אזהרה !!!!
אם כבר נכנסתי - זה המקום לשתף. אף פעם לא סמכנו על המכון לאנדומטריוזיס של תל השומר. אני באופן אישי, אחרי שיחה עם סוריאנו, קראתי לזה "הקצביה". אמרתי לאשתי שהם רוצים לנתח, כמה שיותר ובכל מחיר. זו היתה ההתרשמות שלי האישית. התחושה שלנו היתה שידם קלה על הסכין מסיבות מחקריות, ולא בדיוק טובת החולה הוא הדבר המניע אותם ועומד לנגד עיניהם. לדאבוני הרב, הוכיח לנו אחד הרופאים שם - שלא טעיתי... הגענו למרכז לאנדו' לפגישה ראשונה בשבוע 27 להריון (שני). קצת היסטוריה: אחרי מס' פרוטוקולים שלא צלחו, אשתי החליטה, באקט של גבורה, לעשות פסק זמן מכל הנסיונות ולהשיל את הקילוגרמים העודפים שהגיעו בעקבותיהם. פרופ' שולמן היה תותח על - שהמליץ על דרך אחרת עקרונית (ניתוח להסרת החצוצרה היחידה שנותרה, שבצילום רחם משנת 2004 נראה היה שיש בה נוזלים ורק אז להמשיך בטיפולים), אבל הסכים להלחם את מלחמתנו ולא לנתח שוב לפני עוד ניסיון אחרון בהחלט. ניסיון זה היה, ברוך השם ותודה לאל, מוצלח, אולם כבר מהשבוע ה 9 ידענו שהוא לא יעבור בקלות... היו דימומים, אבל לא כמו בפעמים שקדמו. בשבוע 12 היה דימום חזק כל כך שהגענו ישירות לבי"ח - שם הצביעו לנו על העובדה המצערת - שזה יהיה היריון בסיכון. ועל אשתי ציוו להכנס לשמירת הריון בבית, במיטה בלבד ! התברר שיש הפרדות של הקרומים (18.2 ס"מ ברצף אחד). הרופא אמר לנו לא להגיד לאף אחד שאנחנו בהיריון כי הסיכון גובר משמעותית על הסיכוי. השיליה החליטה גם "להתיישב" על צואר הרחם,.... אשתי רצתה להתייעץ עם המרכז לאנדו' כדי לדעת אם קיימת כדאיות לבצע את הניתוח דוקא בתל השומר - ואם יש מצב בו רופא מהמכון שמומחה באנדומטריוזיס יהיה נוכח בניתוח. כשהגענו בשבוע 27 לקצביה - הגענו לאחר שידענו: 1. יש הפרדות קרומים (תמיד באנדו' יש הדבקויות ודוקא זה נפרד???). 2. ישנה המטומה לא קטנה בפתח צואר הרחם - דבר שכמובן אסר על קיום יחסי מין, אבל בעיקר על בדיקה וגינלית של אשתי. 3. שילייה מרגינלית - שולי השיליה מגיעים לפתח צואר הרחם. 4. לא ניתן לשלול קיום של שיליה חודרנית - מאחר שהלידה של בננו היתה בניתוח חירום שכלל ממילא פתיחת בטן, קיימת צלקת. לצערנו, מאחר שהשיליה "יושבת" לה על הצלקת ישנו חשש שהיא חדרה את הרחם והתחילה בהשתרשות באיזורים אחרים בחלל הבטן. הרופא, החליט לבצע באשתי בדיקה. וגינלית כמובן. לא עזרו האזהרות שלנו, הוא אמר שהוא רופא - והוא יהיה עדין וביצע את הבדיקה הוגינלית. הוא הבהיר לנו בצורה חד משמעית שהוא לא היה מאפשר לאשתי להתחיל IVF, מבלי לעבור ניתוח מקדים של הוצאת ציסטות וצריבת הדבקויות. לא כל כך הפריעו לו שתי עובדות: 1. שיש לנו ילד מקסים, בלי עין הרע, ש"נוצר" מ IVF ללא הניתוח שהם כה ששים לבצע. 2. שיש לנו עובר, שכתוצאה מהבדיקה הוגינלית - היה יכול .... כתוצאה מהבדיקה, אשתי דיממה למחרת בבוקר. ברגע שבדקו אותה בבית החולים (לא תל השומר, כמובן) - הוחלט לאשפז אותה ולתת לה זריקת צלסטון (להבשלת ריאות). היא היתה שם 12 יום באשפוז, ושוחררה רק לאחת תחנונים והבטחות לשוב לבית החולים ברגע שהדימום מתחזק, ולאחר איסור חמור להתרחק מבית החולים (מה שכמובן גרם לביטול כל התכניות שלנו לחג, ובכלל..) למזלנו, היא כעת בבית ואנחנו מממשיכים "לחמם את התבשיל בתנור". אין ספק כי הרופאים מהמכון בתל השומר ו/או הבחורות המרוצות מהמכון יאמרו שלא הוכח קשר בין הבדיקה לבין הדימום וכי גם כך היינו בסיכון וידענו שזה יכול לקרות ובלה בלה בלה. זה לא מה שחשבו בבית החולים אליו הגענו ואת תגובת הרופא המטפל שלנו, אני אחסוך מכן, כיון שהיא היתה יותר קשה מאלו של זואילי... לסיכום - אני ממליץ לכל אחת ואחת מכן לחשוב פעמיים - לפני שאתן מגיעות לשם, בייחוד אם אתן "רחמנא לצלן" בהיריון.
