אז איך לא להרוס?

[הילה301]

אז איך לא להרוס?

כבר חודש אני בתוך השקט שלי, בלי דייטים, בלי סרטים... וטוב לי. כיף לי בלבד ובשקט הזה. מצד שני , אני לא רוצה את הלבד. אני רוצה ביחד. מלחמת ההישרדות הזאת לבדי מתישה אותי. אני רוצה להתאהב באמת. להתרגש ממישהו , לרגש מישהו. לצפות לו. ואז כשמגיע משהו שיש בו סיכוי , אני בורחת. מה זה בורחת... משאירה עננת אבק מאחוריי. אז תשתי מהנסיונות ומהבלגנים והיה לי טוב עם זה. לא דייטים, לא פלרטוטים מפגרים. שקטץ ועכשיו זה קרה. יצאתי לדייט. סתם דייט. משהו שהיה לי ברור שיהיה סתמי ויגמר באותו בית קפה. אבל משום מה, כשהוא פנה, רציתי. והיה לי נעים. בחיי. ויצאנו לעוד דייט. ושוב היה לי נעים. ועכשיו , אני פתאום נורא מבולבלת. אני לא רוצה להרוס יותר. לא רוצה לברוח. לא רוצה בכלל להגיע לרגע הזה שאני מרגישה את הרצון לברוח. אני יודעת שאני צריכה פשוט להיות, ומצד שני, כל כך מכירה את ההתנהלות שלי. אז אולי אם אני אכתוב את זה ואתן לכולם לקרוא ולהגיב , לא תהיה לי ברירה, אלא להיות שם. איך נמצאים שם? איך לא הורסים כשרגילים כל כך כן?

 

[kleo patra]

יש לי משפט שאני תמיד

מחזיקה בו קרוב אליי וכותבת לך אותו.."הרגלים תמיד ניתן לשנות" ! תחשבי כשהתגרשת, כמה הרגלים שינית בחייך כמה הרגלים של הבת שלך השתנו כמובן שכל זה מכורך המציאות - כי זה נכפה עליך לכן, אדרבא, כשיש לך משהו טוב , תסתכלי על כך כאתגר אתגר שיכול להובילך למציאות הרבה יותר מזמינה ונכונה לך, אז מה? תשני את ההרגלים שלך, זו לא הבעיה, ותכווני עצמך לעבר האתגר הבא. הבעיה שבמצבי הרגש אנחנו תמיד בורחים ומרגישים חלשים, ולא מתמודדים, אז זה גם חלק מהרגל,,,זה בידיך. ו.. בהצלחה קטנ ממני...לכל מקרה..

 

[הילה301]

הרגלים אין לי בעיה לשנות

אני מאד מתאימה את עצמי לכל סיטואציה שהחיים מזמנים אלי. אבל הרגלים "ריגשיים". עד שאני מאתרת את זה ששוב דפקתי משהו, הוא כבר הופך להיות בדיעבד. כשאני בפנים, אני כמו ילדה קטנה שפתאום בבת אחת נתקפת בפאניקה של "לא רוצה לא רוצה לא רוצה". האתגר שלי הוא, להתמודד עם הפאניקה ב"לייב". אני מוכנה לקרב/מערכה/אתגר. השאלה אם אני יודעת מה לעשות. ולך יפתי המהממת, תודה על התשובה, אם אני יכולה לקחת מכל אחד משהו, אז ממך אני בוחרת את השקט והיציבות הפנימית המדהימה שלך שקורנת ככה החוצה. נראה לי שאם היו לי אותם, הייתי מסודרת

 

[snoopy36]

כל פעם שתרצי להפנות גב ולברוח....

תדמייני...... אותי עומד שם....כש

פראייר על ידי... מהר מאוד תסתובבי שוב ותצעדי קדימה לעבר הטוב וההצלחה!!! מי כמוך יודעת להתמודד עם פחדים וחששות...יאללה,מחכה להזמנה.... בהצלחה מאמי.

 

[הילה301]

../images/Emo6.gif דביל

ובנימה רצינית-הכל קטן עלי, עד שזה מגיע להתמודדות אמיתית עם רגש.

