On My Own20
New member
אושר
את תהיי מאושרת רק כשתהיי רזה. רק כשתוכלי ללבוש ביקיני ולא ללבוש חולצה מעל. לא אנורקסית, רק רזה יותר. רק כמה קילו פחות. את תהיי מאושרת רק כשתהיי רזה, רק כשתצליחי להתגבר על הרצון לאכול. את רואה את הדוגמניות האנורקטיות ואומרת לכולם כמה שהן מסכנות ושטחיות, אבל בפנים היית מתה להיות כמותן. כי את תהיי מאושרת רק כשתהיי רזה. את רואה את הסבל של הבת דודה הקטנה שלך, רק בת 14.5 היא אנורקסית, ובמקום לרחם עליה את רוצה להיות כמותה. את לא רוצה להיות חולה. רק להיות רזה. כי רק אז תהיי מאושרת. את רוצה לכתוב את כל הרעל הזה החוצה, אבל את קוראת ומקבלת בחילה מעצמך. אף פעם לא היית שטחית כל כך. אף פעם לא חשבת על זה כל כך הרבה. כשהחברות שלך מדברות על דיאטה את שותקת. את אף פעם לא אומרת "אני שמנה", את מפחדת לשמוע את המילים האלה. רוב האנשים גם לא יגידו שאת שמנה. אולי רק מלאה קצת. חלק אפילו יגידו שאת יפה. שיש לך פנים יפות וחיוך מקסים. אבל את לא רוצה בכלל להסתכל במראה, והם לא יודעים מה יש מתחת לחיוך הזה. כלום. את לא יודעת מה קרה לך, מתי האושר שלך התחיל להיות תלוי במראה חיצוני,מתי התחלת לקנא בכל מי שאוכלת רק חסה, אם בכלל. את כבר לא מכירה את עצמך, חושבת כל היום רק על אוכל ועל כמה שאת שמנה פעם לא היה לך אכפת בכלל. פעם קיבלת את עצמך כמו שאת ואפילו חשבת שאת קצת יפה. מתי זה קרה, שהחלטת שתהיי מאושרת רק כשתהיי רזה? (הגעתי לפה במקרה, וחושבתי שאולי זה מתאים..אם לא אז, סליחה..)
את תהיי מאושרת רק כשתהיי רזה. רק כשתוכלי ללבוש ביקיני ולא ללבוש חולצה מעל. לא אנורקסית, רק רזה יותר. רק כמה קילו פחות. את תהיי מאושרת רק כשתהיי רזה, רק כשתצליחי להתגבר על הרצון לאכול. את רואה את הדוגמניות האנורקטיות ואומרת לכולם כמה שהן מסכנות ושטחיות, אבל בפנים היית מתה להיות כמותן. כי את תהיי מאושרת רק כשתהיי רזה. את רואה את הסבל של הבת דודה הקטנה שלך, רק בת 14.5 היא אנורקסית, ובמקום לרחם עליה את רוצה להיות כמותה. את לא רוצה להיות חולה. רק להיות רזה. כי רק אז תהיי מאושרת. את רוצה לכתוב את כל הרעל הזה החוצה, אבל את קוראת ומקבלת בחילה מעצמך. אף פעם לא היית שטחית כל כך. אף פעם לא חשבת על זה כל כך הרבה. כשהחברות שלך מדברות על דיאטה את שותקת. את אף פעם לא אומרת "אני שמנה", את מפחדת לשמוע את המילים האלה. רוב האנשים גם לא יגידו שאת שמנה. אולי רק מלאה קצת. חלק אפילו יגידו שאת יפה. שיש לך פנים יפות וחיוך מקסים. אבל את לא רוצה בכלל להסתכל במראה, והם לא יודעים מה יש מתחת לחיוך הזה. כלום. את לא יודעת מה קרה לך, מתי האושר שלך התחיל להיות תלוי במראה חיצוני,מתי התחלת לקנא בכל מי שאוכלת רק חסה, אם בכלל. את כבר לא מכירה את עצמך, חושבת כל היום רק על אוכל ועל כמה שאת שמנה פעם לא היה לך אכפת בכלל. פעם קיבלת את עצמך כמו שאת ואפילו חשבת שאת קצת יפה. מתי זה קרה, שהחלטת שתהיי מאושרת רק כשתהיי רזה? (הגעתי לפה במקרה, וחושבתי שאולי זה מתאים..אם לא אז, סליחה..)