אז איך זה קרה....

אז איך זה קרה....

רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי ורוצה להוציא אותו החוצה אני מרגישה קרובה אליכם למרות שאני לא מכירה אף אחת מכן טוב לא לדעת שאני לא לבד.... זה היה יום שני 12.2.07 שבוע לפני זה לאמי היה יום הולדת בת 69 היא ואבא שלי היו באילת בחופש ואני התקשרתי אליה בערב והתחלתי לשיר לה בטלון יום שהולדת שמח בהולנדית( אמי הייתה דוברת הולנדית),שבוע אחר כך אמא חטפה שפעת אז היא ביקשה ממני ומאמא שלי ללכת לקניות,הלכנו וחזרנו הביתה צחקנו ואז אמרתי לאמא שאני הולכת לחדר ללמוד למבחן בברמאסטר (קורס ברמנים) והיא ביקשה על הדרך כוס מים,הבאתי לה ואז היא אמרה לי תודה ואני אמרתי לה מה תודה השתגעת את אמא שלי אני יעשה הכל בשבילך-תודה לאלוהים שאלו המילים שיצאו לי מהפה המילים האחרונות שניא שמעה ממני. אחרי 5 דק' שנשכנסתי לחדר היא צעקה מנשה מנשה! (שמו של אבא) אני ואבא רצנו לסלון ואז ראיתי במו עייני את הנשמה של אמא שלי יוצאת לה מהגוף... אבא שלי התחיל לעשות לה החייה בזמן שאני ההיתי עם מד"א בטלפון מהר התקשרתי לאחותי בהיסטריה וצעקתי אמא התעלפה. אני חושבת שאחרי 5 דק' מד"א הגיעו יחד עם אחותי ואח שלי הם ביקשו מאיתנו לצאת למסדרון ולחכות אני מעולם לא הידלקתי סיגריה ליד אבא שלי אבל ישבנו בחוץ בחדר מדרגות הספקתי לראות שאמא על הריצפה ומנסים להחיות אותה אני חושבת שעבר בערך 45 דק' עד שהם התייאשו והפסיקו מהנקודה הזו אני רק זוכרת הרבה צרחות (שלי בעיקר) התקשרתי לחבר שלי בחול וצרחתי לו באנגלית שאמא שלי הלכה אחרי רבע שעה הבית היה מלא באנשים ואמא עוד שכבה עם עיינים עצומות על הספה כ"כ יפה כמו תמיד כאילו אלוהים נתן לה נשיקה ואמר לה זהו רינה עכשיו אני רוצה אותך לידי. אז זה הסיפור כעבור יומיים הבנו שאמא שלי קיבלה דום לב שהלב שלה פשוט הפסיק לפעול לא ההינו מוכנים לכזה דבר אמא שלי הייתה בן אדם חזק אבל זה היה חזק ממנה. קוראים לי יעל אני בת 26 ויתומה מאם
 

אשבל1

New member
כל כך עצוב../images/Emo201.gif

השורה האחרונה, כל כך חזקה כאן.. ממש ירדו לי דמעות.
 

קינגית7

New member
הי סוזי

אני חושבת שטוב שאת כותבת על מה שקרה. זה עוזר לזכור אחר כך. זה משמר את הרגעים, את התחושות שלך. את הזכרון הכל כך חשוב. אני חושבת שזה גם יכול לעזור להתמודד עם הטראומה שבלראות דבר כזה. מקווה שאת, אחייך ואביך מאוחדים כמשפחה.
 

efratushb

New member
היי סוזי, או בעצם יעל...

החזרת אותי אחורה, אני מידי פעם נזכרת ומנסה לדלות עוד ועוד פרטים.... כבר כתבו לך לפני אם אני לא טועה, שתוך כדי הצפת הזכרונות תגרמי לעצמך פשוט לא לשכוח, ומידי פעם תזכרי בעוד פרטים. קשה מאוד להזכר בזה בתקופה הראשונה שלאחר האובד,ן אבל אחר כך בשלב מאוחר יותר כשכבר עובר הזמן ומתחילים לשכוח, מחפשים כל פיסת זיכרון להאחז בה, אז בנוסף לזיכרון שאת מעלה בעל פה אני מציאה לך בהחלט לכתוב את מה שאת זוכרת. זה יקל עלייך כשתרגישי שאת לא זוכרת... בהחלט מבינה על מה את מדברת, כל כך עצוב....
 