 

[והלאה וכאן]

YYY כמה שאני מבינה אותך

את מוזמנת לקרוא את החתימה שלי

אין ספק שצריך הרבה אומץ כדי לעבור את גבולות הדייט ולחשוף את הלב לקשר. הלוואי שהיתה לי באמת תשובה או נוסחה לאומץ לב. אני קוראת לזה אומץ לב של פחדנים. אומץ שמבליח לרגע במלוא הכוח, מתוך רצון או צורך שעולים על הפחד, שקורעים את גבולות הפחד. אני בהחלט מתמודדת עם אותו המקום. "וזה מפחיד אותי לרצות לקחת חלק, אפשר להפגע, אפשר לכאוב. קצת אומץ לב אני אומרת לא יעשה לי נזק..." (אסתר שמיר) מאחלת לך אומץ והצלחה

 

[ל ב י א ה 3]

../images/Emo45.gifכל כך מבינה אותכן...

 

[והלאה וכאן]

ועוד משהו -

אחת הסיבות לכך שהחלטתי לטפל בעצמי היתה הרצון לשנות דפוסים מחורבנים מהעבר. לא להגיע לאותם צמתים בעייתיים ולחזור על מסלולי העבר. אני עושה דיקור סיני כבר יותר מחצי שנה. זה סוג הטיפול שבחרתי מכל מיני סיבות. זה עושה בי שינויים מפתיעים ומוצלחים. אני לא אגיד לך שזה קל. קשה לי גם שם להיפתח, לחטט בלב ולהוציא ממנו דברים כאובים, אבל כשאני מצליחה לגעת בעצמי אני בהחלט גאה בי. מצד שני - אני רואה תוצאות ושמחה עליהן מאוד.

 

[הילה301]

תודה הלאה.

האמת היא שהלכתי בעבר לטיפול, בדיוק בגלל זה. ו.... הפסיכולוג פיטר אותי. נשבעת!!!!

 

[והלאה וכאן]

רוצה את הטלפון של המדקר שלי?../images/Emo13.gif

 

[מיצה נבים]

איך לא הורסים משהו קיים וטוב?

תזכרי אותי כשתהיה לך תשובה מפורטת

תראי, את יכולה לפעול נגד האינסטינקטים הראשוניים שלך (אלא אם כן הוא מגיע עם סכין בין השיניים והאינסטינקט אומר לך run for your life), לנשום עמוק לפני כל תגובה, וכשיש לך אפשרות- לנתח את המצב ולראות איפה את שמה לעצמך רגל, כי רק את יכולה לעשות את זה. בהצלחה

 

[הילה301]

עוד לא איתרתי איפה אני שמה לעצמי רגל.

כנראה כשמתחילה האינטימיות האמיתית. בה הרגשות משחקים חלק. את? את??????????????????

 

[שוב מתחילה מחדש]

אז כנראה שאת לא שם

אחרי הגירושין ברברתי רבות לחתלתולי על זה שאני רוצה זוגיות וכל הזמן הוא אמר לי חכי חכי. כל פעם שהתחלתי משהו ישר קיבלתי רגליים קרות והמילה זוגיות גרמה לזיעה קרה. אבל כשזה היה זה, אז זה פשוט זרם. אל תתני לפחד שלך (שהוא הכי מובן בעולם) לנהל אותך. תקשיבי לתחושת הבטן שלך - היה לך טוב בפגישה הראשונה? סבבה, תמשיכי לשניה. היה לך טוב בשניה? סבבה תמשיכי לשלישית. לא כל פגישה שלישית מובילה לחתונה (טפו, איך אני מדברת?), אבל כל עוד נעים לך עם הבן אדם שמולך, אז תשארי. מקסימום זה יצליח

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

כשרע לנו אנו רגילים לברוח

לכן רובינו כאן. כנראה שמי שלא רגיל לטוב לא יכול לקבל אותו כשהוא צץ מפתאום משום מקום. או שאולי כמו שאומרים שחבל דק מפריד בין אהבה לשנאה, אולי כך ם הדבר בין הרע לטוב-מי יודע... אני בעד לקבל את הטוב שמינונים קטנים..לאט לאט..פשוט כדי להתרגל אליו..ואז, כשרואים שטוב לנו עם הטוב ניפתח אליו כל כולנו...אז גם נוכל להשאיר מאחורינו את מנגנון ההשמדה העצמית שאולי חבוי בכל אחד מאיתנו. כל הנ"ל כמובן בנוסף אלייך, באופן אישי...את, שעמדת פנים אל מול פנים תוכלי לעשות זאת ביתר קלות גם אל מול הטוב. אני בטוח שתצליחי.

