אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
או.סי.די וצה"ל
- פותח הנושא a.m.b
- פורסם בתאריך
צה"ל זו חממה אחת מיתחשבת ....
שלום לך הכמעט חייל. אני חולת סינדרום טוראט שזה טיקים תנועות וקולות לא רצוניים, ום כן היתנהגות כפייתית נוראית, במיוחד בניקיון. היתגייסתי בשנת 95 לצ"הל גיוס רגיל לא היתנדבותי- אני אומרתלך חבר: היתחשבו בי נורא נורא, לא העירו לי אף פעםף להיפך שלחו אותי לאיכילוב שם נימצא פרופסור מאוד מוכר ומיתמחה. קיבלתי תרופות על חשבון הצבא, תמיכ הנפשיתת כמו שיחות ופרטיות וכל מיניי כאלו. אל תחשוש מכלום הם יודעים את הבעיה נכון? והם יעזרו לך זכור מה שאני אומרת לך הבצא נותן יד לכולם רק תוכיח את הרצון הטוב לך לשרת בצה"ל ואת המישמעת לא לשכוח בלי בעיות מישמעת. עכשיו אני אתן לך טיפ שאני עשיתי בטירונות. לקראת סוף הטירונות ניפגשים כל החיילים עם קצין מיון, הוא שואל אותך איפה היית רוצה להיות,ומשוחח איתך קצת על השירות עצמו . תספר לו את הבעיה וכל מה שאתה רוצה להיות בשירות שלך תגיד לו , כי בי הוא נורא היתחשב ביקשתי קרוב לבית קיבלתי ביקשתי מדים ירוקים קיבלתי הכל היסתדר לי בצבא תאמין לי הם יעזרו לך ויהיה לך טוב. ולא היו ל שום פרוטקצייה אל תחשוב שאני ידעתי מה זה שירות צבאי לפני כן. לא ידעתי כלום והיסתדרתי. מקווה שתצליח רק אל תשכח את הקצין מיון כן?? עלה והצלח ועוד שלוש שנים שוב תהייה אזרח. שמור על עצמך, ביי מאחלים לך כולם כאן בפורום גיוס נעים וקל. ביי תואר שני.
שלום לך הכמעט חייל. אני חולת סינדרום טוראט שזה טיקים תנועות וקולות לא רצוניים, ום כן היתנהגות כפייתית נוראית, במיוחד בניקיון. היתגייסתי בשנת 95 לצ"הל גיוס רגיל לא היתנדבותי- אני אומרתלך חבר: היתחשבו בי נורא נורא, לא העירו לי אף פעםף להיפך שלחו אותי לאיכילוב שם נימצא פרופסור מאוד מוכר ומיתמחה. קיבלתי תרופות על חשבון הצבא, תמיכ הנפשיתת כמו שיחות ופרטיות וכל מיניי כאלו. אל תחשוש מכלום הם יודעים את הבעיה נכון? והם יעזרו לך זכור מה שאני אומרת לך הבצא נותן יד לכולם רק תוכיח את הרצון הטוב לך לשרת בצה"ל ואת המישמעת לא לשכוח בלי בעיות מישמעת. עכשיו אני אתן לך טיפ שאני עשיתי בטירונות. לקראת סוף הטירונות ניפגשים כל החיילים עם קצין מיון, הוא שואל אותך איפה היית רוצה להיות,ומשוחח איתך קצת על השירות עצמו . תספר לו את הבעיה וכל מה שאתה רוצה להיות בשירות שלך תגיד לו , כי בי הוא נורא היתחשב ביקשתי קרוב לבית קיבלתי ביקשתי מדים ירוקים קיבלתי הכל היסתדר לי בצבא תאמין לי הם יעזרו לך ויהיה לך טוב. ולא היו ל שום פרוטקצייה אל תחשוב שאני ידעתי מה זה שירות צבאי לפני כן. לא ידעתי כלום והיסתדרתי. מקווה שתצליח רק אל תשכח את הקצין מיון כן?? עלה והצלח ועוד שלוש שנים שוב תהייה אזרח. שמור על עצמך, ביי מאחלים לך כולם כאן בפורום גיוס נעים וקל. ביי תואר שני.
