אזלו לי האנרגיות.
כתבתי פה כבר בעבר ואני קורא פסיבי כבר שנים..תנו לי קצת לפרוק
אני חוזר עכשיו מבית הורי היקרים (
) הם חזרו משהות ארוכה בחו"ל. הפכתי את העולם כדי להגיע לבקרם...רבתי עם הבוס שלא רצה לתת לי חופשה באמצע החיים,אפי' שכרתי רכב לכבוד המאורע... לא דמיינתי לעצמי שכך תיראה הקבלת פנים שלהם...נכנסתי בשקט לבית (הם לא ידעו שאני בא) ונשקתי לאימי ההמומה על הלחי..היא צרחה מרוב התרגשות..אבא שלי,כרגיל וכצפוי,בחר לשבת בשקט על הספה ולחייך את החיוך הלא מוגדר שלו...מן כעס על כל פעם שהוא רואה מולו את "בנו הסורר"...וכמובן כעס על עצמו שלא חינך אותי כמו שצריך... כל זה היה בשניה הראשונה...ואז פרצה לה מה שאני מכנה "מלחמת ההתשה"... אמא:****** למה הורדת את הזקן???למה הורדת את הפיאות??? מה זה המכנס הזה??? מה זו החולצה הזאת??? השתגעת???? והיא ממשיכה:אנחנו נסענו לחו"ל ודאגנו לך כל הזמן מרחוק ואתה בינתים הכנת לנו סכינים (!!!) כדי לתקוע לנו בלב... אני: (המום לגמרי...) אמא,כבר שוחחנו על כל הנושא..הסברתי לך שבחרתי לעצמי דרך ואני גאה ומאושר בה..טוב לי איתה.. אמא
ואבא יושב כמובן בשקט והפיוזים הרופפים שלו מזנקים לאזור המח..)אני לא מדברת בקטע של דת..פשוט לא מתאימה לך ההופעה הזאת...ותאמין לי שאנחנו (שמתם לב ל"אנחנו"?!)רוצים רק בטובתך...ואנחנו יודעים שאתה לא באמת שלם עם עצמך. כן,בטח. יצאתי עצבני,מדוכא,מקלל בדרכי את כל הנהגים החצופים בכביש 1 שחתכו אותי בפראות. לפחות קיבלתי בושם...
כתבתי פה כבר בעבר ואני קורא פסיבי כבר שנים..תנו לי קצת לפרוק
ואבא יושב כמובן בשקט והפיוזים הרופפים שלו מזנקים לאזור המח..)אני לא מדברת בקטע של דת..פשוט לא מתאימה לך ההופעה הזאת...ותאמין לי שאנחנו (שמתם לב ל"אנחנו"?!)רוצים רק בטובתך...ואנחנו יודעים שאתה לא באמת שלם עם עצמך. כן,בטח. יצאתי עצבני,מדוכא,מקלל בדרכי את כל הנהגים החצופים בכביש 1 שחתכו אותי בפראות. לפחות קיבלתי בושם...