הכרחתם אותי לדלות מתהום הנשיה
פגשתיה שלשום אחרי ט"ו-בשבט, בחצר של סוכת המציל; חתיכה עולמית שכולם מכירים בשם זושיה עבדאללה פון-שפיל שהיתה לה אובססיה למין קבוצתי כאשר היא אוכלת חציל. הייתי ילדון והיא ישישה בחצר של סוכת המציל; אך שיחקנו שם דוקים וסטנגה וקלאס - אני וזושיה פון-שפיל; וזבובים ירוקים שטיילו על מצחה צלו לי בננה בגריל. וזה למה שאז, כשלחיה על לחיי, לחצר של סוכת המציל, פרץ לו גמל (נגינת חלילית) ורמס את זושיה פון-שפיל; וקרובי משפחתה מחצור הגלילית לקחוה מכאן על גב פיל כדי להרחיק את עשרות הזבובים ששרצו בסוכת המציל. ילדים שהגיעו לנופש בים קינאו בזושיה ובי - אין ספק שלכן, בהמיית-לבבם, לחצר של סוכת המציל, הם החדירו גמל מבולבל ומבוהל שרמס ודרס את פון-שפיל. אך אהבתי אותה פי-עשרת-מונים מקשישים עם עיניים זבות, ידידיה בבית-האבות, ולא ערסוואתים שוברי לבנים ולא דרדסים מתוקים קטנטנים יוכלו לנתק את לחיי מלחיה של זושיה נאוות-הפנים. כי ירח בהיר מעלה לי באוב את אפה של זושיה פון-שפיל; ואני מרוגש ומגורה ועורג כאשר מגישים לי חציל; וכך, בין-ערביים, אשכב לצידה של זושיה שלי, יקירה חסודה, נישא על גבו של הפיל, הרחק מסוכת המציל.