אושר

NETA 2005

New member
אושר

תהיתי לעצמי מה עושה אותי מאושרת,מה באמת ממלא אותי. חשבתי בכנות ביני לביני שמעטים הם הרגעים שבהם הייתי מאושרת ממש. חשבתי לעצמי-אולי אני יכולה לעשות יותר כדיי שאהיה יותר מאושרת?ואם מטרת השגת האושר היא אינה המטרה העילית בשבילי?(בואו נודה שמי שחוקר וחושב מרגיש פחות אושר מאשר בן אדם שמפקיר את החיים הסיזיפיים של הדעת לטובת ההנאה והחוויה) ויחד עם זאת,אני לא רוצה לדמיין את עצמי עוד 20 שנה,עדיין מרגישה את אותו חוסר השלמות שאני מרגישה היום.ואני מכירה כלכך הרבה אנשים שאינם שלמים עם עצמם,שממשיכים הלאה מבלי לדעת למה,מבלי להיות בטוחים שזה מה שהם באמת רוצים. והשאלה בכלל אם החיים שלמים או לא שלמים.אם אפשר להגיע לשלמות ושהיא לא תהייה שקר או אשלייה,או שמא החוסר שלמות הוא מרכיב מהחיים עצמם ומי שהוא לא שלם עם החיים הוא בעצם "צודק". (אני יודעת שאני מכלילה ומתארת את הדברים בצורה רדודה ופשטנית למדיי-אבל ניראה לי שבכל זאת אפשר להבין.הסבר מפורט הוא דיי בלתי אפשרי על דפיי הפורום...:) מה אתם חושבים?האם אתם מאושרים?!?
 

EyaL 2 3

New member
נטע היקרה

מישהו פעם אמר "שאין דרך לאושר האושר הוא הדרך" ואני מסכים ולא מסכים את מכירה אותי ויודעת שאני חובב פילוסופיה יהודית ואני מאמין בגאולה אישית שלנו בני האדם גאולה פנימית שבסופו של דבר תביא לגאולה עולמית ולעולם יותר טוב. אני חושב שאנחנו צריכים לשאוף כל הזמן להיות מאושרים, להכיר את עצמנו להיות אנשים יותר טובים ולבדוק ולחפש מה אנחנו צריכים לתקן בעצמנו לכן כל החיפושים האלה יגרמו לכך שהאושר הוא הדרך לא קלה היא לא קלה דרכנו.. אבל.. אסור להתייאש!
 

איילת פ

New member
אותם אנשים

שאת מתארת כ"נהנתנים", ניהליסטים - אינם בהכרח מאושרים .נוכל לומר עליהם כי הם משועבדים ליצר המתעתע שלהם, לסיפוק המיידי של דחפיהם .אני חושבת שאת מחפשת אושר שהוא אינו רגעי, משהו שנמשך יותר מ-5 דקות . לגבי "השלמות" - שלמות זהו תואר המיוחס לאל בד"כ .ביחס אליו אנחנו מאופינים בחוסר שלמות, וזו אחת הסיבות למשל שניטשה "הרג" את אלוהים ודרש את העל-אדם . אני חולקת עלייך באשר לקביעה שמי שחוקר וחושב מרגיש פחות מאושר - הכרתי כמה אנשים מאוד חכמים ומאד חושבים שסבל אינו מנת חלקם, למרות שפעם חשבתי כמוך, אני מודה ("פחות שכל פחות דאגות" ???) לא בטוח בכלל. אני די בטוחה שעלייך לחפש את אושרך. אגב יש אנשים שנהנים לסבול. מה את אומרת, נטע?
 