 

[הילה301]

כמה שאתה צודק ווינסי

ניתקלתי לאחרונה בכמה מצבים של אנשים שפשוט היו טובים אליי מאד. בלי שום אינטרס שעומד מאחור. עובדה שהיתה לי קשה מאד לעיכול

למה שמישהו ירצה להשקיע בי כל כך כשהוא יודע שאין סיכוי לקבל תמורה כלשהי?

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

אולי בגלל ש...

יש תחושה שהתמורה אחרי השקעה מרובה תהיה גדולה יותר ושום דבר לא יהיה מובן מאליו...אין כמעט דבר כזה 'אין סיכוי' ובטח כמו במקרה שלך שאת יודעת שהכל בראש. כל עוד לא תשדרי אנטי אלא רק 'קושי' בקבלת הטוב, אני מאמין שההשקעה תימשך.

 

[שחR]

תנסי לברר מה מפחיד אותך בקשר הבא

שנכנסתי לפרק ב' של חמש שנים שמתי לעצמי שלוש קווים אדומים : בלי חתונה בלי עוד ילידם בלי משכנתאות לבית. כל השאר היה אפשרי וזה המון. תציבי לך קווים אדומים, תלכי לקשר שנראה לך בכל הכיף וכשתיגיעו לרגע שתרצו לחיות ביחד תבררי אם הקוים האדומים שלך ושלו מתאימים כמו גם המטרות ואז מתוך ראיה מפוקחת תנהלו אורך חיים משותף שתמיד יותר מורכב בפעם השניה. אבל הפחד.....לא שולט בנו. בהצלחה, שחR

 

[הילה301]

ברור לי מאד מה אני רוצה בקשר

ומה אני לא רוצה. אני בכלל לא מגיעה לזה, בורחת הרבה קודם ולא בגלל שאין לי מושג מה אני רוצה או לא

 

[שוב מתחילה מחדש]

למה את חושבת שתהרסי הפעם?

אחרי שהתחלתי את הדיאטה שלי מצאתי את עצמי באיזה שבוע מחורבן. היה לי ברור שעליתי במשקל והייתי מאוד מצוברחת. במהלך שיחה עם האיש המקסים הזה שעוד מסתובב כאן מידי פעם(

), אמרתי לו שאני יודעת מה יקרה עכשיו. הוא מאוד התעניין לדעת מאיפה אני יודעת. אז הסברתי לו שמה זאת אומרת - אני מכירה את עצמי. תמיד אני ככה. עולה פעם אחת במשקל ואז מוצאת את עצמי במין בולמוסים כדי להוכיח לעצמי שהנה שוב לא הצלחתי. הוא שאל אותי - אבל מאיפה אני יודעת שגם הפעם זה יקרה. חטפתי קריזה - מה זאת אומרת?!? אמרתי לך! אני מכירה את עצמי, זה תמיד ככה אז הוא ענה לי רגוע (אוף, כמה זה מרגיז שהוא לא מתרגז

) - את חושבת שאת מכירה את עצמך. את מכירה את מי שהיית פעם, אבל את לא מכירה את מי שאת עכשיו. זה שפעם לא הצלחת בדיאטה לא אומר שהפעם לא תצליחי. היום את אחרת. היום את במקום אחר, עם חיים אחרים, עם מחשבות אחרות, עם כוחות אחרים. את לא מי שהיתה פעם. את מי שאת היום. אגב, מאז אותה שיחה ירדתי 8 קילו... ואני מגלגלת את הכדור אליך אהובה שלי - למה את חושבת שתהרסי הפעם? תסתכלי איפה היית לפני חודש ותסתכלי איפה את עכשיו...

 

[הילה301]

מקסימה שלי.

יש לך איש חכם ליידך. תשמרי עליו טוב טוב

. זה נכון, אנחנו מונעים מנסיון העבר. לא חוכמה לשאול איפה הייתי לפני חודש. לדעתי בדיוק אז הפכתי את נסיון הקשר האחרון לעוד חבר טוב (אני מעולה בזה

). בכל אופן, החשיבה באמת צריכה להיות לא איך לא להרוס אלא, וואלה, הנה אני בונה משהו חדש וטוב. אבל איך רבאק, איך?????????