אזהרות לנפש

אזהרות לנפש

פותחת את המים, נותנת להם לזרום, למלא את האמבטיה לאט לאט במים חמים. מוסיפה סבון שיהיה קצף ריחני ונעים כמו שאני אוהבת. מדליקה נרות בפינות האמבטיה, מורידה את מכסה האסלה ושמה נר גם שם, מכבה את האור, מביאה שתי גביעי יין ובקבוק יין לבן. אנחנו מתפשטים ואני נכנסת ראשונה, מפסקת את רגליי ואתה מוצא את מקומך, ביניהן. אני נשענת אחורה ואתה עם גבך לפניי, ראשך על שדיי וידיי מעסות את הקרקפת שלך. גרגורים חתוליים בוקעים מתוכך, אני יודעת שכיף לך כל כך והידיים שלך מטיילות לי על הרגליים ומדגדגות אותי מתחת למים. אתה מוזג לנו יין ואנחנו מתענגים על לרבוץ ככה במים החמים, לזרוק אחד על השני קצף, להשפריץ מים אחד על השני ומחוץ לאמבטיה. הוצאת את הפקק והמים החלו לרדת. ישבת מולי, מעסה את רגליי הרכות מהבילוי הארוך במים החמים, הוצאת אותה מהמים שנשארו ושפכת עליה באיטיות מעט יין, התחלת מלקק את היין ממני וממשיך לשפוך לאורך רגלי, וממשיך ללקק. שפכת עוד ין על בטני ושדיי, ליקקת ממני את מה שבקושי נשאר. סחבת אותי עייפה מעונג אל המיטה. רטובים נשפכנו על המיטה הרכה, טיפות מים מלוות את המסלול הקצרצר בו הלכנו, הצפנו את המיטה בריח הסבון. הפטמות שלי הזדקרו מהמזגן והזין שלך הזדקר מהפטמות שלי, תיאום מושלם. הראש שלך בין רגליי, מטפטף עליי טיפות של מים, שותה ממני טיפות של תשוקה, לא מאפשר לי להתייבש לרגע. מפסק את רגליי ושוב, מוצא את המקום המושלם שלך, ביניהן, בתוכי, מסתכל בעיניי בזמן שעוד ועוד סנטימטרים שלך חודרים לגופי הרטוב והרוטט. סוגרת את רגליי מסביבך, משלבת אותן, כולאת אותך ככה איתי, לעולמי עולמים. ראשך יורד לעבר פניי, כמעט מנשק אבל לא, מלקק את צווארי, נושף באוזני, נאנח וגונח בשבילי, יודע כמה טוב אתה עושה לי. גופי מתנועע בגלים מתחתייך, האגן שלי עולה כששלך יורד, מעמיק את החדירה, מעצים את התחושה, שלך, שלי. טיפות המים הפוכות לטיפות של זיעה, אתה מתרחק מגופי המזיע, מלקק את שדיי מהזיעה המלוחה, מרים את רגליי מעל כתפייך ומגביר את הקצב עד כדי טירוף. הטוסיק התפוחי שלך מתכווץ כל פעם שאתה חודר אליי, שוב ושוב ושוב ושוב ושוב, והקצב מתגבר והנשיפות שלנו מתואמות כמעט במהירותן, אנחנו מחכים לנקודה ההיא, שהנשפיות יהיו זהות, שהגניחות ישתחררו, שהגיטרות ירעמו, בשבילנו, שבלחסן ישתגע לנו ברקע, שהזרע שלך יפרוץ לתוכי מבקש לקרוע את חומת הגומי שהוא כלוא בתוכה. ואז נשכב לצדדים, נשמע את אביב גדג' מנגן לי בפסנתר את אזהרות לנפש... לוחש לנו... חורף מלחמות מבצעי הנחה ואף אחד מאיתנו לא יבין מה הוא רוצה. אבל שנינו נהיה מהופנטים לצלילים הנעימים, נעימים כמעט כמו מה שחווינו כרגע, ולקול המעוות, מעוות כמעט כמו היחסים בינינו. ואז נעשה תחרות מי יירדם קודם ואתה כמובן תנצח ואני אסתכל עלייך נרדם, ארצה להישאר ככה לנצח, אבל אתה תקום ותתלבש ותלך, תשאיר אותי חבולה מבפנים ומחייכת אלייך מבחוץ. חיוך אחרון. הלוואי וככה זה היה נגמר.
 
