוב שתאהבי את החווה והמדריכים, שתרגישי שמשקיעים בך ובאמת נותנים לך בסיס טוב, אחכ תחליטי במה את רוצה יותר להתמקצע, אולי בסוף תחליטי שפשוט בא לך לקחת סוס ולצאת לטיולים ולא להמשיך לרכב במגרש. תעשי מה שמרגיש לך יותר נכון ומבוסס באמת על הרגשה אישית ולא על תוכניות טלוויזיה.

 

[עדימ]

 

[hanyou12]

הסבר

אני לא ממש יודעת איך לנסח את השאלה.
אני רוכבת ווסטרן ולאחרונה התחלתי לרכוב גם עם יד אחת וחופש במושכות. אני רוכבת עם מתג D שבור רגיל לחלוטין בלי חוכמות מיותרות ודווקא ממש טוב לי ונוח לי עם זה. נראה לי בהחלט אפשרי להשאיר סוס בין המושכות על חופש גם בלי מתג מנוף, חוץ מזה שאני אולי - רק אולי - מספיק יציבה בידיים בשביל להשתמש במנוף אבל למתחילים בטוח לא הייתי נותנת מנוף בידיים. נראה לי שאם איזושהי חווה נתנה לבחורה לעשות שיעור ראשון עם חופש ומנוף ויד אחת זה חוסר אחריות...
אני חושבת שמה שאני מנסה לשאול זה: למה אי אפשר להיות משוחררים במושכות בלי מתג חריף בסוף לדעתך? או שאולי לא הבנתי את מה שאמרת נכון, שזה נראה לי יותר הגיוני

דווקא לגבי הנושא של הבסיס אני חושבת שהצדק עמך, יש לי הרגשה שאם הייתי רוכבת אינגליש כבר בהתחלה היציבה שלי הייתה מגיעה רחוק יותר מהר יותר ולא היה לוקח לי זמן רב כל כך להגיע לשם. מצד שני אני ממש לא התחברתי לתחום הזה אז עדיף היה לי כמו שיצא כי אם הייתי עושה אינגליש כנראה שלא הייתי ממשיכה עם הרכיבה...

 

[giri]

נראה לי שזה עניין של הבנת הנקרא

פופי כתבה:
"זה שהמושכות משוחררת זה לא אומר שאין בסופם מתג מנוף שבנגיעה קטנה עושה לא פחות לחץ ממתג שבור פשוט ואף יותר."

היא לא אמרה שאי אפשר לרכב עם מושכות משוחררות ומתג פשוט, היא פשוט אמרה שזה שהמושכות משוחררות לא אומר כלום, כי יכול להיות שבסופן יש מתג חריף מאד, שכל תזוזה קטנה שלו משפיעה יותר משעה של מגע רצוף עם מתג עדין.

 

[popi199]

גירי הסבירה

טוב, אבל אני אוסיף משהו קטן.
בחווה שאני רכבתי היינו רוכבים עם מתגים חריפים, או יותר חריפים ממה שהורגל לי לצורך העניין באינגליש, מנופים ולפעמים גם מנוף קורקשיין, הרוכבים הפחות מנוסים היו רוכבים עם מתגים יותר רכים ולפעמים גם עם שבורים פשוטים אבל היית רואה את האפטר אפקט שיש למתגים החריפים על הסוסים.
אני תוהה איך אפשר לבקש כינוס על מושכות ארוכות מסוס שלא רגיל בשום צורה לעבודת מנוף בלי להתערב ולתקן מדי פעם, אם את מדי פעם מתערבת ומתקנת את הסוס הרי שגם אם את משתמשת במושכות ארוכות אין פה שיחרור אמיתי, ההערה על השיחרור בווסטרן לא נראת לי נכונה כי כשאני רכבתי ווסטרן לא הרגשתי שאני עובדת כל כך שונה, רק המושכות היו עם סלק מסויים ( ולא תמיד היה סלק, עם סוסים צעירים הייתי עובדת עם מושכות יחסית קצרות) ...
זה לא ביקורת על הווסטרן מול אינגליש או משהו כזה, זה פשוט העובדות כמו שאני מכירה אותם, מישהו יכול לראות סוס ריינינג עובד במקצה במשמעת מרשימה על חופש מלא ולחשוב איזה קסום וטבעי אבל מה שהוא לא ראה זה את הרוכב במגרש חימום או יום לפני זה באימון בבית, רוכב לא כל כך משוחרר בתוספת ניקוב הסוס עם דורבנות ענק, זה יכול לקרות גם עם רוכב דראסז אבל מה שאני מתכוונת שמראה עיניים לפעמים מטעה.

