אותי זה מרגיז..

[יונה שורק]

אותי זה מרגיז..../images/Emo46.gif

כשסטודנטים מגיעים ללמוד בממסד האקדמי - ורק אז מסתבר שיש להם הפרעת קשב ו/או היפראקטיביות כל השנים היו בטוחים שיש להם ליקוי למידה כלשהו, כשלא היה ברור לגמרי מהו... וגם בעיות רגשיות "הלבישו" לפעמים הבעיות התלבשו, אחרי שיש לילד הפרעות קשב לא מאובחנות ולא מטופלות - בנוסף יש בבית קושי כלשהו - נשמע מאד קל לאבחן ליקויי למידה עם הפרעות רגשיות. ומה עם ה-ADHD הבולט כל כך !!! התרגזתי היום במיוחד... לראות שסטודנטית בת 24 - שמעה לראשונה שיש לה כנראה בעית קשב. לפי כל התיאורים שלה, והתיאור שלי על מה שעובר עליה - זו כנראה הבעיה המרכזית. נשאר רק לבדוק אצל נוירולוג. ולמה לא בדקו זאת קודם אף פעם ??? כי היא בת, וזה פחות בולט אצל בנות "מחונכות" ? כי בבית באמת היה עניין שיכול להסביר התנתקויות ? לא הייתם מתרגזים ? האמת... שהייתה גם התרגשות מצידה - משהו של "הגיעה הביתה".. שפתאום מישהו מבין מה עובר עליה. למה עד היום זה לא נבדק ?! והיא לא הסטודנטית היחידה שפגשתי במצב הזה שאף פעם לא בדקו ברצינות את האפשרות הזו.

 

[zivadina]

את ממש צודקת, יונה

ואותי זה ממש מרגיז שכאשר יש בעיות לימודיות לילד, מתחילים לאבחן לו לקויות למידה במקום לעשות קודם כל אבחון של הפרעת קשב. אני רואה הרבה מאבחנים שממליצים על אבחון מקיף ויקר של ליקויי למידה, במקום לשלוח אותו קודם כל לאבחון רפואי של הפרעת קשב ורכוז. ממחקר קטן שעשיתי, התברר שיש כאלה שמייד ממליצים על אבחון ליקויים מקיף (שיכניס למאבחנים הרבה כסף) ולעומתם יש כאלה שממליצים קודם כל לאבחן הפרעת קשב ורכוז (כמובן, כאשר יש חשד לזה), ורק אחרי טיפול בהפרעת הקשב להמשיך הלאה לאבחון ליקויי למידה. לפעמים טיפול בהפרעת הקשב מוריד באופן משמעותי את בעיות הלמידה ומנקה את השטח לאיתור שאר הבעיות. אני ממשילה את הגישה שממליצה על אבחון ליקויי למידה מקיף, להמלצה לעשות בדיקה בריאותית מקיפה, כולל תפקודי לב וריאות, כאשר יש כאבי ראש. זה נראה שכל איש מקצוע שלא ממש מכיר את הפרעת הקשב, מאבחן את הבעיות בתחום שלו, בדיוק כמו צבא המטפלים שטיפלו בבני בצעירותו ולא עזרו לו, כי לא ידעו מה זאת הפרעת קשב.

 

[יונה שורק]

ונחזור לעניין אבחון כף היד ?

דרך זה אני יכולה באומץ רב - להפסיק אבחון בתחילתו, להגיד להורים - לעשות בדיקה אצל נוירולוג, גם כשההורים בכלל לא חשבו שיש בעיה כזו...

 

[zivadina]

את יחידה בדורך, יונה.

ודרך אגב, הבן שלי סיפר לי שבאבחון הפסיכו-דידקטי המקיף שעשו לו עלו על מספר ליקויי למידה. (אמרו לו שימליצו על מילון למבחני אנגלית, זה מתקשר לי לזכירה סדרתית שסיפרת לי) ועל שכתוב, נדמה לי. אני חייבת לציין שלא אמרתי לו לקחת ריטלין לאבחון, וגם שהאבחון היה כ-7 שעות בשפ"ח כרמיאל. בכל אופן, הנער צלח את הלימודים עד עכשיו רק עם ריטלין (לא סדיר, לצערי), ומעכשיו אנחנו נשתמש בהמלצות הבאחון כדי להכריח את בית הספר לתת לו הוראה מתקנת. הוא עדיין חושב שהוא לא צריך שום עזרה, אבל לא יכול להסביר את התופעה שהוא מלמד אחרים לפני מבחן והם מוציאים ציונים יותר גבוהים משלו...