לסוזי../images/Emo24.gif../images/Emo201.gif

ליעל .כל כך עצוב..ופתאומי. זה נורא לחשוב שזה בכלל אפשרי שבן אדם יעלם תוך כמה דקות ללא התרעה מוקדמת וללא הכנה או אפילו אפשרות להפרד.וזה עדיין כל כך טרי. הלב שלי איתך אין הרבה מילים מנחמות לצערי ..נחמה היא גם תהליך ארוך. אבל אני בכל זאת רוצה לאחל לך רק טוב ושלא תדעי את ומשפחתך עוד צער .
 
היי יעל....

אני קוראת את ההודעה שלך ומרגישה כאילו אני מספרת מה עבר עלי....הסיפור שלנו דומה והבזדמנות אם תרצי אני אספר לך על אותו ערב מר ועצוב ששינה את חיי..והפך אותי ליתומה מאמא....מקוווה שתהיי חזקה...אני פה בשבילך בכל מה שתרצי...אני מזדהה איתך גם בקשר לצעד שאת הולכת לעשות למרות שזה רק ערב אחד עדין זה ערב חשוב שבו את הופכת להיות משפחה של הבחור שאת אוהבת ובעתיד תביאי ממנו ילדים...אני כל כך מבינה וכואבת איתך..שירוש
 

tenek

New member
נחמה

שלום יעל. אנחנו קרובות בגיל וגם אני איבדתי את את אמא שלי עשרה ימים לפני שאמא שלך נפטרה. אמא שלי נפטרה ב 1/2/07 אחרי מחלה ארוכה ומלאה בסבל. יש אולי הבדל בין לאבד אם במפתיע כפי שקרה לך ולאבד אם שידעתי שהזמן הוא קצוב. אבל גודל האובדן הוא זהה. אני גם עוברת עכשיו תקופת אבל קשה, אחרי מספר חודשים שהדחקתי, לא התעסקתי וגם הייתי עסוקה בהכנות לחתונה שלי. אני רק יכולה לומר לך שזה חשוב להתעסק, לכאוב, לבכות- זה חלק מהמהליך הנכון (עד כמה שאני מבינה מקריאה בנושא ומההרגשה האישית שלי), אנחנו חייבות לעבור תהליך של הבנה והכרה בזה. זה לא קורה ביום, זה תהליך שדרוש לו זמן והוא כואב. אני בעיצומו, לא יודעת כמה זמו זה ייקח, אבל החלטתי שאני נותנת לזה לגיטימציה. זה בסדר להיות בדיכאון אחרי אובדן כזה! אני גם יודעת שמחכים לי חיים טובים עם בעלי, ואני רוצה להקים את המשפחה שלי. אבל לא עכשיו. אני קודם צריכה לדשדש בתוך המיץ של הזבל...אני מציעה לך לכאוב את הכאב ולא להתעלם ממנו. אני בטוחה מבלי להכיר אותך שיהיו לך חיים טובים ואת תזכי לאושר.
 
יעל,

הצטמררתי כולי למקרא מה שכתבת. לעיתים אנשים עושים השוואות - מה קל יותר - מוות פתאומי או מוות שהיו מוכנים לו. אין בעצם מה להשוות. בכל אחד יש את הקשיים שלו. אבל בכל אחד אפשר לנסות, אם מתאמצי, לראות גם את הצד השני. ואני רואה שאת מוצאת את הנקודות החיוביות [אם כי מ וזר לי להשתמש במילה הזו בהקשר הזה] - אמא לא סבלה כמעט. את הספקת לומר לאמא מילים חשובות. לעשות לה חסד אחרון. היית איתה ... מחבקת אותך.
 

azehu

New member
הסיפור שלך מאד ריגש אותי

נראה לי שבאמת כדאי לך לרשום דברים, שיהיה לך לעתיד. אני אשמח לשמוע עוד, איך את היום חצי שנה אחרי? אין מילים, האובדן הוא עצום, וזה שהכול היה כל כך מהיר, זה בלתי נקלט. חיבוקים וירטואליים..
 
למעלה