אושר

[hilabarak]

הדיון איננו חס וחלילה כדי להיכנס

לוויכוח. בעיני השאלה היא מהי הסיבה ומהי התוצאה וזה חשוב ליעילות המיקוד שלנו. השאלה בעיני (אינני בטוח בתשובה שלי עדיין, אני עוד צריך להתנסות) האם להפעיל אנרגייה לכיוון בו אני מרגיש חוסר שלמות וכך להרגיש שלמות נעה ומתרחבת. או שמא עליי לחפש שלווה או שימחה או אושר ובכל מקום שבו אינני מרגיש שלווה או שמחה עליי לפעול להשגתם. בלי קשר לחלוטין אליי או אלייך או למילון המושגים הפנימי, שהוא באמת הרבה פעמים אישי. אם אדם יפנה אליי וישאל איך לקדם את חייו ויאמר שאיננו מרגיש שלווה המספקת אותו, אני אומר לו שלדעתי הוא איננו מרגיש שלווה במקומות בהם איננו שלם עם עצמו ועם העשייה שלו בתחום. הטענה שלי כיום היא שאם ישפר את העשייה שלו וההבנה שלו בתחום הספציפי בו הוא איננו מרגיש שלם, אז שאלת השלווה תיעלם. לדעתי אריק שרון איננו מרגיש שלווה בתפקיד או אושר גדול, אני מאמין (או לפחות מקווה בשבילו ובשבילנו) שהוא מרגיש שלמות. שהוא מרגיש שהוא במקום הנכון ובזמן הנכון (שלווה או אושר אינם מאפיינים הכרחיים). ככה שבעיני זה לא נושא אישי שקשור לאיך רואים עולם, אלא תהליך זרימה אנושי. הרגשת חוסר שלווה מופיע במקומות שאינך שלם בהם. היא אמורה לגרום לך לפעול בהם בצורה כזו או אחרת. ואז שאלת השלווה מתחלפת בשאלות אחרות של מיצוי או מימוש. ככה שכל שאלות המימוש או שלווה או אושר או הנאה או מיצוי, הם שאלות שנובעות מתחום השלמות. ויש הבדל גדול בין חיפוש אחר שלמות ובין חיפוש אחר אושר או שלווה. אלו כיוונים שונים לחלוטין. אדם שיחפש אחר שלווה עלול לפספס שלמות ואדם שיחפש שלמות עלול לפספס שלווה. השאלה מה קודם למה לדעתי חושבה לכולנו, ללא קשר לאדם זה או אחר.

 

[איילת פ]

אני באמת ובתמים

לא יודעת מהי שלמות .נראה לי ש"משלמות" אין לאן להתקדם. וזו בידיוק הסיבה שאני משתמשת במונחים כגון שלווה ורוגע .לא הכרתי בחיי אדם אחד מושלם, ואתה ? עדיין לא הסברת לי מהי שלמות . אנחנו פשוט מעיינים במושגים שונים . שלווה ורוגע אינם תמיד מכוונים מטרה - ואם כן,הם נותנים טון שונה לחיפוש . אריק שרון החליף כל כך הרבה דעות ועמדות, כך שקשה לדבר על "שלמות" דוקא בדוגמא זו .מה שאני כן סבורה באשר לשרון זה שהוא הבין איזה שהוא פרנציפ, עיקרון בחיים - וזה מקור השלווה, לדעתי . באשר אלייך, ברק היקר, העובדה שאינך סגור על עבודתך, לא חייבת לערער את שלוותך .אם אתה עברת דבר או שניים בחיים ונראה כי עברת כמו גם נראה שאתה יודע מה אתה עושה טוב ומבורך בקורטוב של אופטימיות - שוב לא חייבת להטיל צל על שלוותך .החיפוש יכול להעשות בשלווה (תראה אין קשר לשלמות), תוך שאתה מתבונן בעברך ולמד איזה שהוא פרנציפ - אנחנו נופלים וקמים, נופלים וקמים .ועוד יש לך משפחה תומכת - אשרך !!! עכשיו אתה מבין למה אני מתכוונת ?