כמעט חייל יקר,
אני לא כל כך בטוח שהדוגמא הספציפית של תואר שני היא מייצגת! שמעתי מיותר מדי אנשים ששוחררו מהצבא על סעיף נפשי בגלל ההפרעה, ואני לא יודע מה המדיניות היום. בלי קשר, אסור לשכוח שה-OCD והטוראט אמנם קשורות, אבל אני לא חושב שהצבא מתייחס אליהן באותה צורה, מכיוון שבאמת אין אפשרות להתייחס אליהן כך. לא צריך לספר למה חייל עם OCD עלול להוות בעיה בטחונית, נכון? אני אישית לא סיפרתי בצבא ולא טיפלתי בזה עד אחרי הצבא, אז תחשוב... מקווה שעזרתי ולא הפחדתי! קורווין!
אני לא כל כך בטוח שהדוגמא הספציפית של תואר שני היא מייצגת! שמעתי מיותר מדי אנשים ששוחררו מהצבא על סעיף נפשי בגלל ההפרעה, ואני לא יודע מה המדיניות היום. בלי קשר, אסור לשכוח שה-OCD והטוראט אמנם קשורות, אבל אני לא חושב שהצבא מתייחס אליהן באותה צורה, מכיוון שבאמת אין אפשרות להתייחס אליהן כך. לא צריך לספר למה חייל עם OCD עלול להוות בעיה בטחונית, נכון? אני אישית לא סיפרתי בצבא ולא טיפלתי בזה עד אחרי הצבא, אז תחשוב... מקווה שעזרתי ולא הפחדתי! קורווין!
זה תלוי בסוג הOCD. יש OCD ברמות
שבגינן מקבלים בכלל פטור מצה"ל (אני למשל התגיסתי בלי לדעת בכלל שמה שיש לי זה OCD ולא סתם מוזרות שהתבישתי לספר עליה, והשתחררתי על 21 עם OCD, אחרי שנורא נורא סבלתי בצבא גם פיזית וגם נפשית). זה תלוי ברמת הOCD. אם אתה יודע שיש לך, ואתה מקבל טיפול, חשוב שתגיד בצבא, כדי שתוכל להמשיך ולקבל טיפול גם בזמן הצבא. חשוב להגיע כבר עם כל האישורים הרפואיים מראש. בקשר לפרטים - אתה יכול לנסות לשאול את פסיכולוג הפורום שיענה על שאלות ביום חמישי הקרוב, ואם הוא לא ידע ספציפית בנוגע לפרופילים, אני אשאל את הפסיכולוג שלי ביום שישי, אני יודעת שהוא שירת בצבא בתור קבן במילואים. אתה מוזמן לשלוח לי לאימייל או לפרט כאן במה בדיוק מדובר, כדי שהניחוש יהיה כמה שיותר מבוסס. נ.ב. אם יש או סי די בשאלה זה קשור... ברוך הבא לפורום!
שבגינן מקבלים בכלל פטור מצה"ל (אני למשל התגיסתי בלי לדעת בכלל שמה שיש לי זה OCD ולא סתם מוזרות שהתבישתי לספר עליה, והשתחררתי על 21 עם OCD, אחרי שנורא נורא סבלתי בצבא גם פיזית וגם נפשית). זה תלוי ברמת הOCD. אם אתה יודע שיש לך, ואתה מקבל טיפול, חשוב שתגיד בצבא, כדי שתוכל להמשיך ולקבל טיפול גם בזמן הצבא. חשוב להגיע כבר עם כל האישורים הרפואיים מראש. בקשר לפרטים - אתה יכול לנסות לשאול את פסיכולוג הפורום שיענה על שאלות ביום חמישי הקרוב, ואם הוא לא ידע ספציפית בנוגע לפרופילים, אני אשאל את הפסיכולוג שלי ביום שישי, אני יודעת שהוא שירת בצבא בתור קבן במילואים. אתה מוזמן לשלוח לי לאימייל או לפרט כאן במה בדיוק מדובר, כדי שהניחוש יהיה כמה שיותר מבוסס. נ.ב. אם יש או סי די בשאלה זה קשור... ברוך הבא לפורום!
