אני דורי, ומעולם לא הייתי פאתט משום סוג (לפחות נכון לסוגים שהוצגו).
הפעם היחידה שהייתי עם מישהו שלא באמת היה נכון לי, היתה כי הקשבתי לכל מיני מטומטמים שאמרו לי "את בררנית מדי, תני לזה צ'אנס, תראי איך הוא רוצה."
זה היה לפני די הרבה שנים ומאז לא חזרתי על זה.
באמת. לא בציניות.
זה לא קל, במיוחד כשמרגישים בודדים לעיתים, לשמור על עקרונות ולהחזיק את עצמך מלעשות שטויות.
גם אני תמיד האמנתי ב"יותר טוב כלום מכמעט" ומעולם לא רציתי להתפשר על משהו שלא נכון לי או לא מה שדמיינתי לעצמי, אבל אמונה בצד ולילה קר לבד במיטה בצד האחר,
ולפעמים הלילה הקר מנצח
אני שמחה לשמוע שאת הצלחת להמנע מן הפשרות האלה
 
אולי זאת היתה הדרך שלי לחוות קצת "אהבה" או לחילופין "להרחיק" אותה.
רוב חיי לא הייתי בשלה להיות בזוגיות אוהבת אז במקום זה התאהבתי ברעיון שאותו רציתי לחוות מידי פעם.
זאת הפאתטיות של העיוורון לגבי בני זוג- הם גם ככה לא צריך להיות מתאימים. הם רק מייצגים משהו.
הפאתטיות של להכניס מאפיינים של קשר גם כשהוא לא ממש כזה.
הפאתטיות של לצפות מבן הזוג שימלא לך צרכים שאם היתה לך היכולת למלא אותם בעצמך כנראה
היית מחפש זוגיות אמיתית.
נכנסתי למקומות האלה אבל תמיד בסוף ברחתי או הברחתי גם כשזה נהיה גרוע וגם כשזה הלך לכיוון רציני.
רציתי רק לחוות את הרעיון.
מי שמחפש זוגיות לטווח הארוך / בן זוג לחיים לא יכול להרשות לעצמו להתנהג ככה.
זאת כנראה ההחלטה הכי חשובה ומשפיעה על החיים שלנו.
איך אפשר להיות עיוור לגבי בן הזוג?! להתעלם מחוסר התאמה?! לוותר על ערכים ועקרונות?!
אז נכון שזה מצחיק ועצוב להתסכל על זה מהצד.
אבל כל אחד מאיתנו גדל בסביבה אחרת ובא מרקע אחר בשילוב עם אישיות שונה ואני מייחסת לזה יותר כשלבי התפתחות.
אני בטוחה שיש עוד מלא התנהגויות פאתטיות שאולי על חלקם קצת יותר קשה לשים את האצבע
או שהן פחות שכיחות והם אופייניות לנשים ולגברים.
ההתנהגויות הפאתטיות הללו הן חלק מהעבר שלי ואני מכבדת גם את ההתנסויות האלה.
בלעדיהם לא הייתי מי שאני היום ואם לשפוט לפי זה כנראה שזה לא כזה נורא.