או(כ)ף!
גרסת אמ;לק: אני ממש רגוזה שנראה לליסה הגיוני לצפות ממני לקנות אוכף לצ'ואי, בתור חצי פנסיון.
גרסה ארוכה:
זה הכל התחיל לפני שבוע וחצי, אחרי שכבר שבוע אנחנו מנסות להבין למה צ'ואי תפוס יותר בצד שהוא בדרך כלל הטוב שלו, ואחרי כמה חודשים שאנחנו חושבות שמשהו לא נוח לו אבל לא מצליחות לאבחן מה. הוא אוכל קצת פחות מקודם, נוטה לחפור כשעומדים במהלך הרכיבה (כאילו לא נוח לו בחגורת הבטן). החגורה לא מהודקת מדי, השיניים במצב מצויין, לא ברור מה הסיפור. בקיצור, לפני שבוע וחצי ליסה שאלה אותי ברכיבה מתי פעם אחרונה בדקנו התאמת אוכף. משכתי בכתפיים. לונג סטורי שורט, בדקנו והאוכף כבר לא מתאים לו.
הוא צר מדי עכשיו.
הסברה של ליסה היא שמסת השריר שהוא הצליח להעלות בגב בחודשים האחרונים היא הגורם.
אז מצד אחד מצויין, הוא באמת במצב טוב משאי פעם ראינו אותו מבחינת נשיאה עצמית ומסת שריר.
מצד שני, קיבינימט, האוכף לא מתאים.
אז ניסינו איזה אוכף אחר שגם לא מתאים אבל בצורה אחרת ליומיים ובאמת נראה היה שהוא פחות עודר ופחות לחוץ, אבל עדיין תפוס.
ופה הגיע הקטע שהרגיז אותי.
ליסה מודיעה לי ש"אין לה פתרון לאוכף בשבילי" (פעם אחרונה שבדקתי מי שסובל מהאוכף הזה הוא הסוס שלך ולא אני, אבל ניחא). ולמקרה שלא הבנתי את הרמז, מוסיפה ואומרת שזה לא הוגן לבקש מקת'רין (השותפה) לקנות אוכף כי היא עוזבת לאוניברסיטה בקיץ הקרוב.
וזה די עיצבן אותי. היא כבר שנתיים מדברת על להוציא אותו לפנסיה. הוא לא שלי. למה שאני אקנה אוכף? לא מספיק שכל שאר הציוד שאנחנו רוכבים איתו כבר שלי? ראשיה, חגורת בטן, ארכובות, שמיכות, כל הדברים הקטנים, הכל הכל - שלי. רק האוכף שלה. ולא נראה לי לגיטימי בכלל לבקש מחצי פנסיון לקנות אוכף; אבל אם יש איזה תרחיש שבו זה הגיוני, זה לא תרחיש שבו אני אקנה אוכף רחב מהסטנדרט (האוכף שלו כרגע הוא אחד הרחבים יותר בחווה והוא עכשיו צר לו) בשביל סוס אסימטרי ועקום שמאד יתכן שיצא לפנסיה השנה ואני אתקע עם האוכף הזה. ובחיי שאין לי את האלפיים דולר שעולה אוכף משומש. הזוי לגמרי בעיני.
וד"א גם קצת עושה לי דז'ה וו. בפעם האחרונה שמדריכה לחצה עלי לקנות אוכף לחצי פנסיון, חודש אחר כך הסוסה נמכרה. מזל שלא קניתי אוכף - הוא בחיים לא היה עולה על צ'ו.
בינתיים עם כל הנסיעות לא יצא לי לדבר איתה על זה הלאה, אבל מה שאמרתי לה בשיחה האחת שהיתה לנו זה חד וחלק - אין לי כסף לאוכף. אני לא יכולה לעשות הוצאה כזו ולא נראה לי הגיוני.
אבל ממש חורה לי שהיא בכלל מעמידה אותי במצב הזה. באופן כללי היא זורקת עלי את האחריות לסוס כי היא יודעת שאני אחראית (וכבר דיברנו על זה פה בפורום בעבר) אבל זה... זה כבר ברמה אחרת. כל הציוד שקניתי לו לאורך הכמעט שלוש שנים שלי איתו לא מתקרב למחיר של אוכף. וראבאק, אם היו לי אלפים להוציא, הייתי קונה סוס משלי וזהו.
אוף. הייתי צריכה לפרוק. אני תוהה אם אני אולי זו שלא בסדר? אבל בישראל בחיים לא שמעתי דבר כזה שמי שאיננו הבעלים ידאג לציוד. וגם פה... יש גבול.