NETA 2005

New member
על חוסר שלמות

ראיתי בדיוק פרק של "עמוק באדמה" ובו הייתה סצינה שמישהי(ברנדה) מתחילה חיים חדשים עם בן אדם,(טוב צריך לראות כדיי להבין!)והיא הולכת לעשות קניות ושמה היא מדמיינת את כל השקיות שמלמעלה נופלות עליה ומוחצות אותה,כי היא לא מרגישה שלמה עם הזוגיות שהיא נמצאת בה,והפחדים והספקות תמיד מנקרים בה לא משנה מה היא לא תעשה. ואח"כ בדיאלוג עם חברה לשעבר היא מספרת לו שהיא אף פעם לא יכולה להיות פשוטה ומאושרת. לכן,לא התכוונתי לשלמות ביחס לאל..שלמות בקטע של פשוט להשלים עם החיים ולהרגיש בטחון בהם,וגם שליטה,ומודעות מלאה. וזה הקטע-שאני לא רוצה למצוא את עצמי במצב לא בטוח.שאני לא אדע אם מה שאני רוצה לעשות זה באמת מה שאני רוצה לעשות,שהספק ייכרסם בי לאן שלא אלך!ואז מה הטעם לדברים?והספק כן יכול להוציא את ההנאה.נגיד אני חושבת אם מה שאני עושה עכשיו זה הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות,והאמת היא שאני בכלל לא יודעת-אולי אם הייתי נכנסת לדבר אחר אז היה לי יותר טוב? ויש דברים שהם מרגישים לי שאני רוצה יותר לעשות אותם מאשר דברים אחרים,אבל גם ההרגשה הזו היא משהו שיש לקחת אותו בערבון מוגבל,כי זה סתם משהו נרכש וכתוצאה מהרגל,מבנה אישיות וכיו"ב. ואני לא חושבת שיש אנשים שבאמת נהנים לסבול.מי שבאמת נהנה מהסבל , כבר לא סובל:)לא התכוונתי לאנשים נהנתנים אלא אנשים שבאמת מרגישים בטחון בחיים האלה בלי צורך בהוכחות או בידיעה מוחלטת.
 

איילת פ

New member
אני לא צופה

בסדרה, אבל את מתארת מצב בהחלט מציאותי, המחנק שאת מתארת המאפיין את ברנדה והספק - אינם תלושים... האם יש לך בן זוג ? האם חווית אהבה אמיתית ? - אם כן אז את יודעת שאם אוהבים - אז אוהבים ועל פי רוב אין ספק בכך, זה חזק, מורגש ובעל עוצמה .נראה כי הבחירות שברנדה עושה אינן אופטימליות בעבורה . השלמה ? אז כדי גם לקבל ולהשלים עם המרכיבים הפחות בטוחים בחיים, עם האלמנטים עליהם אין לנו שליטה . לא כל מי שנהנה לסבול מודע לכך !!!- אם הוא/היא היו מודעים לכך הם היו מבינים את האבסורד... חיים פעם אחת, לדעתי, אל תפחדי מהפחד ותחפשי את מה שמתאים לך - כשתמצאי את תדעי !
 

verysane

New member
את חושבת?

כמוצאים אז יודעים? אני לא מדברת פה על זוגיות ואהבה, אני מדברת על חיפוש כללי. אני ממזמן הבנתי שכדי להמשיך "לחפש" אני צריכה להפסיק לצפות "למצוא". אני מחפשת, אבל לא בשביל למצוא. לפעמים זה גורם לי לאי נוחות, אבל בד"כ זה פשוט מה שאני עושה - מחפשת. המשך רציף מגיל התתבגרות, רק שעכשיו הדברים גדולים וכואבים יותר (=ההתבגרות שאחרי גיל ההתבגרות). אז את חושבת שאולי בסוף מרגישים את זה כמו באהבה? פתאום יודעים שהתשובה היא ללא ספקות (!) התשובה? אני מרגישה שאני עושה "עבודה" בחיי. שעצם הקיום שלי הוא עבודה ושהאושר שלי הוא עבודה. שהחיפוש שלי הוא עבודה. אבל עבודה למי? למה שאני לא מבינה (?) למשהו גדול יותר, לחיים? אני כורח המציאות? הפעולות שלי הן כורח המציאות?
 