AMB היקר
פעם ראשונה שאני מגיב בפורום הזה כי אני די מנסה לנתק את עצמי ממנה לאחר כל כך הרבה שנות סבל, בעיקר שבשבה ההאחרונה הסימפטומים השתפרו פלאים (מעולם לא קיבלתי טיפול רפואי או התנהגותי- כך שאתה יכול לתאר לך כמה סבל עברתי). אני אספר לך קצת מהסיפור שלי.אני בן 22. חודש לאחר סיום התיכון, לאחר שלא סבלתי מהסימטומים של ההפרעה (אף סימפטום!!!) במשך כ- 3 שנים, ביקרתי במקום שהזכיר לי טראומת ילדות כלשהי. למקום הזה הגעתי באותו הבוקר בשיא הטבעיות וההתנהגות הרגילה. פתאום שם, במקום ההוא, עלתה לי הטראומה בחזרה לראש, וכבמטה קסמים כל ההפרעה חזרה אלי בחזרה. מנער רגיל בן 18 שנכנס לאותו מקום, יצאתי החוצה בהליכה מזגזגת ומלאה טקסים, ומחשבות אובססיביות מטורפות. הפעם הזו ההפרעה הופיעה בעוצמה שלא חוויתי מעולם.הרגשתי שאני משתגע. וחוץ מזה, הצבא היה בפתח.מה אני אעשה עכשיו? אז גם לא ידעתי בכלל להגדיר שככה קוראים לבעייה הזו. התגייסתי כמו כולם, וההפרעה הייתה בשיאה. לא יכולתי לעשות צעד או להכנס לחדר בלי לעשות 100 טקסים שונים ומשונים, גם פיסית וגם בראש. ושרדתי. במשך 3 שנים סבלתי נורא, הייתי מדריך, מפקד, וכל זאת כשההפרעה שולטת לי על החיים. אבל החלטתי עם עצמי שאני כמו כולם. לא פעם אנשים שמו לב. אבל התעלמתי. המשכתי בשגרת חיי האובססיבית. שרדתי את הצבא, השתחררתי, ועכשיו אני מתחיל ללמוד באוניברסיטה. הכל תלוי בך. אני מאחל לך כל טוב ורק שתאמין בעצמך. בסוף גם תנצח.
פעם ראשונה שאני מגיב בפורום הזה כי אני די מנסה לנתק את עצמי ממנה לאחר כל כך הרבה שנות סבל, בעיקר שבשבה ההאחרונה הסימפטומים השתפרו פלאים (מעולם לא קיבלתי טיפול רפואי או התנהגותי- כך שאתה יכול לתאר לך כמה סבל עברתי). אני אספר לך קצת מהסיפור שלי.אני בן 22. חודש לאחר סיום התיכון, לאחר שלא סבלתי מהסימטומים של ההפרעה (אף סימפטום!!!) במשך כ- 3 שנים, ביקרתי במקום שהזכיר לי טראומת ילדות כלשהי. למקום הזה הגעתי באותו הבוקר בשיא הטבעיות וההתנהגות הרגילה. פתאום שם, במקום ההוא, עלתה לי הטראומה בחזרה לראש, וכבמטה קסמים כל ההפרעה חזרה אלי בחזרה. מנער רגיל בן 18 שנכנס לאותו מקום, יצאתי החוצה בהליכה מזגזגת ומלאה טקסים, ומחשבות אובססיביות מטורפות. הפעם הזו ההפרעה הופיעה בעוצמה שלא חוויתי מעולם.הרגשתי שאני משתגע. וחוץ מזה, הצבא היה בפתח.מה אני אעשה עכשיו? אז גם לא ידעתי בכלל להגדיר שככה קוראים לבעייה הזו. התגייסתי כמו כולם, וההפרעה הייתה בשיאה. לא יכולתי לעשות צעד או להכנס לחדר בלי לעשות 100 טקסים שונים ומשונים, גם פיסית וגם בראש. ושרדתי. במשך 3 שנים סבלתי נורא, הייתי מדריך, מפקד, וכל זאת כשההפרעה שולטת לי על החיים. אבל החלטתי עם עצמי שאני כמו כולם. לא פעם אנשים שמו לב. אבל התעלמתי. המשכתי בשגרת חיי האובססיבית. שרדתי את הצבא, השתחררתי, ועכשיו אני מתחיל ללמוד באוניברסיטה. הכל תלוי בך. אני מאחל לך כל טוב ורק שתאמין בעצמך. בסוף גם תנצח.