 

[hilabarak]

אני מבין את כוונתך, אך אני חושב

שצריך לדקדק ולדייק כשאנו מנסים לכוון את האנרגיות שלנו. דבר ראשון, שלמות ומושלמות הם דברים שונים לחלוטין. אני לא מכיר אף אדם מושלם, אבל אני מכיר הרבה אנשים שיחסית שלמים עם עצמם והרבה יותר אנשים שבכלל לא שלמים עם עצמם וקצת אנשים גם שמאוד שלמים עם רוב העשייה שלהם בחיים. מושלם זו מילה שאיננה מוכרת לי, הרגשת שלמות היום מוכרת לי אישית אחרי שנים רבות שלא היתה לי כזו. לגביי שלווה אני עדיין חושב שהיא תוצאה ואני מוכן להישאר עם הדוגמא שלי (כי התייחסת אליה). לפני 4 שנים כשהעיסוק היחיד שראיתי לעצמי היה כלכלן, לא יכולתי לחוש שלווה. לדעתי זה בלתי אפשרי ברמת המתטמתיקה בלי קשר לברק. הייתי מדמיין חיים כמנהל מחלקה כלכלית או מנהל כספים והם היו נראים לי גרועים. הייתי עובר לדמיין חיים כיועץ כלכלי הנלחם על לחמו וזה גם היה נראה לי גרוע. כל אופציה נראתה לי גרועה (וזה אכן לא חיים שמתאימים לי). איך אדם כזה יכול לחוש שלווה ? איך אדם שרואה עתיד גרוע לפניו כי הוא איננו נמצא במקום המתאים לו יכול לחוש שלווה ? בהנחה שאותו אדם כנה עם עצמו ולא מסוגל להאכיל את עצמו שקרים על המהות האמיתית שלו. היום אחרי שהייעוד שלי מצא אותי, אני אפילו בעבודתי ככלכלן כבר עוסק בעיקר בחונכות למנהלים שזה עיסוק שממש קרוב להדרכה במודעות. אני עובד עם מנהלים על איך לעזור לצוות שלהם לחוש בגרות ואחריות רבה יותר. השאלות שלי ברמה האישית עם עצמי הפכו ל"שוליות" ביחס לעבר שלי. שאלות בסגנון : האם להשקיע יותר ב"נטו" רוח או לתת לחונכות למנהלים לזרום ול"נטו" רוח להתגבר בלי דחיפה ממני ? זו בדיחה לעומת הגיהנום שעברתי כשהייתי במקום לא מתאים. בטח שתיפול עליי שלווה (כשאמרתי שאינני שלם עם הגישה זה היה כדי להדגים ביחס לדברים אחרים בחיי לא אבסולוטית). כי היום לא עד כדי כך משנה לי כל התוצאה. אם אסיים את חיי כיועץ אירגוני וחונך למנהלים זה כלל לא רע, אני כבר עוסק בדברים שנולדתי אליהם. זה קצת פחות טוב ממורה רוחני נטו, אבל לעומת ניהול כספים או מנהל מחלקה כלכלית זה ממש גן עדן. השלווה היא תוצאה של שלמות עם העיסוק שלי. וחוסר השלווה נובע מזה שאני עוד לא סגור ב100 אחוז. אבל זו רק תוצאה, לדעתי אי אפשר לשכנע אותי להיות שליו, אפשר לגרום לי להיות כזה. זה נכון לאדם שאיננו שלם עם הזוגיות שלו או עם יכולותיו כהורה או עם חוסר הזוגיות שלו או כל תחום מהותי בחים (זוגיות, הורות, מימוש ...). לדעתי אדם לא ימצא שלווה אם איננו שלם עם הדברים המהותיים בחייו. איך אפשר לחוש שלווה אם אינך שלם עם בן הזוג שלך ?אם אינך חוזר בשימחה הביתה ? או אם אינך שלם עם העיסוק ? אם אתה קם בכוח לעבודה במקום בחדוות יצירה ? אם האדם פועל למען שלמות באותם תחומים, עליו לעבור תהליך של בחינה עצמית והתבגרות ושיתוף ונתינה ומוכנות לביקורת ותפיסת מציאות (כאיש רוח הייתי מוסיף גם יכולת מדדיטטיבית כדי להיות מסוגל לחיות את הרגע הנוכחי). אדם שיוצא למסע כזה כבר איננו מחפש שלווה (מניסיוני ומניסיון חברים למסע) הוא לומד לחפש הרגשת שלמות. כשאתה שלם עם העשייה שלך לפעמים אתה מרגיש טירוף של עשייה לפעמים תסכול לפעמים רוגז ולפעמים שלווה. אבל מתחת לפני השטח יש משהו נכון. בדיוק כמו כשיש לך ילד, בין אם הוא יעיר אותך בלילה או יעשה קקי על השטיח או יתחצף אלייך מול קהל גדול, יש שלמות ביחס אליו. הוא חלק ממך. השלווה היא רק תוצאה אחת מיני רבות לזה. וזה נכון לכל התחומים שהזכרתי. פשוט נורא קל להבהיר זאת דרך ההורות כי רוב ההורים מרגישים שלמות ביחס לילד - הם אינם רוצים ילד אחר. בשאר התחומים האדם המצוע אינו שלם עם עצמו כל כך. אחוזי הגירושים מראים שיש לפחות 50 אחוז שאינם שלמים עם הזוגיות שלהם (30אחוז מתגרשים אז בטח יש עוד 20 אחוז שרוצים להתגרש אך לא עושים זאת). בעבודה בטח הרבה אנשים לא שלמים עם עצמם (מעטים האנשים שמדווחים על המקצוע שלהם כדבר המושלם בשבילם). אין לי דרך אחרת להסביר מהי שלמות, זו הרגשה כזו. הדוגמא של ההורות לילד שלך שאתה הכי אוהב בעולם ואין ילד אחר שהיית רוצה במקומו אמורה להסביר זאת הכי טוב. ככל שתחוש כך גם לגביי בן הזוג והמקצוע והעבודה וההורים שלך והחברים שלך, אז בהכרח תהיה הרבה יותר שליו. הם אדם מסוגל להיות שליו כשהוא איננו שלם עם הדברים המרכזיים הללו ? אני לא מצליח להבין איך.