hilabarak

New member
דיון מצויין ומאוד מעניין, בכלל אלו

השאלות שכולם שואלים (לפחות אלו שטורחים לחשוב על החיים) את עצמם. התשובות שאני וחבריי הגענו אליהם הוזכרו בדיון, רק המבנה שלנו קצת שונה. ואני אלך בגישת הבודהא של חלוקה להגדרת הבעייה, מדוע קשה לפתור, וכלים לפתרון (קצת שונה מבודהא, אבל גם מסתמך עליו) : 1. החיפוש האנושי הוא אחר הרגשת שלמות, כולנו רוצים להרגיש שלמים עם עצמנו. אושר ועונג הם תוצרים של שלמות. אם נסתכל על אדם שרוצה להיות הורה ואכן נהיה הורה, קשה להגיד שהוא יותר מאושר או פחות כועס בחיים או יותר מממש, גם בתור הורים אנחנו כועסים או נכשלים בעבודה וכולי. דבר אחד בטוח אפשר לומר, אדם שרצה להיות הורה ונהיה הורה, הוא יותר שלם עם עצמו, מאשר לפני שנהיה הורה (ואני מדגיש יותר מעצמו ולא מהזולת). 2. אם זה החיפוש, מהו המלכוד שמונע מכולנו להגיע לשלמות בקלות ? מלכוד מספר 1 : הרגשת השלמות משתנית עם הזמן והמצב האישי של כל אחד. אם ניקח אדם ממוצע לחלוטין, בגיל 18 הוא ירגיש שלם אם ימצה עצמו בצבא ויהיה מקובל חברתית (נניח שלפני הגיל הזה אין ממש חיפוש אחר שלמות). בגיל 22 הוא ירגיש שלם, אם יטייל בעולם. בגיל 28 הוא ירגיש שלם עם זוגיות והתחלה כזו או אחרת של קריירה (או לימודים או עבודה שהוא רואה בה עתיד). בגיל 33 הוא ירגיש לם אם הזוגיות תתקדם וההורות תהיה בפתח והקריירה אכן תממש עצמה בשבילו (אחד מסתפק בקידום מקצועי השני רוצה לנהל שני אנשים והשלישי כבר רוצה להיות אלוף פיקוד). כמובן שלא כולם רוצים אותו הדבר, אבל בשביל קלות הדיון ניסיתי להבהיר שהרגשת השלמות היא דבר שנע עם החיים וההישגים. כמובן שהומוסקסואל שנולד נניח לחברה חרדית ירגיש שלמות אם יצא מהארון ויחיה חיים של הומוסקסואל מוצהר. אחרי 5 שנים כאלו כנראה יחפש את השלמות הבאה בתור (מימוש או הורות). מלכוד מספר 2 : רוב האנשים נולדו לתוך תכתיבי משפחה וסביבה שאינם בהכרח תואמים את המהות שלהם, זו שתביא אותם לשלמות. לאחד לא נתנו לבכות כשרצה למרות שהוא רגשי וצריך לבכות. השני נולד להנהיג, אבל תמיד אמרו לו שלא יצא ממנו כלום. השלישי יודע מה הוא רוצה, אבל הוריו תמיד גרמו לו להרגיש שהוא פוגע בהם בגלל רצונותיו המדוייקים וכולי. גם הסביבה עצמה מכתיבה לנו דברים, אני נולדתי להיות מורה, אבל השכר היה מאוד נמוך ומצאתי עצמי כלכלן. היום ההוראה מצאה אותי דרך היותי מורה למודעות, אבל נורא קשה להתפרנס מזה ואני עוסק בזה כתחביב וכך הלאה. כדי למצוא את השלמות עלינו ללכת לפעמים נגד תכתיבים חברתיים ולפעמים עם. 3. אם כך אז מהו הפתרון ? הפתרון הוא איזון. איזון של הכוחות המפעמים בי אישית עם אלו של החיים עצמם. אבל איזון הוא לא סיסמא, אלא עבודה קשה. איזון נוצר מאלפי מרכיבים בחיי היום יום ואני יכול לתת כאן מיליון דוגמאות. נתחיל מהדוגמא שלי בה אני מאזן את הצרכים הכלכליים שלי, עם הצרכיים הרוחניים שלי ומקצה זמן פנוי של טלוויזיה להוראה בתחום מודעות ורוח. אפשר גם לקחת נניח אישה שמרגישה מושפלת מבעלה ואיננה רוצה לעזוב כי היא מרגישה שהוא איש טוב בבסיס ואבא טוב ושווה לנסות. והיא שוחחה איתו הרבה פעמים וזה לא עוזר. אז היא צריכה לאזן את הכוחות שהוא מפעיל עליה מול הכוחות שמופעלים מבפנים (תחושת ההשפלה). נניח שהדרך היא להעיר לו בכל פעם שהוא משפיל. בכל פעם שהוא מדבר לא יפה, לענות חזרה. אחרי שנתיים של תשובות הוא כבר יתחיל להבין. אבל אם היא תענה 10 פעמים והוא יענה 10 פעמים והיא תחזור לסורה, אז ברור שכלום לא יקרה. אבל אם היא תתמיד ותראה לו שזה לא ימשהו שהיא מתכוונת לחיות איתו והוא יחסית איש טוב כפי שהיא חושבת, היא תחנך אותו ותזכה לשלמות בנישואים עם בעל איש טוב ואבא טוב ובסוף גם בעל טוב. אותה אישה רוצה לממש עצמה גם בעבודה ? עליה להתחיל להתמקצע. זה אומר להתייעץ עם חברים לעבודה על המגרעות שלה לדעתם. זה אומר קצת יותר מרפקים או קצת פחות מרפקים (תלוי מי הבחורה). זה אומר ללמוד עוד דברים. אם איננה מרגישה שלמה בהורות אז אותו כנ"ל. לבדוק שגיאות שאנחנו עושים, להתייעץ עם בן זוג וחברים וגננת ולנסות ולראות מה נכשל ומה פועל. ואם עוברים בחיים תחום תחום גזרה גזרה ילד ילד ותחומי חיים של הילד (לימודים שלו, יחסים חברתיים שלו, נימוס, שמחת חיים...) ובכל פרט בחיים משקיעים ולומדים עם כוונה לשפר אז מגיע הרגשת השלמות. ואחרי שהיא מגיע, אז יש פסגות יותר גבוהות ויש שלמות יותר מדוייקת לנו. אבל בשלב כלשהוא מרגישים שלמים בבסיס. מתחילים להתרגל להרגשת השלמות הבסיסית ולרצון לשפר אותה ואז מגיע לדעתי השלב הסופי במסע - אז מפסיקים לרדוף אחר השלמות, אלא לחיות אותה ורק לשפר. וזה מה שרצינו מלכתחילה, להרגיש שלמות ולא לרדוף אחריה. אני לפחות מרגיש שזה החלק האחרון במסע הרוחני שלי, מכאן נשאר לי לחיות, מספיק שנים חיפשתי אחר השלמות. אבל זה לא מתוקף החלטה של לחיות בהשלמה עם חוסר שלמות, אלא מתוך בנייה של חיים ככה שיהיו שלמים בשבילי. דרך אגב הדוגמאות נכונות כמובן על כל גזרה בעולם כולל רווק שמחפש זוגיות. עליו לעבור בפסיכולוגייה האישית שלו גזרה גשרה ותחום תחום כדי להבין מה מונע ממנו אינטימיות. ואחרי זה עליו לצאת ולחקור ולשאול ולדרוש מה מונע ממנו ולהתנסות כמובן שוב ושוב. ואוסף הפרטים הללו הופך בסוף להרגשת השלמות. וכמעט כל בעייה שתדגירו שמעוררת באדם תחושות של חוסר שלמות עם חייו.
 

