אז... (אולי ט')

אז... (אולי ט')

יש תאריך שחרור. עוד לא קרוב, אבל תאריך אחד מוגדר. מצד אחד מתרגשת, מצד שני חוששת. אני מרגישה שעשיתי פה תהליך משמעותי. מאוד. התגברתי על הרבה פחדים שהיו לי, אני הרבה יותר בסדר עם עצמי ועם הגוף שלי כמו שהוא עכשיו, אני בסדר עם אוכל, עם לאכול. הכל בסדר. אבל ... אני מפחדת. מתחילה להתכוונן החוצה. מה יכול להפיל אותי בחוץ? איך אני שומרת על עצמי מול זה? וואו.
 

Amory

New member
מזל טוב...

נשמע שעברת תהליך מאוד מאוד משמעותי ומאוד קשה, כמובן שהשחרור הוא רק התחלה של התהליך הזה הכל יכול להפיל בחוץ, אבל אני לא רואה את זה כנפילות, השחרור הוא ההתחלה של ההתמודדות הלא פשוטה שלפניך אבל באמת שאם תדעי להמשיך לשמור על עצמך, להגיד לעצמך מתי קשה יותר ומה עושה לך יותר טוב תמשיכי בטיפול, אל תתני לעצמך להישאב לעולם של מלחמות בלתי פוסקות, הרבה בהצלחה. אני קצת מקנאה נראה לי. הייתי חוזרת בשמחה ללפני כמה שנים, לשחרור ההוא, ועושה כמה דברים אחרת מאותה הנקודה. אבל אל תתני לפחד לנצח עכשיו שאת רואה ויודעת שיכול להיות אחרת גם במעט, תאחזי בכל טיפת שפיות שאת רואה מול העיניים שהיא יותר מאפשרית. כל הכבוד..
 
תנקס


 

No longer

New member
אלו שאלות שחשוב לשאול את עצמך.

והן מעידות לדעתי יותר מהכל על התהליך החשוב שעשית ושאת עדיין עושה באשפוז. ועם זאת, אני חושבת שאת יכולה להפחית מהלחץ. אין סיבה שתיפלי בחוץ, התקדמת כל כך יפה ויש לך המון לאן לצפות ולשאוף עכשיו. תשתמשי בלחץ הזה כמקדם ולא כמעכב, והכל יהיה לגמרי בסדר. מחכה לארוחת ערב שלנו.
 
וואווו.

נשמע שגם שם רואים את מה שנקרא מכאן- שההחלטה הנחושה שלך לעשות שינוי יצרה משהו גדול מאוד בתוכך. אין ספק שאשפוז הוא רק מקפצה ונתינת כלים, והתהליך כולו, כמו בלימוד נהיגה, קורה במציאות ולא בתוך האשפוז. אבל אני מאמינה שאת תוכלי לעשות את זה, כמו שעשית את האשפוז הלא יאומן הזה שלך. גאה בך המון המון.
 
זה באמת וואו

זה גם מרגיש ככה. אני פשוט לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתה לי את ההרגשה הזאת שאני בסדר כמו שאני.
 
למעלה