"אותי".
וזהו בעצם, ככה זה נגמר. התחלתי ללכת. בין הצעדים שלי והמבטים שלי על המדרכה, הסתכלתי על זוג. בן ובת, הולכים ואוחזים בידי השני. הבן לבש חולצה ירוקה בגוון בהיר, וג'ינס שלושת-רבעי. הייתה לו שרשרת כזאת, חיקוי מפלסטיק של שיני תנין מאפריקה. זיפים מעטים אבל בולטים עיטרו את פרצופו התחתון. הוא החליף מבטים עם הנערה שהייתה לידו. הנערה לבשה שמלה ארוכה ויפהפייה בצבע ורוד. רק תתנו לה כתר, והיא תראה כמו נסיכה. השיער הבהיר שלה עוד שניה והאיר את הרחוב כולו. היא חייכה אל הבחור ונשקה לו. "אל תנשק אותה," סיננתי לעצמי. "תנשק אותי." כמו אדם לא שפוי, התחלתי לעקוב אחריהם. סוג של סוכן חשאי, או אחד שמתיימר להיות כזה. בדרך חשבתי עליו ועל כל החוויות שעברנו ביחד, ואיך זה פתאום נגמר, ואיך כל התקופה הארוכה הזאת שהרגשתי הכי טוב בעולם עכשיו נראית ונשמעת חסרת משמעות. הבטתי בהם שוב, מחליפים פרצופים עם הבעות שונות ומקרבים את שפתותיהם על-מנת שייתנשקו. "אל תנשק אותה," אמרתי בקול קצת יותר גבוה. "תנשק א-ו, ת-י." הגענו לכביש. בכוונה נעמדתי לידו, והעמדתי פנים שאני קושר את השרוך כדי להתחכך ברגליים שלו. האמת שהיו לו רגליים חלקות. אבל אחרי כמה זמן הבנתי שזו לא התנהגות טבעית במיוחד, כך שקמתי מהר והסתכלתי על הרמזור, בתקווה שהזמן ייקפא ואני אוכל להשאר לידו לעוד מספר שעות. רמזור אדום, עדיין. הם מחליפים נשיקות באוויר. "אל תנשק אותה," צעקתי, אך עם זאת בקול חלש, תוך כדי איגרוף הידיים. "תנשק אותי." הם המשיכו ללכת, כשאני עוקב אחריהם כמה יחידות מרחק מאחור. הוא שם את ידו על הגב שלה וחיבק אותה תוך כדי הליכה. אט-אט כבר הרגשתי את הדמעות מתחילת לזלוג מתוך העיניים שלי. פתאום גם נוספו לדמעות שיעולים. לא חשתי בטוב. והפרצוף, גם הוא התאדם. נפלתי ארצה, והבטתי בזוג מחליף נשיקות. לפתע הם הבחינו בי, והתקרבו בפרצוף מפוחד. "אתה בסדר, אחי?" הנער שאל. "אל תנשק אותה," לחשתי. "תנשק אותי..." ועצמתי עיניים.
וזהו בעצם, ככה זה נגמר. התחלתי ללכת. בין הצעדים שלי והמבטים שלי על המדרכה, הסתכלתי על זוג. בן ובת, הולכים ואוחזים בידי השני. הבן לבש חולצה ירוקה בגוון בהיר, וג'ינס שלושת-רבעי. הייתה לו שרשרת כזאת, חיקוי מפלסטיק של שיני תנין מאפריקה. זיפים מעטים אבל בולטים עיטרו את פרצופו התחתון. הוא החליף מבטים עם הנערה שהייתה לידו. הנערה לבשה שמלה ארוכה ויפהפייה בצבע ורוד. רק תתנו לה כתר, והיא תראה כמו נסיכה. השיער הבהיר שלה עוד שניה והאיר את הרחוב כולו. היא חייכה אל הבחור ונשקה לו. "אל תנשק אותה," סיננתי לעצמי. "תנשק אותי." כמו אדם לא שפוי, התחלתי לעקוב אחריהם. סוג של סוכן חשאי, או אחד שמתיימר להיות כזה. בדרך חשבתי עליו ועל כל החוויות שעברנו ביחד, ואיך זה פתאום נגמר, ואיך כל התקופה הארוכה הזאת שהרגשתי הכי טוב בעולם עכשיו נראית ונשמעת חסרת משמעות. הבטתי בהם שוב, מחליפים פרצופים עם הבעות שונות ומקרבים את שפתותיהם על-מנת שייתנשקו. "אל תנשק אותה," אמרתי בקול קצת יותר גבוה. "תנשק א-ו, ת-י." הגענו לכביש. בכוונה נעמדתי לידו, והעמדתי פנים שאני קושר את השרוך כדי להתחכך ברגליים שלו. האמת שהיו לו רגליים חלקות. אבל אחרי כמה זמן הבנתי שזו לא התנהגות טבעית במיוחד, כך שקמתי מהר והסתכלתי על הרמזור, בתקווה שהזמן ייקפא ואני אוכל להשאר לידו לעוד מספר שעות. רמזור אדום, עדיין. הם מחליפים נשיקות באוויר. "אל תנשק אותה," צעקתי, אך עם זאת בקול חלש, תוך כדי איגרוף הידיים. "תנשק אותי." הם המשיכו ללכת, כשאני עוקב אחריהם כמה יחידות מרחק מאחור. הוא שם את ידו על הגב שלה וחיבק אותה תוך כדי הליכה. אט-אט כבר הרגשתי את הדמעות מתחילת לזלוג מתוך העיניים שלי. פתאום גם נוספו לדמעות שיעולים. לא חשתי בטוב. והפרצוף, גם הוא התאדם. נפלתי ארצה, והבטתי בזוג מחליף נשיקות. לפתע הם הבחינו בי, והתקרבו בפרצוף מפוחד. "אתה בסדר, אחי?" הנער שאל. "אל תנשק אותה," לחשתי. "תנשק אותי..." ועצמתי עיניים.