verysane

New member
קופצת מעל הפופיק

השאלות שלי הן גדולות יותר, הן שאלות שבוודאי לא נוכל לענות עליהן לעולם (למרות שיש בי תקווה שמתחזקת ומתחלשת לסירוגין). אני לא מחפשת שלמות, אני לא יודעת מה זה שלמות. השאלה שלי היא מהי האמת? מהי המציאות? זו שאלה כל כך רחבה ומופשטת שנראה לי שאופן ההצגה שלי אותה פה (קלוקלת משהו) מקשה על הדיון. אני אפילו לא מחפשת את הדבר הנכון (האוניברסלי) לעשות, כי אני לא יודעת מה נכון. אני מבינה מה נכון ומה מוסרי בדרגות ובמושגים החברתיים שלנו. אני פועלת ומפעילה את עולם הערכים שלי ע"פ מה שנראה לי נכון באופן "מקומי" - מה שישרת את החברה בה אני חיה בצורה הטובה ביותר. אני מצטערת להגיד שגם שאיזון הוא לא תמיד נראה לי כפתרון. הוא אכן כפי שאמרת פיתרון לחיים יציבים, אבל איזון יכול להביא לאותה יציבות ששוה לריקנות. לפעמים צעדים קיצוניים עושים גלים ומביאים תשובה לאדם. למשל, טראומות. סוף שמח מהול בכאב. אני לא מחפשת תשובות ברמה הארצית-מקומית. אני מחפשת משמעות מעבר למשמעות היום יומית שלי בחיים בתוך חברה. בעצם, אני מרגישה כמו נמלה בקן נמלים שעליה לבצע את העבודה שלה. ויתרתי כבר על החלום שלי שהלימודים שלי (במדעי הטבע) יקדמו אותי בהבנת העולם. עכשיו הלימודים שלי רק משמשים ככלי בשבילי לקדם את החברה שבה אני חיה לעתיד טוב יותר. לגדול ולהתפתח - מה שהגדרת כשלמות (לא כן?). מה שאתה מתאר זה שהשלמות היא תוצאה של השתנות. אני אומרת שבעצם זה הוא מאפיין אחד של החיים. אני לא אומרת שזה מאפיין קבוע של החיים, כי השתנות מצד אחר יכולה להראות כמשהו קבוע (למשל, תזוזה של אטומים בחפץ דומם).
 