 

[איילת פ]

תשמעי, נטע היקרה

לפני מספר שנים דיברתי עם אישה-גברת-אדריכלית .דיברנו על ילדים, באותה תקופה לא רציתי ילדים ושוחחנו על כך .היא אמרה לי בתוכחת מה :את עוד תשתני, את פשוט לא מבינה, זה כמו באדריכלות: לאדם, כמו לביניין אדריכלותי -" אין מרכז כובד פנימי" .חזרתי הביתה כועסת ורוטנת . אני מבינה את שאלתך באופן כללי (למעט עיניין השלמות).אבל מהי אמת פנימית על פי הגדרתך ומהי אמת חיצונית ?

 

[barak001]

אושר

הבעיה הזאת העסיקה אותי חלק גדול מחיי. חיפשתי את הפתרון בפילוסופיה (המערבית), אך הפילוסופיה רק יצרה יותר כאוס, כי המרחב הפילוסופי הוא אינסופי, ובכל מקרה השכל יקבל את מה שנוח לו לקבל, ופועל ע"פ ההתניות שכבר הותנו בו. האדם פועל כמו אוטומט. מאחר שהשיפוט וההיצמדות לתשוקות הם חלק גדול מהסבל, ההיפטרות מהם יכולים להסיר את הסבל מהשורש. כיום אני מאמין שהפתרון לא נמצא במילים, אלא בהכרה שנמצאת מעבר לשכל. כפי שמצב תודעה מסויים יכול ליצור סבל, מצב תודעה אחר יכול ליצור אושר, והדרך הטובה ביותר לשינוי מצבי תודעה היא התבוננות פנימית (מדיטציה). אני מבין שיש בפורום אנשים מאד לוגיים, ושיש מעין ניגוד בין הפילוסופיה המערבית הרציונלית, לבין הפילוסופיה המזרחית שנראית כביכול מיסטית. אך אני לא חש שהרציונליות שלי לא נפגעה. פשוט, היום ברור לי שהשכל הוא כלי מוגבל, ויטיב אדם לעשות אם יתבונן בו מבלי להזדהות איתו (וישתמש בו רק בעת הצורך - בתקשורת, בעבודה וכו'). אני חושב שיש חוויות של אושר, שרק אדם שהתנסה במדיטציה מסוגל להבין, מדובר באושר שלא מותנה באירועי היום יום, אלא אושר שנובע משלווה, חדוות קיום, ותחושת אחדות.