אם כבר נכנסתי - זה המקום לשתף. אף פעם לא סמכנו על המכון לאנדומטריוזיס של תל השומר. אני באופן אישי, אחרי שיחה עם סוריאנו, קראתי לזה "הקצביה". אמרתי לאשתי שהם רוצים לנתח, כמה שיותר ובכל מחיר. זו היתה ההתרשמות שלי האישית. התחושה שלנו היתה שידם קלה על הסכין מסיבות מחקריות, ולא בדיוק טובת החולה הוא הדבר המניע אותם ועומד לנגד עיניהם. לדאבוני הרב, הוכיח לנו אחד הרופאים שם - שלא טעיתי... הגענו למרכז לאנדו' לפגישה ראשונה בשבוע 27 להריון (שני). קצת היסטוריה: אחרי מס' פרוטוקולים שלא צלחו, אשתי החליטה, באקט של גבורה, לעשות פסק זמן מכל הנסיונות ולהשיל את הקילוגרמים העודפים שהגיעו בעקבותיהם. פרופ' שולמן היה תותח על - שהמליץ על דרך אחרת עקרונית (ניתוח להסרת החצוצרה היחידה שנותרה, שבצילום רחם משנת 2004 נראה היה שיש בה נוזלים ורק אז להמשיך בטיפולים), אבל הסכים להלחם את מלחמתנו ולא לנתח שוב לפני עוד ניסיון אחרון בהחלט. ניסיון זה היה, ברוך השם ותודה לאל, מוצלח, אולם כבר מהשבוע ה 9 ידענו שהוא לא יעבור בקלות... היו דימומים, אבל לא כמו בפעמים שקדמו. בשבוע 12 היה דימום חזק כל כך שהגענו ישירות לבי"ח - שם הצביעו לנו על העובדה המצערת - שזה יהיה היריון בסיכון. ועל אשתי ציוו להכנס לשמירת הריון בבית, במיטה בלבד ! התברר שיש הפרדות של הקרומים (18.2 ס"מ ברצף אחד). הרופא אמר לנו לא להגיד לאף אחד שאנחנו בהיריון כי הסיכון גובר משמעותית על הסיכוי. השיליה החליטה גם "להתיישב" על צואר הרחם,.... אשתי רצתה להתייעץ עם המרכז לאנדו' כדי לדעת אם קיימת כדאיות לבצע את הניתוח דוקא בתל השומר - ואם יש מצב בו רופא מהמכון שמומחה באנדומטריוזיס יהיה נוכח בניתוח. כשהגענו בשבוע 27 לקצביה - הגענו לאחר שידענו: 1. יש הפרדות קרומים (תמיד באנדו' יש הדבקויות ודוקא זה נפרד???). 2. ישנה המטומה לא קטנה בפתח צואר הרחם - דבר שכמובן אסר על קיום יחסי מין, אבל בעיקר על בדיקה וגינלית של אשתי. 3. שילייה מרגינלית - שולי השיליה מגיעים לפתח צואר הרחם. 4. לא ניתן לשלול קיום של שיליה חודרנית - מאחר שהלידה של בננו היתה בניתוח חירום שכלל ממילא פתיחת בטן, קיימת צלקת. לצערנו, מאחר שהשיליה "יושבת" לה על הצלקת ישנו חשש שהיא חדרה את הרחם והתחילה בהשתרשות באיזורים אחרים בחלל הבטן. הרופא, החליט לבצע באשתי בדיקה. וגינלית כמובן. לא עזרו האזהרות שלנו, הוא אמר שהוא רופא - והוא יהיה עדין וביצע את הבדיקה הוגינלית. הוא הבהיר לנו בצורה חד משמעית שהוא לא היה מאפשר לאשתי להתחיל IVF, מבלי לעבור ניתוח מקדים של הוצאת ציסטות וצריבת הדבקויות. לא כל כך הפריעו לו שתי עובדות: 1. שיש לנו ילד מקסים, בלי עין הרע, ש"נוצר" מ IVF ללא הניתוח שהם כה ששים לבצע. 2. שיש לנו עובר, שכתוצאה מהבדיקה הוגינלית - היה יכול .... כתוצאה מהבדיקה, אשתי דיממה למחרת בבוקר. ברגע שבדקו אותה בבית החולים (לא תל השומר, כמובן) - הוחלט לאשפז אותה ולתת לה זריקת צלסטון (להבשלת ריאות). היא היתה שם 12 יום באשפוז, ושוחררה רק לאחת תחנונים והבטחות לשוב לבית החולים ברגע שהדימום מתחזק, ולאחר איסור חמור להתרחק מבית החולים (מה שכמובן גרם לביטול כל התכניות שלנו לחג, ובכלל..) למזלנו, היא כעת בבית ואנחנו מממשיכים "לחמם את התבשיל בתנור". אין ספק כי הרופאים מהמכון בתל השומר ו/או הבחורות המרוצות מהמכון יאמרו שלא הוכח קשר בין הבדיקה לבין הדימום וכי גם כך היינו בסיכון וידענו שזה יכול לקרות ובלה בלה בלה. זה לא מה שחשבו בבית החולים אליו הגענו ואת תגובת הרופא המטפל שלנו, אני אחסוך מכן, כיון שהיא היתה יותר קשה מאלו של זואילי... לסיכום - אני ממליץ לכל אחת ואחת מכן לחשוב פעמיים - לפני שאתן מגיעות לשם, בייחוד אם אתן "רחמנא לצלן" בהיריון.