 

[giri]

זה כל כך נכון

ומתחבר לכל הסיפור של היפר-פלקשן בדראסז', היתה על זה הרבה ביקורת בזמנו. רוכבים מגיעים לתחרויות גראנד פרי עם סוסים שנראים מדהים, ולפני כן די שברו להם את הצוואר ברולקור בבית. אז אוסרים על רולקור בתחרויות, אבל יש אנשים שעושים את זה בבית, ולכי תוכיחי.
יצא לי לקרוא ולשמוע מיד שניה על כל מיני שיטות אימון בכל מיני סוגי ספורט שנשמעות מאד רע. בשורה התחתונה של תחרות או הופעה אתה כבר רואה את התוצאה המצטברת של סוס שלמד בכוח (יותר או פחות) לשאת את עצמו בצורה מסויימת. תמיד קל יותר להביא סוס למתג בניסורים מאשר ביד עדינה. אבל כשהוא כבר בא לשם, אפשר לשחרר את המושכה והוא ישאר אסוף לזמן מה. וכמה שאתה עובד יותר מראש, זה מחזיק יותר בלי שתצטרך לתקן.

 

[hanyou12]

ברור לי שזו לא ביקורת

כבר שמתי לב פה בפורום שאין התנגחויות בין תחומים כל כך וזה טוב. ואני מסכימה איתך לגבי הנראות לעומת איך שזה בפועל. בגלל זה אני חושבת שאני לעולם לא אלך לפן התחרותי של הרכיבה...
לגבי הכינוס - את צודקת שאי אפשר לבקש כינוס בלי לשמור על איזהשהו מתח במושכות אבל גם אי אפשר לבקש כינוס בלי לתת שחרור. ושמתי לב שהרבה רוכבים מתחילים - כולל אותי כשהתחלתי - וגם כאלו שיותר מתקדמים לא משחררים בזמן או לא משחררים מספיק, שלא לדבר על להפסיק תרגיל כשהסוס עושה אותו טוב (כל אלו שכל כך שמחים שזה עבד שרוצים לעשות שוב ושוב ושוב...). אני חושבת שהעבודה עם מושכות ארוכות בהתחלה גם נותנת לסוס את המקום לנסות להיות בסדר, גם מאפשרת לתיקונים שלי להיות מדוייקים יותר אבל לא חריפים מדי וגם נותנת לסוס קצת אחריות על להחזיק את עצמו.
אולי אני מדברת שטויות במיץ אבל מהרגע שהתחלתי לעבוד ככה הרגשתי יותר טוב ברכיבה ועם עצמי. כמובן שאני לא רוכבת עם מושכות ארוכות כל הרכיבה, אבל זו ההתחלה ומשם אני ממשיכה למה שאני רוצה לעשות עם קשר.

 

[jgut]

אני לא חושבת שזה חוסר אחריות

אני חושבת שאם נותנים למישהו לעשות שיעור נסיון עם מתג כלשהו (כולל מנוף) ויד אחת ושומרים שהרוכב לא יגע בפה של הסוס, לא קרה פה שום דבר נורא. כנ"ל עם שתי ידיים. מה שקובע זה מה שקורה בפועל בשיעור. אפשר להעביר מספר שיעורים בלי לגעת לסוס בפה בכלל.

אגב, אני לא מבינה כ"כ את הטעם בלרכב עם מתג שבור (D או פשוט) ביד אחת. כל הרעיון במתגים האלה, זה השבירות שלהם וכך יותר קל לכוון את הסוס ולהסביר לו בשתי ידיים.

רכיבה ביד אחת עם מנוף נועדה לאפשר עבודה יותר עם מושכת צוואר, איסוף בקלות יותר ופחות התעסקות במושכות ישירות. אני גם מסכימה עם פופי שהחופש במושכות, אינו מעיד על חופש מוחלט בפה.
בקורקשנים יש מגע מסויים של הפורט כך שגם על חופש, הסוס מרגיש אותו.