 

[hilabarak]

הדיון שלך מקובל עליי ברוב רובו

חוץ מנקודה אחת שלא נגעת בה. לדעתי גם בודהא לא עסק בה יותר מידי. הנקודה הזו נובעת מהנסיון שלי האישי, שבסוף את כל ההכרה הרחבה הזו צריך לדחוס לתוך המציאות. והכלי היחיד שמתרגם את ההכרה האין סופית למציאות חומרית הוא השכל. זאת אומרת שבעיני לא מספיק לחוות את ההכרה הרחבה ששוכנת מעבר לשכל או לגרום לשכל להבין שיש הכרה שמשתמשת בו (ההבנה שהשכל איננו המהות אלא רק הנווט והמתרוגמן של ההכרה). יש צורך בנוסף לאלו גם להרחיב את השכל עצמו. ללמד אותו איך לחיות ללא שיפוט. אם אני אסכם, יש הבדל אדיר בין ההבנה שהשיפוט הוא אמצעי צר לחוות את החיים (הבנה שלפחות אני ואתה מסכימים שאפשר לחוות דרך מדיטציה). ובין היכולת לחיות את ההבנה הזו. כי הרי אנחנו חיים בהוויה של גוף שכל ונפש. אם הגוף והשכל לא יבינו איך לתמוך בהכרה הרחבה ששוכנת מעבר להם, אלא רק יחוו אותה פעמיים ביום בזמן המדיטציה, אז השינוי לא יוכל להחזיק מעמד.

 

[barak001]

נכון

קודם כל אני מאד מסכים איתך, ונגעת בנקודה נכונה. דרך הבודהא היא קשה מאד ודורשת תרגול מפרך. לפעמים הניו אייג' מציג רוחניות אינסטנט, ואני לא מאמין בזה, כי חונכנו במערב בצורה כל כך הישגית, תומכת אגו, ומעוררת נוירוזות, שאי אפשר בכמה ימים או כמה חודשים להיפטר מהם. ניתן לראות תוצאות ראשוניות תוך מס' חודשים, אך אני מניח שהטרנספורמציות המשמעותיות דורשות שנים. עם זאת, האמונה בדרך זורעת אצלי המון תקווה ומשמעות, והמשמעות היא אחד ההיבטים החשובים של אושר (או לפחות אי סבל). למרות שגם זו היצמדות, וגם היא צריכה להיזרק בסופו של דבר. אחד הדברים הקשים ביותר בדרך הבודהא היא להבין מתי השכל נכנס מהדלת האחורית (בעת שעושים מדיטציה), או להתמודד עם השכל ברוב פעילות היום יום, כאשר לא נמצאים בפעילות מודעת (למרות שהאידיאל הוא כמובן להכניס את המודעות לכל פעולה ביום יום). השכל (והאגו שנוצר ממנו) מאד מתוחכם ומאד קשה לזהות את הפעילות שלו. למשל - השאיפה לתוצאות חיוביות במדיטציה היא פעולה של השכל, והיא מקשה מאד על תרגול נכון, שאמור להיות לא שיפוטי ומרוחק, גם אם החוויות לא נעימות. השכל נכנס ואומר - "אתה לא מצליח במדיטציה, אתה סובל", "המדיטציה היא כלי לא טוב", ונדרשת הרבה משמעת עצמית (או מסגרת טובה) כדי להתמודד עם המכשולים האלה. לכן, אני באופן אישי מאמין בשילוב של כלים - כלים שכליים (פסיכותרפיה, פילוסופיה, חשיבה חיובית, דמיון מודרך, NLP וכו' ) כדי להתמודד עם הרגלי החשיבה השליליים, וכלי של מדיטציה כדי לעבור מעבר לכל אלה, ולגלות את האמת, את האושר שלא תלוי בדבר, ואת החיים הטהורים והטבעיים שהיינו אמורים לחיות אם לא היינו חיים סביב האגו והשכל.