 

[אימא מיואשת]

מה אפשר לעשות בגיל שלה?

אני שואלת, כי יש לי אח בן 18 שלא אובחן. השאלה אם איבחון חשוב, או שמספיקה מודעות לבעיה - ואפשר להעזר בטריקים ללימודים.

 

[spidergirl]

אפשר לעשות המון

אובחנתי רק בגיל 23 אבל ריטלין משפר ומקל. הטריקים הללו מעייפים ומאמצים. לא רק שחשוב האבחון חשוב הטיפול.

 

[מומינאמא 123]

אני אובחנתי בגיל 30

באמצע התואר השני. הייתי צריכה להגיע למצב של - טוב, כנראה שאני לא מסוגלת ללמוד - כדי להבין שיש בעיה. לא רוצה לחשוב בכלל איך התואר הראשון היה נראה אם הייתי לוקחת רטלין. (פשוט מדכא אותי לחשוב על הסבל המיותר שעברתי) אז כן, הצלחתי לעשות תואר ראשון לבד, במאמצים עצומים, ועם הרבה עזרה מחברים, אבל אלו היה 4 שנים מפרכות, וגם ברור לי שעם רטלין הייתי גומרת מצטיינת. במקום זה עברתי עשרות רעיונות עבודה שבהם שאלו אותי - למה יש לך ציונים כאלו...

 

[virlomi]

האבחון חשוב עם מתכונים לקחת תרופות

ולפעמים חשוב בשביל להבין שיש בעיה. אם רוצים להשלים - להמשיך ללמוד. אם רוצים לקחת תרופות בשביל לשמור על סדר. ובשביל לחזק ביטחון עצמי - ויחסים בינאישים. או בשביל להתמיד בעבודה.

 

[spidergirl]

גם כשמדובר ב"בנות לא מחונכות"

או "בנים לא מחונכים" - פעם לא בדקו ADHD לילדים שהיו תלמידים טובים. יש לי דוחות פסיכולוגיים מגילאים צעירים שכותבים במפורש אימפולסיביות סף תסכול נמוך איבוד קשב תוך מספק דקות ואף אחד לא אמר ADHD. על הדוח חתומה ראש השירות הפסיכולוגי.

 

[מומינאמא 123]

גם אני

אפילו הייתי אצל נוירולוג, ורשום לי על הדף - גלי טטא מוגברים (שזה סימן ל add אצל בנות), וגם היתי לי כל רשימת הבעיות ההתנהגותיות המוכרת, אבל היו לי ציונים טובים. הבעיה שמתיחסים לזה כאל לקות למידה, ולא כאל בעיה כללית..

 

[חיוך נצחי]

../images/Emo140.gifזה מרגיז וזה כואב,לא חסרים

מקרים כאלו, אבל אני בוחרת שוב להסתכל בחצי הכוס המלאה, ברשותכם. היום, יותר ויותר מאובחנים, כי המודעות גוברת. היום, סטודנטית כזו, ,תוכל, לראשונה בחייה, למצוא פתרונות מתאימים שייקלו עליה ויחזירו את הלימודים למצב חוויה. כל ילד/ה,נער/ה,מבוגר/ת המאובחנים היום בזכות המודעות הגוברת, נוספים לרשימה של אנשים שיוכלו לשפר את איכות חייהם. וזה בזכות אנשים כמוך, יונה- וכמו כל איש מקצוע, בכל תחום- שנשאר עירני, פתוח, ועוזר לקדם אנשים כמוני לדרך הנכונה. התפקיד של כל אחד מאיתנו, מי שבמערכת החינוך,מי שברפואה,מי שנמצא שם בעצמו- להעלות את המודעות הסביבתית ולעזור למי שצריך. שלא יהיו עוד דורות של ילדים, הגדלים למבוגרים מלאי סימני שאלה ותסכול. כל הכבוד לך יונה

 

[virlomi]

ויש שמגלים יותר מאוחר

ואני גיליתי רק לפני כמה חודשים. ועשיתי יותר מאבחון אחד בתור ילדה. והפתרונות הם כמובן

הגברת המודעות

הגברת המודעות

הגברת המודעות של פסיכולגים יועצים מנהלים ומורים וגם של כלל הציבור. את מוזמונת לפורום תמיכה במבוגרים.

