אם יתחילו לשלאול כל אחד אם ברצונות
לשרת, איפה ברוצומו לשרת, ואולי גם - כמה זמן ברצונו לשרת, ניתן כבר לסגור את המדינה, ושלוח את כל אלה שבאו חזרה לגולה, ועבור אלה שנולדו כאן - לסדר איזו פינה שקטנה על כדור הארץ, נניח מיקרונזיה. אך העיקרון של הדמוקרטיה אומר, כי כל אחד מביע את רצונות בבחירות כל 4 שנים ( או פחות ), במחואות שקטות, אולי יותר קולניות, בשום אופן לא בסירוב לבצע החלטות ממשלה או כנסת, או הממונים בשמם על ביצוע המשימות. כמובן - יש למצוא מקום מתאים לכל אלה שיסרבו לשרת - יש די מקום בנגכ, וליד מחנה אנצר הידוע לשימצה, ניתן להקים או איזה מחנה קטן עבור כל סרבני הגיוס מכל הגוונים, וטלהשאיר לידם מקום גם עבור סרבני המיסים, סרבני חוקי התנועה, סרבני שמירת החוק והסדר וכו´. דמוקרטיה עוד לא אומרת אנרכיה, ובמיוחד במקרה שלנו, כשמלבד הערבים השקטים, אלה המוכנים אולי לחיות איתנו בדו-קיום, מסתובבהים גם די הרבה תנזינים, פת"חים, חמ"סניקים, ג´אהידים, ועוד כמה סוגים שנפלו על השכל. אולי בעוד כמה שנים טובות, כשהמצב בארץ ויחסנו עם השכנים יהיה כמו בשוויץ (אשר גם דרך אגב מחזיקה צבא לא קטן, ורק לא מזמן קנו אצלנו גם נשק...), ניתן יהיה אולי לדבר על צבא של מתנדבים, אולי שמה עשרות אלפים בלד, שיתפקדו רק בטכסים רשמיים ומצעדים, או בתגבור משטרת הגבולות מפני מבריחים... בינתיים בואו נשאיר את הדברים כמו שהם, כולל שירות צבאי, ולהשתדל לשחרר לשירות לאומי רק קומץ מזערי, אשר באמת רצונו בלימוד תורה מכל סוג שהוא, אך בוודאי לא במספרים משמעותיים. עבור כל מסרב להחזיק נשק, ניתן לסדר מקום במטבחי הצבא לקלף תפוחי אדמה, לצבוע את העצים ולעבוד באפסנאות. את מהוויהם הפוליטיות שכל אחלד מהם ישיא אתל אמא בבית, כי חובתו לשרת את המדינה, כפי שהיא דואגת ( פחות או יותר.. ) לשרת את צרכי אזרחיה, מכל המובנים. וכשנראה מהצד השני גם הפגנות המוניות נגד פעולות המחבלים, מחאות קולניות בכל אמצעי התקשורת של ארצות ערב נגד ההסתה, ולא חוסר מעש או עידוד פעולות האיבה, נוכל להעמיד שוב את הבעיה ולדון.
) על הצורך בצהל, כדי לאפשר קיום מדינת ישראל. הנכם מוזמנים לקרא את הכתבה המצורפת, ולחוות דעתכם