 

[hilabarak]

אני לא יודע אם השם "ברק" גורם

לאנשים לחשוב אותו הדבר, אבל מכיוון שתיארת פחות או יותר את תפיסת עולמי, אז אני נאלץ פשוט להסכים וזהו.

 

[barak001]

../images/Emo13.gif

 

[sleeper22]

שלמות

איך יודעים כששלמים עם החיים ? לדעתי... כשבחרת דרך...חלום מסוים. ואין לך חרטה על בחירת החלום. אם ביצעת את זה, אז מימשת גם את הרצון הגדול של האדם לבחירה חופשית וגם הרצון של האדם למשמעות (יצירת מטרה לצורך משמעות). זה לא משנה מה ואיך אחרים הגיעו לשלמות כי אולי הם שלמים רק מבחוץ ורקובים מבפנים אז אי אפשר לדעת. ושלמות אי אפשר להשיג כמו שברק אמר, שלמות היא זמנית. כשתהי שלמה תבוא תקופה שתרצי משהו אחר ואז לא תהי שלמה. זה אומר שכשתהי שלמה לא יהיה לך רצון לעוד דברים ? קראי קצת על בודהיזם על 4 האמיתות, זה יעזור לך להסתכל ולהיות שלמה עם כאן ועכשיו. זה גם דורש יותר שאלות מעצמך... מה אני רוצה לעשות ? איך את יודעת שזה מה שאת רוצה לעשות ? כי אחרים אמרו לך ? סיטואציה... כל החיים שלך הם חלום, ההורים שלך הם פרי יצירה של הדימיון שלך, אין משמעות למה שאומרים לך ובעצם יש לך עולם שלם שיצרת בדימיון שלך. את מסתכלת על אחרים, את מסתכלת על עצמך. אין לך אפשרות להתעורר אם אם תתעוררי פשוט תעברי לחלום אחר. אז אם החיים הם חלום, איך את רוצה להעביר את החלום ב"סבבה" ?

 

[רובו בובו]

למה בדיוק את רוצה אושר?

אני מפקפק ברצון שלך לאושר. לכאב יש תפקיד הישרדותי ממדרגה ראשונה, הנאה היא רק הפגתו של הכאב. האורגניזם בורח מהכאב, לא מחפש הנאה. למשל- רעב מכאיב, ולכן מחפשים אוכל. אושר הוא הנאה מתמשכת, והנאה כזו רק יכולה להקהות את הרגישות של מערכת העצבים. נרקומנים הם אנשים שחווים אושר תדיר וזו בדיוק הסיבה שהם נעשים אטומים, אפאטיים וקהי חושים, עצוב לדבר עם נרקומן ולראות את האטימות שלו. דווקא חוסר הסיפוק שלך, הריקנות, הוא הדבר שאת צריכה לשמור עליו, הוא שלהבת חייך! לסתום את הריקנות הקיומית שלך באיזו שיטה או "אמת" או "אושר" פירושו לחיות בעיניים סגורות. שמרי דווקא על הריקנות, כי היא מאור עינייך...

 

[barak001]

אושר וכאב

זאת מטרת העל של כל בני האדם. אושר הוא לא קהות חושים, אלא מודעות לחושים. על מה אתה מדבר? אתה היית מעדיף לסבול מכאב ממושך? לגבי נרקומנים - זה לא אושר, כי אין סיפוק. ההתמכרות גורמת לזה שהם רוצים יותר ויותר, והגמילה כואבת ביותר (גם פיזית). אם היה סם שמאפשר לחוות אושר נצחי, הייתי לוקח אותו בשמחה, אבל אין פתרון קסם כזה. נדרשת עבודה פנימית.

 

[barak001]

התכוונתי

ש"אושר הוא מטרת העל של כל בני האדם". כמובן שלא כאב.