 

[עינת12]

קצת מהסיפור שלי

(ויש לציין שאני בת 41) בעצם "אבחנו" אותי בגיל 14-15 אבל קראו לזה עצלנות. הנה הסיפור: בכיתה ח' או ט' עברנו מבחני מיון פסיכומטריים לתיכון. כמה שבועות לאחר המבחן קראה לי רכזת השכבה וספרה לי ש"האנשים שעושים את המבחנים האלה" (היום אני יודעת שזה מכון הדסה) אף פעם לא ראו תוצאות כמו שלי - חשיבה מתמטית ברמה הגבוהה ביותר. "היא צריכה להיות הסטודנט המצטיין של הטכניון לפי רמת החשיבה המתמטית שלה" היא אמרה שהם אמרו. אבל רמת הביצוע - מתחת לכל ביקורת. הם מעולם לא ראו פער כזה. "איך את יכולה להסביר פער כזה?" היא שאלה אותי. כמובן שלא היתה לי תשובה. היא הודיעה לי ש"האנשים האלה" רוצים שאעשה בחינה חוזרת כי התוצאות "לא מציאותיות","לא ייתכנו". היתה לי ברירה? הסכמתי. כעבור כמה ימים עשיתי את המבחן פעם שניה. הפעם לבדי עם מורה משגיחה. כמה שבועות לאחר מכן - היועצת שוב קוראת לי - התוצאות זהות לחלוטין למבחן הראשון. ההסבר היחידי של "האנשים האלה" ושלה - עצלנות. מזמינים את ההורים. בשבילם זה היה אישור רשמי שאני עצלנית. דיפלומה. כך גם לגבי המורים. תיכון - שנה ראשונה עוד מקווים. כתה י"א מועברת לכיתת גמר. שנים מאוחר יותר, בסמינר למורים (סמינר כי ציוני הבגרות שלי לא התאימו לאוניברסיטה), מסלול חינוך מיוחד. איך זה לעזאזל שהתלמידה שהכי טובה בהרצאות היא הכי גרועה במבחנים, עבודות ועבודה בשטח? וזה מסלול חינוך מיוחד! לא הדליק אצלם שום נורה אדומה! שרדתי חמישה חודשים אומללים. גיל 36 - מאובחנת כ-ADD ו-NVLD.

 

[05 מיכל]

בקיצור, עצלנים הם בעצמם!!!

בטלנים, שקל להם לזרוק האשמות על ילדים במקום להטריח את עצמם לעשות את עבודתם!!! (יש לי חשבון איתם?! מה פתאום?! מה לי ולהם?! מה, הם פעם עשו לי משהו רע? זה רק נדמה לכם שאתם שומעים כעס בקול שלי!!!!!!!!!)

 

[zivadina]

אז והיום

אני חושבת שפעם לא ידעו הרבה דברים, ואז היו פותרים בעיות התנהגותיות כ"עצלנות", "קוצים בתחת", "שובבות", "טיפשות", וכו'. כיום, עם התקדמות המדע, מעיזים כבר להצהיר שאם הילד לא רוצה ללמוד, כנראה שיש לו בעייה, ואנחנו צריכים לעזור לו לעקוף אותה. אני התווכחתי המון עם אמי, אמא מסורה מעין כמותה ומורה לחינוך מיוחד בהשכלתה, שהתנגדה שאתן ריטלין לילדיי. לא רציתי להגיד לה שרציתי להרחיק אותם מן הגורל של אחיי, שאחד מהם הוגדר כ"שובב", ולמרות גאונותו בקושי סיים בית ספר מקצועי (ADHD?), והשני הוגדר כ"מחמם כסא" (ADD?). אחרי שהתחילו להופיע ההצלחות של ילדיי, היא הקטינה את ההתנגדות. הידע מאפשר לנו לקחת את הגורל בידיים יותר מאשר הבורות, וכך זה תמיד יהיה.

 

[צליל לירון]

ליב איתך

את יודעת הסיפור שלך צימרר אותי, אני לפעמים מזועזעת איך המערכת מתייחסת לדברים ומאוד כואב לי במיוחד שגם אני קיבלתי כזה בום מצד מערכת החינוך (על בתי בת 7) ואני כואבת את כאבך אבל, מקווה שאת הרבה הרבה מעבר לזה, ויכולה לתת היום מנסיונך לאחרים.