hilabarak

New member
הדיון ביננו הוא על גורם הסיבה

והתוצאה. אני מאמין אישית בדרך הבודהיסטית, האמת נגלית למי שעיניו רואות דרך ערפל החיים. ובשביל לראות דרך ערפל החיים צריך להיות שקט ומתון וחמל ויציב ומוסרי ו.... (לגבש את עצמו ואת השלמות האישית שלו). זאת אומרת שלפי הבודהיזם האמת הגדולה נובעת מבפנים ולא מבחוץ. איינשטיין סיפק למשל תורה מדהימה על הקיום הפיסי שלנו ואפילו על תנועה בזמן. אבל זו בעצם אמת חיצונית, אף אדם לא ממש יכול לשנות את חייו או להבין את האלוהות או לסתור את האלוהות דרך תורת היחסות. כל תיזה מדעית לכאורה היא חיצונית, היא מספקת הבנה של אירועים, אבל לא יכולה להסביר מהות (אהבה או אלוהות). את הדברים הללו מגלים (לפחות לפי דעתי) רק מבפנים. אז באיזו שהוא מקום את כאילו כן קופצת מעל הפופיק - את רוצה להבין את היקום לפני שהבנת את עצמך. את רוצה לקדם את עצמך דרך הבנה חיצונית לך של היקום. ולפי אמונתי הרוחנית (אפשר להתייחס אליה כאל אמונה דתית, אין לה הוכחה חוץ מאמונתי בה) אינך יכולה לגלות אמת על דברים חיצוניים לך לפני שהבנת את עצמך. יש לי חבר שטוען שיש הרבה תלמידים שלומדים בודהיזם באונבירסיטה ויודעים את ההבדלים בינה לבין ההינדואיזם ומהיכן צמחו הנזירים ומה מתוך כתבי בודהא מקורי ומה לא ואולי אפילו איך התפתח הזן בודהיזם וכולי. אבל הם אינם מפנימים מאום, הידע שלהם חיצוני בלבד. מצד שני יש אנשים שלוקחים ספר פשוט על בודהא ותורתו ומפנימים כל מילה וגם מבצעים ומשנים חייהם בהתאם להגותו והכלים שמיסד. לפי גישת חברי (וגישתי כמובן, פשוט הרעיון שלו) זה שמפנים מספר יודע הרבה יותר אמיתות על העולם, מאשר זה שלמד את כל הבוזהיזם כשיעור מעניין בהיסטוריה של הדתות ותו לא.
 

איילת פ

New member
קצת אפיטמולוגיה ? (=תורת ההכרה)

