meiritamir
New member
אז אחרי יומיים בגלות...
שבתי אליכם מהכפור (הלואי והיה כפור, אינעל החום המעיק הזה). אז מה היה לנו? יום מעיק בו התעניתי עם איזה 100 חולים על הבוקר. זירזו אותי ללוות מטווח ב-2 (של 400!!! איש), אבל בסוף רק יצאו ב-3, כרגיל. ומה? עבדו לאט, היה חום מעיק, ונשארנו שם, עד 11 בלילה! חזרתי לבסיס ב-11 וחצי, בשביל לעשות לילה תורנות, גמור מעייפות, שרוף מהשמש, ומת לישון - אבל מה, מסיבת מאפיה אצלנו במרפאה... עד שאפשר היה להעיף את כולם, היה איזה 1 בלילה...ורק אז, אפשר היה סוף סוף ללכת להתקלח ולישון, בשעה טובה. באמצע היום האקסית מתקשרת, כך שבכלל, מעיק...גועל נפש של הרגשה. קמתי היום, שפוך מעייפות...חולה, וכל הגוף כאב. העברתי את היום, איכשהו, בין חולה לחולה, וב-2 וחצי נסעתי לטקס חשיפת דרגות של חבר ליד נתב"ג...היה מרגש, מעניין וכיף לראות בנאדם שגדלת איתו מגיל 0 מקבל דרגות קצונה. משם, באוטו בלי מיזוג, בכל הפקקים של אחה"צ, חזרה להרצליה - שעתיים אימון חדר כושר, מתיש ומעייף... ועכשיו, סוף סוף, שוב איתכם. התגעגעתי.
שבתי אליכם מהכפור (הלואי והיה כפור, אינעל החום המעיק הזה). אז מה היה לנו? יום מעיק בו התעניתי עם איזה 100 חולים על הבוקר. זירזו אותי ללוות מטווח ב-2 (של 400!!! איש), אבל בסוף רק יצאו ב-3, כרגיל. ומה? עבדו לאט, היה חום מעיק, ונשארנו שם, עד 11 בלילה! חזרתי לבסיס ב-11 וחצי, בשביל לעשות לילה תורנות, גמור מעייפות, שרוף מהשמש, ומת לישון - אבל מה, מסיבת מאפיה אצלנו במרפאה... עד שאפשר היה להעיף את כולם, היה איזה 1 בלילה...ורק אז, אפשר היה סוף סוף ללכת להתקלח ולישון, בשעה טובה. באמצע היום האקסית מתקשרת, כך שבכלל, מעיק...גועל נפש של הרגשה. קמתי היום, שפוך מעייפות...חולה, וכל הגוף כאב. העברתי את היום, איכשהו, בין חולה לחולה, וב-2 וחצי נסעתי לטקס חשיפת דרגות של חבר ליד נתב"ג...היה מרגש, מעניין וכיף לראות בנאדם שגדלת איתו מגיל 0 מקבל דרגות קצונה. משם, באוטו בלי מיזוג, בכל הפקקים של אחה"צ, חזרה להרצליה - שעתיים אימון חדר כושר, מתיש ומעייף... ועכשיו, סוף סוף, שוב איתכם. התגעגעתי.