../images/Emo10.gif

יש שלבים בקריאה בהם אני יודעת מה ייקרה בסוף, כאילו "רואה את הנולד" אבל לא רוצה להאמין שהסוף הזה יגיע. ואז... אז הוא מגיע. קורע אותי מבפנים. גורם לי לרצות פתאום לצרוח. הלוואי ואייך שתרצי תמיד זה ייגמר. (והלוואי באמת שלא יהיו מלחמות בעולם)
 
זה כבר נגמר

אבל לצערי לא כמו שתיארתי ועכשיו נשארתי עם הריח של הבושם שלו בכלל לא ממנו אלא מחפוז בסופרפארם העין נתפסה על הבקבוק האף נתפס על הריח הלב נתפס על הזיכרונות
 
../images/Emo18.gif../images/Emo14.gif ../images/Emo7.gif

יש רגעים שפשוט אין לי מילים רק רגשות רק רצון לתת לך מפה אפילו שאני רחוקה חיבוק אמיתי מקסימה
 

blackwedding

New member
אזהרות לנפש_הגרסה האחרת

אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסת לחנות; שאלת על סרט שחור-לבן ואני בכלל הייתי מהופנט בעמק השזוף שבין שדייך (אחחח......); המוח הפעיל את הנאום הקבוע; סרטים, כימיקלים ושאר ירקות, אבל הגוף שלי רצה להניח את הראש בין שדייך, להניח את הראש ולהירדם לכמה שנים.... חודשיים לא ראיתי אותך... קפצת לבקר, נכנסת עם הרבה שמחה ואני בריצה מהקומה השנייה... נצמדים לחיבוק גדול... הסתכלת עליי כאילו נפלתי מהירח... "אתה נראה רע", אמרת בדאגה, "פעם אחרונה שראיתי אותך, היה לך את החיוך הדבילי הזה מרוח על הפנים ועכשיו... פרצוף תשעה באב", אני מביט בך, משפיל מבט, מרגיש את הגרון מתחיל לרעוד; מחזיק את עצמי לא לפרוץ בבכי, ככה לפני כולם... הנה אני עומד עירום, מביט בבואה שמשתקפת במראה; בוחן את הגוף שלי, לוחץ את הבטן שהופיעה פתאום, מסתכל וכמעט שלא מזהה את עצמי... לאן נעלם החיוך הדבילי הזה?! לאן נעלם האור בעיניים שלי?!?! דווקא עכשיו שהייתי צריך אותך, שתחזיקי אותי, שתמלאי אותי באנרגיות האלה, שתשמרי עליי מהפחד הזה שלי שמשתק אותי לעשות משהו עם החיים שלי... מתיישב על הרצפה, המים שוטפים את הגוף, מסבן את העור, פעם אחר פעם, מרגיש מלוכלך, מרגיש מגעיל... בראש רצות תמונות; סוג של ג'יבריש, סוג של פנטזיה כזאת, לא משהו שמילים יכולות להסביר... מדקל אותך, גבריאל, מדקלם מילים של כאב, מילים של טירוף, מילים של בדידות... המוח משחרר צלילים, גיטרות פורטות על מיתרים.... על המיתרים של הלב, לאט לאט, העיניים מאבדות את הפוקוס ומתמלאות הנוזל המלוח... פינטזתי לגמור בתרועה גדולה, ביחד עם איתך, אתה על הגיטרה ואני איתך, בתוכך; גבריאל מביא אותה בסולו של צינורות ואני גומר בתוכך, ממלא אותך... ואז אביב מצטרף... חורף מלחמות מבצי הנחה ארבע מילים פשוטות, חסרות חשיבות, שמרכיבות עולם ומלואו... תלמי אליהו פתאום נראת כלכך קרובה...
 

blackwedding

New member
כדורי הרגעה בדבש

זה משחק , משחק מתוכנן היטב שלא כמו בחלומות אתה צריך לנוע לנוע ומהר מאש הצלפים, מאש המחשבות, מהפרשות, כאב בתעלות של המוח; מאנייק גדול מי שהמציא אותו באיזה מעבדה שם בגיהנום של מנכ"ל הקומבינה; הבשר החי דומם, לבסוף כולנו, כולנו נרד לבור, לגינה הגדולה; עצמות, עצמות, זכר ונקבה, עצמות לא עושות באלגן, עצמות לא נלחמות, מספידים אותן לפני השינה הגדולה והולכים הביתה לראות סרט; עכשיו לחייך, עכשיו לרקוד, זה הזמן לשמוח כשאין סיבה, רק בגלל זה, בעיקר בגלל זה... שולח חיבוק גדול, כלכך מבין על מה את מדברת, מה את מרגישה...
 
למעלה