בצורה פשטנית למדי : תורת ההכרה מבחינה בין ידיעה לאמונה, למשל .כדי לומר שאנו יודעים משהו באמת, תורה זו דורשת צידוקים אובייקטיבים, עיתים נימוקים .אמונה מאידך אינה דורשת צידוקים אובייקטיבים, לעיתים מספיקים נימוקים סובייקטיבים ופעמים גם זה לא נחוץ .כלומר כדי להגיע לאמת כלשהיא צריך להיות בידיך צידוקים המניחים את הדעת .וכמובן גם על זה ניתן להתווכח, לא ? באשר להודעה הקודמת שלך : אני אישית לא מפרידה בין מציאת אהבה לבין מציאת תכלית או אמת .כשאני מביטה אחורה על חיי ועל חיפושיי - שטרם נסתיימו, אגב .אני מבינה שהמרתי את בעיותי האישיות בבעיות קוסולוגיות חובקות-כל .כשמצאתי אהבה שאלותי הפכו שונות, כסוף סוף עזבתי את בית אבא-אמא לבשו השאלות שלי גוון אחר, רגוע יותר ?! עבודה ? מי הבטיח לך שהחיים יהיו קלים ? אבל האם אני מבינה נכון ?את עובדת למען אושרך, אבל הוא מגיע מדי פעם, לא ? שאלת למען מי את עובדת ? - למען עצמך בלבד, למען הבנתך את העולם בו את חיה כך שתוכלי לנבא אותו ולשלוט בו (עד כמה שניתן) יציבות, לדעתי אינה שווה ריקנות בהכרח, ממנה אפשר לצמוח בדיוק כמו מתוך בלבול .וחוץ מזה נראה לי שאת בחורה כלל לא ריקנית, נהפוכו מלכת הנמלים: הידעת שגם לנמלים יש עובדים .יצורים קטנים מהם החיים בקן השומרים על זרעים שהן אספו שלא ינבטו, למשל . טוב בעיני שאת מפעילה את ערכייך באופן מקומי, בחברה בה את חיה כדי לשרתה - וזו גם משרתת אותך .העובדה שאת יודעת את הקודים, הנורמות והחוקים המקומיים מאפשרת לך מידה של שליטה במציאות שלך.תארי לך שלא היית יודעת כיצד עלייך להתנהג, היית מבזבזת אנרגיות טרם כל התנהגות וכלל לא היה לך זמן לעסוק בשאלות גדולות כגון מהי אמת .(בדומה לכך, תארי לך שלא היית יודעת בברור כיצד ללכת, למשל - והיית צריכה לחשוב על כל תנועה בכל פעם מחדש - בזבוז "אנרגיות"). פו,איזו הודעה ארוכה, מצטערת . וכמו שכבר שוחחנו על כך בעבר verysane היקרה .אולי קצת היסטוריה ? המהפכה האסרונומית הביאה את האנושות לכדי הבנה כי לעולם אין נקודת אחיזה אחת .עד אז חשבו שהעולם סופי - ומסתיים בספירה האלוקית .לאחר המהפכה הבנו שהעולם אינו סופי, אינו עיגול מושלם ואינו בעל נקודת אחיזה אחת .לכן אמר ניטשה האדם המודרני זהו אדם שצריך כל הזמן להיות בדרך, לרוץ -כי נקודות האחיזה זזות - וזה מפחיד . שוב, כמו שכבר כתבתי למישהו: אין זה חכמה להטיל ספק בכל כל הזמן .פילוסופים אחריי דקארט טענו שגם להטלת ספק דרושים נימוקים, אין טעם להטיל ספק למשל בזה שאני כותבת עכשיו .לא? ולסיום עוד קצת ניטשה: "יש לקבל את החיים.יש לחייב את החיים מתוך הבנה שהסבל והייסורים הם בגדר תנאי להתקיימותם" . מה את אומרת ?
 

verysane

New member
ואוו איילת!

זה בדיוק מה שהתחלתי לחשוב עליו בזמן האחרון - שאני חייבת לאמץ את האמונה בכדי להתקדם בהבנות שלי. אפילו הדברים שנראים לנו הכי טריוויאלים דורשים בבסיסם את האמונה. אני עדיין לא מבינה את זה לגמרי, אבל אני מרגישה שאולי בשלבים הבאים אני אנסה להכיל בתוכי את המציאות שנקראת אמונה, אם אצליח להבין כמה דברים. כשאמרתי עבודה התכוונתי לכך שהפעולות שלי משרתות את המציאות. אפילו האושר שלי. שאני מושפעת מהמציאות, שאני חלק ממארג-על כלשהו. אני לא יכולה להרחיב את הדיבור כרגע, אבל אשמח בפעם אחרת שיהיה לי זמן פנוי. תודה על המענה
 

איילת פ

New member
אינני זוכרת

שכתבתי שאת צריכה לאמץ אמונה - זהו משפט בעייתי בפניי עצמו "לאמץ אמונה" .ואם כבר אמונה אז - בעצמך !!! הפעולות שלך משרתות גם את המציאות שלך .ודאי שאת מושפעת מן המציאות - מי לא ?! אי אפשר להתכחש למשל לעובדה שאנחנו יצורים חברתיים, לא? החיים במארג חברתי . אגב, כשכתבת שאת מרגישה שחייך כיום הם המשך רציף מגיל ההתבגרות אז: א.אני מרגישה גם כך ואפילו השתמשתי ממש בביטוי זה לא פעם ולא פעמיים-בעבר. ב.יש אנשים שגיל ההתבגרות שלהם נמשך הרבה מעבר לגילאי ה-20 .ראי ערך אומנים למיניהם . ערב טוב לך !
 

