אז איך מתמודדים?

sheera85

New member
אז איך מתמודדים?

חבר שלי באמריקה ואני כאן,לא התראנו כבר כמעט חודש וגם לא נתראה בערך 3 חודשים כי אני כאן ואני לא יכולה לעזוב כרגע. אני אוהבת אותו ואני יודעת שהוא אוהב אותי ומוכן להקריב הרבה בשבילי. אבל איך מתמודדים עם המרחק,עם הזמן שמזדחל לאט כמו צב,עם התחושה שמתחילה לנבוט בלב שאולי הוא לא ישאר נאמן כל כך הרבה זמן,בכל זאת שנינו בני אדם וזה קשה להתנתק ממגע פיזי על בסיס יומי למצב של חוסר מוחלט בזה.אני סומכת עליו בעיניים עצומות אבל כל פעם שהוא מזכיר שם של ידידה (וברור לי שהיא רק ידידה) המוח שלי מתחיל לעשות סלטות ואני משתגעת,מה לעשות אני בחורה וזה נראה לי משהו מושרש בגזע המוח שלנו,לחשוד. עצה,מילה,כל דבר יכול לעזור כי אני מפחדת שהזמן לא יעשה טוב לשנינו. לילה טוב,
 
הרבה פתיחות.

לא לאכול סרטים לבד. לדבר. להסביר שאת חוששת ושהחשש הזה נובע ממך ולא מההתנהגות שלו. לבקש שהוא ירגיע אותך. אחרי הכל, את רואה בו בן זוג,לא? אז זה לא חלק מהעניין?
 
תגובה

עליך לבדוק ולחשוב, כמה סבה יש לך לחשוד. אם התנהגותו לא מצדיקה חשד, סמכי עליו. אם מצדיקה, חשדי. אל תקנאי בקשריו עם ידידות, כל אדם רשאי וצריך להיות עם הרבה אנשים שהוא אוהב בדרכים שונות בלי קשר למינם.
 

sheera85

New member
ייתכן ואתם צודקים

כנראה שאתם צודקים. רמת החרדה שלי עולה ללא סיבה. הוא אוהב אותי ואני יודעת את זה אני מאמינה שהסיבה היחידה לכך היא הזמן והמרחק ולא שום דבר אחר. אני מאמינה בו ואני פשוט צריכה להרגיע את עצמי. תודה על העצות והסיוע זה עוזר לדעת שזה רק הדימיון המפותח שלי שמרגע זה והלאה מוריד הילוך!
 

roadking

New member
אין מה לדאוד

אני הייתי שנה וחצי בארה"ב והיתה לי חברה בארץ ולמרות שהיו הזדמנויות נשארתי נאמן כל התקופה כי זה מהות החברות והלהיות ביחד אמון הדדי תדברי עם החבר על בסיס יומי ואל תתרחקי כך זה ישמור על הגחלת
 
למעלה