דון קישוט -
תודה רבה על התגובה. אני יודע מאד להעריך כמה סבלת, במיוחד תקופה כל כך מלחיצה כמו צבא, בלי שום יחס מיוחד למחלה. הענין הוא, שלא ידעת כלל על התופעה. לא ידעת להגדיר אותה, לא ידעת שהיא קיימת גם אצל אחרים. אולי בגלל שלא ידעת, והתמודדת עם הדברים בתנאים הקשים ביותר להתמודדות עם המחלה, גייסת בעצמך את כל הכוחות הדרושים לכך. השאלה היא, האם גם אנחנו (יתר חולי או.סי.די) יכולים להתמודד כשאנחנו כבר מודעים לכך שהתופעה קיימת לא רק אצלנו, ומעבר לכך, שיש טיפול תרופתי. כל הדברים האלה, אני מניח, באופן אוטומטי גורמים לנו לצפות להצלחה של תרופות ומחלישים את הכוח הפנימי שלנו. כי מאחר ואנו סומכים על התרופות, תת המודע שלנו מסגל לעצמו את זה. וזה מעגל חוזר ונשנה של שכנוע עצמי. בלי להרגיש. לא שהתרופות בסופו של דבר לא עוזרות. איני יודע. אצלי לא חל שיפור משמעותי עד עכשיו. חוץ מזה, אם לא סבלת מנקיינות כפייתית, אני מאמין שהיית, חס וחלילה, יכול לסבול הרבה יותר. כי קשה מאד לנקיין כפייתי להתמודד עם חוסר הניקיון שבולט במיוחד בתקופת הטירונות. אבל תודה בכל אופן..
תודה רבה על התגובה. אני יודע מאד להעריך כמה סבלת, במיוחד תקופה כל כך מלחיצה כמו צבא, בלי שום יחס מיוחד למחלה. הענין הוא, שלא ידעת כלל על התופעה. לא ידעת להגדיר אותה, לא ידעת שהיא קיימת גם אצל אחרים. אולי בגלל שלא ידעת, והתמודדת עם הדברים בתנאים הקשים ביותר להתמודדות עם המחלה, גייסת בעצמך את כל הכוחות הדרושים לכך. השאלה היא, האם גם אנחנו (יתר חולי או.סי.די) יכולים להתמודד כשאנחנו כבר מודעים לכך שהתופעה קיימת לא רק אצלנו, ומעבר לכך, שיש טיפול תרופתי. כל הדברים האלה, אני מניח, באופן אוטומטי גורמים לנו לצפות להצלחה של תרופות ומחלישים את הכוח הפנימי שלנו. כי מאחר ואנו סומכים על התרופות, תת המודע שלנו מסגל לעצמו את זה. וזה מעגל חוזר ונשנה של שכנוע עצמי. בלי להרגיש. לא שהתרופות בסופו של דבר לא עוזרות. איני יודע. אצלי לא חל שיפור משמעותי עד עכשיו. חוץ מזה, אם לא סבלת מנקיינות כפייתית, אני מאמין שהיית, חס וחלילה, יכול לסבול הרבה יותר. כי קשה מאד לנקיין כפייתי להתמודד עם חוסר הניקיון שבולט במיוחד בתקופת הטירונות. אבל תודה בכל אופן..
דווקא כן
כשנה- שנה וחצי לאחר תחלת השירות כבר ידעתי בדיוק מה יש והלכתי וקראת על ההפרעה רבות. ככה שאת רוב שירותי הצבאי העברתי בידיעה ובפנטזיה על כך שיש תרופות כמו פרוזק וסרוקסט שיכולות לעזור לי (הספר " הילד שלא הצליח להפסיק להתרחץ היה הראשון שקראתי בנושא). ובכל זאת לא חשבתי על ללכת ולקבל תרופה. ככה שרוב השירות העברתי בהתמודדות עם הסבל של ההפרעה, וכמו שציינתי, עוד מלפני אמצע השירות כבר ידעתי שיש לי OCD. ככה שכמו שאמרתי, הרבה תלוי בך.
כשנה- שנה וחצי לאחר תחלת השירות כבר ידעתי בדיוק מה יש והלכתי וקראת על ההפרעה רבות. ככה שאת רוב שירותי הצבאי העברתי בידיעה ובפנטזיה על כך שיש תרופות כמו פרוזק וסרוקסט שיכולות לעזור לי (הספר " הילד שלא הצליח להפסיק להתרחץ היה הראשון שקראתי בנושא). ובכל זאת לא חשבתי על ללכת ולקבל תרופה. ככה שרוב השירות העברתי בהתמודדות עם הסבל של ההפרעה, וכמו שציינתי, עוד מלפני אמצע השירות כבר ידעתי שיש לי OCD. ככה שכמו שאמרתי, הרבה תלוי בך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.