דיון מצויין ומאוד מעניין, בכלל אלו
השאלות שכולם שואלים (לפחות אלו שטורחים לחשוב על החיים) את עצמם. התשובות שאני וחבריי הגענו אליהם הוזכרו בדיון, רק המבנה שלנו קצת שונה. ואני אלך בגישת הבודהא של חלוקה להגדרת הבעייה, מדוע קשה לפתור, וכלים לפתרון (קצת שונה מבודהא, אבל גם מסתמך עליו) : 1. החיפוש האנושי הוא אחר הרגשת שלמות, כולנו רוצים להרגיש שלמים עם עצמנו. אושר ועונג הם תוצרים של שלמות. אם נסתכל על אדם שרוצה להיות הורה ואכן נהיה הורה, קשה להגיד שהוא יותר מאושר או פחות כועס בחיים או יותר מממש, גם בתור הורים אנחנו כועסים או נכשלים בעבודה וכולי. דבר אחד בטוח אפשר לומר, אדם שרצה להיות הורה ונהיה הורה, הוא יותר שלם עם עצמו, מאשר לפני שנהיה הורה (ואני מדגיש יותר מעצמו ולא מהזולת). 2. אם זה החיפוש, מהו המלכוד שמונע מכולנו להגיע לשלמות בקלות ? מלכוד מספר 1 : הרגשת השלמות משתנית עם הזמן והמצב האישי של כל אחד. אם ניקח אדם ממוצע לחלוטין, בגיל 18 הוא ירגיש שלם אם ימצה עצמו בצבא ויהיה מקובל חברתית (נניח שלפני הגיל הזה אין ממש חיפוש אחר שלמות). בגיל 22 הוא ירגיש שלם, אם יטייל בעולם. בגיל 28 הוא ירגיש שלם עם זוגיות והתחלה כזו או אחרת של קריירה (או לימודים או עבודה שהוא רואה בה עתיד). בגיל 33 הוא ירגיש לם אם הזוגיות תתקדם וההורות תהיה בפתח והקריירה אכן תממש עצמה בשבילו (אחד מסתפק בקידום מקצועי השני רוצה לנהל שני אנשים והשלישי כבר רוצה להיות אלוף פיקוד). כמובן שלא כולם רוצים אותו הדבר, אבל בשביל קלות הדיון ניסיתי להבהיר שהרגשת השלמות היא דבר שנע עם החיים וההישגים. כמובן שהומוסקסואל שנולד נניח לחברה חרדית ירגיש שלמות אם יצא מהארון ויחיה חיים של הומוסקסואל מוצהר. אחרי 5 שנים כאלו כנראה יחפש את השלמות הבאה בתור (מימוש או הורות). מלכוד מספר 2 : רוב האנשים נולדו לתוך תכתיבי משפחה וסביבה שאינם בהכרח תואמים את המהות שלהם, זו שתביא אותם לשלמות. לאחד לא נתנו לבכות כשרצה למרות שהוא רגשי וצריך לבכות. השני נולד להנהיג, אבל תמיד אמרו לו שלא יצא ממנו כלום. השלישי יודע מה הוא רוצה, אבל הוריו תמיד גרמו לו להרגיש שהוא פוגע בהם בגלל רצונותיו המדוייקים וכולי. גם הסביבה עצמה מכתיבה לנו דברים, אני נולדתי להיות מורה, אבל השכר היה מאוד נמוך ומצאתי עצמי כלכלן. היום ההוראה מצאה אותי דרך היותי מורה למודעות, אבל נורא קשה להתפרנס מזה ואני עוסק בזה כתחביב וכך הלאה. כדי למצוא את השלמות עלינו ללכת לפעמים נגד תכתיבים חברתיים ולפעמים עם. 3. אם כך אז מהו הפתרון ? הפתרון הוא איזון. איזון של הכוחות המפעמים בי אישית עם אלו של החיים עצמם. אבל איזון הוא לא סיסמא, אלא