גרסת אמ;לק: אני ממש רגוזה שנראה לליסה הגיוני לצפות ממני לקנות אוכף לצ'ואי, בתור חצי פנסיון.
גרסה ארוכה:
זה הכל התחיל לפני שבוע וחצי, אחרי שכבר שבוע אנחנו מנסות להבין למה צ'ואי תפוס יותר בצד שהוא בדרך כלל הטוב שלו, ואחרי כמה חודשים שאנחנו חושבות שמשהו לא נוח לו אבל לא מצליחות לאבחן מה. הוא אוכל קצת פחות מקודם, נוטה לחפור כשעומדים במהלך הרכיבה (כאילו לא נוח לו בחגורת הבטן). החגורה לא מהודקת מדי, השיניים במצב מצויין, לא ברור מה הסיפור. בקיצור, לפני שבוע וחצי ליסה שאלה אותי ברכיבה מתי פעם אחרונה בדקנו התאמת אוכף. משכתי בכתפיים. לונג סטורי שורט, בדקנו והאוכף כבר לא מתאים לו.
הוא צר מדי עכשיו.
הסברה של ליסה היא שמסת השריר שהוא הצליח להעלות בגב בחודשים האחרונים היא הגורם.
אז מצד אחד מצויין, הוא באמת במצב טוב משאי פעם ראינו אותו מבחינת נשיאה עצמית ומסת שריר.
מצד שני, קיבינימט, האוכף לא מתאים.
אז ניסינו איזה אוכף אחר שגם לא מתאים אבל בצורה אחרת ליומיים ובאמת נראה היה שהוא פחות עודר ופחות לחוץ, אבל עדיין תפוס.
ופה הגיע הקטע שהרגיז אותי.
ליסה מודיעה לי ש"אין לה פתרון לאוכף בשבילי" (פעם אחרונה שבדקתי מי שסובל מהאוכף הזה הוא הסוס שלך ולא אני, אבל ניחא). ולמקרה שלא הבנתי את הרמז, מוסיפה ואומרת שזה לא הוגן לבקש מקת'רין (השותפה) לקנות אוכף כי היא עוזבת לאוניברסיטה בקיץ הקרוב.
וזה די עיצבן אותי. היא כבר שנתיים מדברת על להוציא אותו לפנסיה. הוא לא שלי. למה שאני אקנה אוכף? לא מספיק שכל שאר הציוד שאנחנו רוכבים איתו כבר שלי? ראשיה, חגורת בטן, ארכובות, שמיכות, כל הדברים הקטנים, הכל הכל - שלי. רק האוכף שלה. ולא נראה לי לגיטימי בכלל לבקש מחצי פנסיון לקנות אוכף; אבל אם יש איזה תרחיש שבו זה הגיוני, זה לא תרחיש שבו אני אקנה אוכף רחב מהסטנדרט (האוכף שלו כרגע הוא אחד הרחבים יותר בחווה והוא עכשיו צר לו) בשביל סוס אסימטרי ועקום שמאד יתכן שיצא לפנסיה השנה ואני אתקע עם האוכף הזה. ובחיי שאין לי את האלפיים דולר שעולה אוכף משומש. הזוי לגמרי בעיני.
וד"א גם קצת עושה לי דז'ה וו. בפעם האחרונה שמדריכה לחצה עלי לקנות אוכף לחצי פנסיון, חודש אחר כך הסוסה נמכרה. מזל שלא קניתי אוכף - הוא בחיים לא היה עולה על צ'ו.
בינתיים עם כל הנסיעות לא יצא לי לדבר איתה על זה הלאה, אבל מה שאמרתי לה בשיחה האחת שהיתה לנו זה חד וחלק - אין לי כסף לאוכף. אני לא יכולה לעשות הוצאה כזו ולא נראה לי הגיוני.
אבל ממש חורה לי שהיא בכלל מעמידה אותי במצב הזה. באופן כללי היא זורקת עלי את האחריות לסוס כי היא יודעת שאני אחראית (וכבר דיברנו על זה פה בפורום בעבר) אבל זה... זה כבר ברמה אחרת. כל הציוד שקניתי לו לאורך הכמעט שלוש שנים שלי איתו לא מתקרב למחיר של אוכף. וראבאק, אם היו לי אלפים להוציא, הייתי קונה סוס משלי וזהו.
אוף. הייתי צריכה לפרוק. אני תוהה אם אני אולי זו שלא בסדר? אבל בישראל בחיים לא שמעתי דבר כזה שמי שאיננו הבעלים ידאג לציוד. וגם פה... יש גבול.