 

[רובו בובו]

לא, הוא לא מטרתי כלל

הוא מטרתך. והייתי מעדיף לסבול ולחיות מאשר להנות ולמות.

 

[barak001]

אוקיי

ומהי אותה העדפה אם לא פונקציה של בחירה בין ה"טוב" בשבילך ובין ה"רע" בשבילך? אם אתה מעדיף לסבול ולחיות, זה אומר שאתה מפיק סוג של אושר מהחיים. אם הסבל היה מוחלט לא היית מעדיף אותו (וברור לי שקשה לתפוס סבל מוחלט, כי אתה בכל זאת מנסה להתחנחם במשהו). בכל אופן השאלה היא לא אם עדיף לסבול ולחיות או להנות ולמות אלא אם עדיף לסבול או להנות.

 

[שליח השם]

מי כמוך יודע...נרקו

 

[רובו בובו]

אני רואה שאתה בודד ומחפש לעצבן

קישתא, לך תחבק עץ.

 

[שליח השם]

שששש! לך תסדר שורות.

 

[NETA 2005]

אני מקווה שיש אושר

אני רוצה להאמין שיש כזה דבר,אחרת בשביל מה אני חייה? אם לא כדי באמת באמת להיות מסופקת,אבל עד הסוף.. השאלה אם הרייקנות היא קיומית או לא,כי יש אנשים שגם מרגישים אושר מלא ולא משנה להם אם העולם רייק או לא. אז כנראה שזה בכלל לא קשור,וכן אפשר להרגיש אושר. אבל זה לא אמור להפריע לי שהעולם הוא רייק ולא הגיוני-אני עדיין יכולה לחוות אושר.אבל איפה שהוא שם החוסר יציבות באמת מפריע לי. האם אני צריכה לקבל ולהשלים עם זה כמו שזה ואז כתוצאה מיזה לחוות אושר,או שמא ללכת נגד זה ואז בעצם אין לי אושר מלא כי אני מתעלמת מחלק מהותי שאני אוהבת בי? אבל אני לא יודעת מה אני יותר אוהבת.החקירה היא מעניינת אותי אבל עד גבול מסויים.כנראה שאין דבר אחד.אני לא יכולה רק לחקור כי אין בזה טעם,כי זה רייק .וזה גם לא נכון-העולם מתקיים גם ללא כל החשיבה והחקירות האלה. אני לא יודעת אם הרייקנות הזו וחוסר הרצון לחיות הוא משהו שאני פשוט התרגלתי אליו ולכן אני שומרת עליו,או שמא זה באמת ככה ואני צריכה להבין שהחיים לא מושלמים.

 

[NETA 2005]

לכולם

קודם כל-זה ממש מעניין! קראתי את הדברים שכתבתם,השאלה שנותרה לי היא באיזה דרך לחפש את השלמות הזו,את ההרגשה שיש שחרור ושום דבר אחר אינו מציק-וכל מה שאתה רוצה הוא בנמצא,הוא ברגע הזה. ברק,אתה עלית בדיוק על הנקודה והרשה לי לצטט "האם להפעיל אנרגייה לכיוון בו אני מרגיש חוסר שלמות וכך להרגיש שלמות נעה ומתרחבת. או שמא עליי לחפש שלווה או שימחה או אושר ובכל מקום שבו אינני מרגיש שלווה או שמחה עליי לפעול להשגתם". השאלה היא באיזה דרך "משיגים" את זה.יכול להיות שלמרות חיפושיי,אני יודעת שאני במקום הנכון וזה מה שנותן לי להרגיש שלמות(אם כי לא הרגשת אושר,אולי הם שונים?)ובעצם רק כשאני אקבל את החיפושים האלה כחלק מהחיים אז אני אחווה את השחרור האמיתי. ואולי בעצם זהו אינו השחרור האמיתי,ובעצם אני יכולה להרגיש ולחוות ולהנות הרבה יותר אם אני אבין בסופו של דבר שהחיפושים האלה לא תורמים ואולי גם לא קשורים להרגשה האישית...כלומר-הם לא מה שיביאו לי את ההרגשה הזו. והאמת היא שאני ממש לא יודעת..