עבודה קשה. איזון נוצר מאלפי מרכיבים בחיי היום יום ואני יכול לתת כאן מיליון דוגמאות. נתחיל מהדוגמא שלי בה אני מאזן את הצרכים הכלכליים שלי, עם הצרכיים הרוחניים שלי ומקצה זמן פנוי של טלוויזיה להוראה בתחום מודעות ורוח. אפשר גם לקחת נניח אישה שמרגישה מושפלת מבעלה ואיננה רוצה לעזוב כי היא מרגישה שהוא איש טוב בבסיס ואבא טוב ושווה לנסות. והיא שוחחה איתו הרבה פעמים וזה לא עוזר. אז היא צריכה לאזן את הכוחות שהוא מפעיל עליה מול הכוחות שמופעלים מבפנים (תחושת ההשפלה). נניח שהדרך היא להעיר לו בכל פעם שהוא משפיל. בכל פעם שהוא מדבר לא יפה, לענות חזרה. אחרי שנתיים של תשובות הוא כבר יתחיל להבין. אבל אם היא תענה 10 פעמים והוא יענה 10 פעמים והיא תחזור לסורה, אז ברור שכלום לא יקרה. אבל אם היא תתמיד ותראה לו שזה לא ימשהו שהיא מתכוונת לחיות איתו והוא יחסית איש טוב כפי שהיא חושבת, היא תחנך אותו ותזכה לשלמות בנישואים עם בעל איש טוב ואבא טוב ובסוף גם בעל טוב. אותה אישה רוצה לממש עצמה גם בעבודה ? עליה להתחיל להתמקצע. זה אומר להתייעץ עם חברים לעבודה על המגרעות שלה לדעתם. זה אומר קצת יותר מרפקים או קצת פחות מרפקים (תלוי מי הבחורה). זה אומר ללמוד עוד דברים. אם איננה מרגישה שלמה בהורות אז אותו כנ"ל. לבדוק שגיאות שאנחנו עושים, להתייעץ עם בן זוג וחברים וגננת ולנסות ולראות מה נכשל ומה פועל. ואם עוברים בחיים תחום תחום גזרה גזרה ילד ילד ותחומי חיים של הילד (לימודים שלו, יחסים חברתיים שלו, נימוס, שמחת חיים...) ובכל פרט בחיים משקיעים ולומדים עם כוונה לשפר אז מגיע הרגשת השלמות. ואחרי שהיא מגיע, אז יש פסגות יותר גבוהות ויש שלמות יותר מדוייקת לנו. אבל בשלב כלשהוא מרגישים שלמים בבסיס. מתחילים להתרגל להרגשת השלמות הבסיסית ולרצון לשפר אותה ואז מגיע לדעתי השלב הסופי במסע - אז מפסיקים לרדוף אחר השלמות, אלא לחיות אותה ורק לשפר. וזה מה שרצינו מלכתחילה, להרגיש שלמות ולא לרדוף אחריה. אני לפחות מרגיש שזה החלק האחרון במסע הרוחני שלי, מכאן נשאר לי לחיות, מספיק שנים חיפשתי אחר השלמות. אבל זה לא מתוקף החלטה של לחיות בהשלמה עם חוסר שלמות, אלא מתוך בנייה של חיים ככה שיהיו שלמים בשבילי. דרך אגב הדוגמאות נכונות כמובן על כל גזרה בעולם כולל רווק שמחפש זוגיות. עליו לעבור בפסיכולוגייה האישית שלו גזרה גשרה ותחום תחום כדי להבין מה מונע ממנו אינטימיות. ואחרי זה עליו לצאת ולחקור ולשאול ולדרוש מה מונע ממנו ולהתנסות כמובן שוב ושוב. ואוסף הפרטים הללו הופך בסוף להרגשת השלמות. וכמעט כל בעייה שתדגירו שמעוררת באדם תחושות של חוסר שלמות עם חייו.
מה אתם חושבים?האם אתם מאושרים?!?