NETA 2005

New member
אני מסכימה עם ברק

אני לא חושבת שאפשר לדעת שלמות,אלא זה משהו שמרגישים,וזה בכלל לא קשור(או לפחות לא קשור באופן מלא) לאמת חיצונית מכל סוג שהיא. ואני מעלה פה שאלה- עצם זה שצריכים את האמת החיצונית הזו כדיי לאשר את הפנימית,אז זה אומר שהפנימית היא דיי חלשה בעצם,לא?(והיא יכולה להיות יותר חזקה ובכך להסיר את הצורך באמת החיצונית הזו) ואם הפנימיות היא חזקה אז בכלל אין צורך בשום דבר אחר.וזוהי השלמות. השאלה אם יש על סמך מה שהפנימיות תהייה חזקה:)
 

hilabarak

New member
איילת שלמות זה משהו שאת מרגישה

נניח עם הילד שלך ואולי עם הבעל, אבל לא עם העבודה שלך. יש אנשים כמובן שאצלם זה הפוך, הם מרגישים שלמות בעבודה, אבל אינם מרגישים שלמות עם עם בן הזוג שלהם. את הרי מכירה אנשים שממש לא מרגישים שלמים עם בן הזוג שלהם ועם מערכת היחסים איתו. את בטח מכירה גם אנשים שלא מרגישים שלמות עם הילדים שלהם (נניח הורים שאינם מקבלים את העובדה שהילד נכשל בלימודים או הומוסקסואל - ויש כאלו שיקבלו כל דבר שקשור בילד). אני מאמין שגם אצלך בחיים יש גזרות שאת שלמה איתן לחלוטין ויש כאלו שאינך שלמה איתן. דרך ההשוואה הפנימית אפשר ללמוד בקלות מהי הרגשת שלמות. אני למשל מאוד שלם עם ההורות והזוגיות, אבל במקצוע אני עדיין מתחבט. אני לא מרגיש שלם עם עבדותי ככלכלן ואיני מרגיש שלם עם עזיבת המקצוע וסיכון פרנסת משפחתי לצורך מימוש פנטזיה של הוראה בתחום הרוח. אז אני מתנסה מימין ושמאל עד שאמצא את הדרך. אבל ההבדל בין השלמות שאני חש עם בנותיי ואישתי לבין חוסר השלמות שאני חש בעבודה הוא די ברור, לי לפחות.
 

hilabarak

New member
נטע אני חושב אישית שאת צודקת

כשיש שלמות פנימית הצורך באמת פנימית הולך ופוחת. לפני שמצאתי את הדרך הרוחנית והייתי רק "כלכלן" ממש לא הייתי שלם עם עצמי. מרגע שמצאתי עצמי עוסק ברוחניות ומדועות אז אין משמעות כמעט לאמיתות הנושא. אני יודע שיש לרוחניות כלים מאוד טובים לשפר את החיים ומרגע שאתה שלם איתם, אז מי יודע האם האלוהות עומדת מאחוריהם או סתם פילוסופיה טובה של בודהא ? זה גם לא משנה. דווקא אדם שנניח לא מצליח לתרגם את הרוחניות לפעולות מעשיות שישפרו את חייו, לדעתי ייטה יותר לבדוק האם הרוחניות נכונה ופחות בתרומה שלה תכלס.
 

איילת פ

New member
אתה רק מחזק

את דברי - אני אמרתי שאין לי מושג מהי שלמות .ואתה הראת לי שגם אתה אינך שלם - היות ויש לך עדיין עיניינים בלתי פתורים עם עבודתך (וזה בסדר, אגב)- ולכן על פי תפיסתי אין אתה "מושלם", "שלם" ויוצא באלה - אגב, בכלל מהי שלמות ??? אין לי מושג מדוע יש להכנס כאן לדיון - דיברתי רק על עצמי - שלמות אינה מילה שאני נוטה להשתמש בה .כל אחד ומילון המונחים הזהיר שלו .
 
למעלה