אושר

[בן טל-שחר]

אושר

לחוסר האושר יש תפקיד חשוב בטבע של האדם.
במידה ומישהו יודע ליָתר את התפקיד הזה (לאפשרו בדרך אחרת, טובה יותר) האושר פתוח בפניו.
וגם אם מישהו לא יודע ליתר זאת, עדיין האושר פתוח בפניו, שששששש...! לא לגלות!

 

[דניאל גליקר]

אין דבר כזה

'חוסר אושר'.
הוא נמצא אצל כל אדם בכמות אינסופית.
מה שעלול להיות חסר זו דרך פשוטה וטבעית להגיע לאותו אינסוף אושר.
זו צריכה להיות המהות של כל סוג שהוא של מדיטציה.

 

[ינוקא1]

אז האם יש דבר כזה :

"חוסר בכלים להכיל את האושר" ?

 

[דניאל גליקר]

גם זה לא

יש "בחירה מרצון (או מבערות)" שלא להשתמש בכלים להכיל אושר.

 

[ינוקא1]

ולמה אדם בוחר לא להיות מאושר ?

 

[דניאל גליקר]

מרצון, לדעתי

יכול לבוא מחוסר אמונה.
(ואפשר לזכור מה שר "הזמר המפורסם"שכל האשמות נגדו נעלמו כבמטה קסם).
מבערות, זה יותר מובן, לא?

 

[ינוקא1]

שבוע טוב

אני עדיין רואה את הסיבה לחוסר אושר כ"חוסר בכלים להכיל את האושר".

אתה אומר שהגורם הוא "חוסר רצון" , ומבחינה מסוימת זה מקביל - כי בקבלה "רצון" זהו "כלי קיבול".

כאשר אתה רוצה משהו , אתה מכין אצלך כלי קיבול עבורו.

אם אינני רוצה אוכל , למשל , זה אומר שאין לי "כלי קיבול" לקבל את האוכל.
כי גם אם יש לי כלי קיבול פיזי (קיבה , למשל) , אין לי את הכלי הנפשי - החשק לאוכל.

(מה שכן , רצון זהו כלי קיבול בדרגה ה"אנרגטית" , בזכותו נוצרים אחר כך כלי הקיבול בדרגות מתחתיו : הכלים השכליים , הרגשיים והגופניים לקבל את האושר.
אך ההתחלה היא תמיד ברצון).

וזוהי נקודה מאוד עקרונית -
כי כפי שאמרת , האושר נמצא מסביבנו בכמויות אינסופיות.
אז מה חסר ?
הכלים שלנו לקבל אותו.

לכן איננו צריכים "לייצר" אושר , אלא רק למצוא כלים להכיל בהם את האושר שסביבנו.

 

[דניאל גליקר]

לכולנו, בתוכנו

יש כמות אינסופי של אושר.
לכל אחד ואחת.
כל מה שצריך, זו דרך פשוטה וטבעית להתחבר למאגר האינסופי הזה.

מישהו יכול לא לדעת שזה קיים (לזה קראתי 'בערות') ואז זו אחת הסיבות מדוע לא להיות בבמצב של אושר-עילאי תמידי.
הסיבה האחרת היא לדעת שזה קיים.
ואז או הטלת ספק,שזה קיים, או סרוב להשתמש בדרך היעילה ביותר לחוות את אינסוף האושר הזה.

 

[ינוקא1]

אוקי .. .

כדי להתחבר ל"מאגר" עליו כתבת צריך צנור.
וצנור זה בעצם רצון (אותן אותיות) - זהו אותו כלי הקיבול עליו מדברים בקבלה.

הבאת כאן עוד משהו שאתה קורא לו "בערות" , וזוהי הכפירה בכך שיש בכלל "מאגר" . . .

ואתה צודק במאה אחוז שהאמונה שיש מאגר כזה , היא כלי הרבה יותר בסיסי מהרצון להתחבר אליו.. . .

אז אם נסכם , כדי להתחבר למאגר האושר צריכים בגדול שלושה כלים -
1. אמונה (שבכלל יש מאגר)
2. רצון (= צנור) להתחבר למאגר.
3. דרך יעילה להתחבר למאגר (היכן להניח את הצינור).

 

[דניאל גליקר]

כשאני מדבר

על בערות, אני לא מדבר על כפירה.
אני מדבר על האדם המסכן שאיננו יודע שקיים אצלו מאגר כזה.
הדבר דומה למישהו שיש לו מיליונים בבנק והוא לא יודע על קיומם והולך ופושט יד.

 

[ינוקא1]

אני מבין

אף אחד מאיתנו לא יודע בוודאות שקיים מאגר כזה !!!

אך בכל זאת כולנו מחפשים אותו.

ולמה ?

רק כי יש לנו אמונה !

(גם אם זכינו וכבר הגענו למאגר , היו תקופות בעבר בהן לא היתה לנו וודאות ובחרנו להאמין.
ואינני מתכווין לאמונה במובן הדתי דווקא , אלא לאמונה במובן של משמעות לחיים וכדומה).

אדם שלא מחפש את המאגר הזה , איננו מסכן מבחינתי , הוא סתם רשע.
זהו אדם המעוניין לחיות כבהמה או כרובוט.
עמוק בפנים , כולם יודעים שזה קיים.
רק מי שחיפש באמת ולא מצא , או מי שמנסה עדיין למצוא אך עדיין תקוע בכל מיני דרכים - הוא המסכן.

 

[דניאל גליקר]

לא יקירי

כל עוד זו תאוריה, יש מאגר, אין מאגר, אתה צודק.
ברגע שאתה מתנסה במאגר הזה, זה עובר כבר מעבר לתיאוריה או לאמונה בלבד.
זה הופך למציאות יומיומית.

המאגר הוא המטרה.
לחוות אותו כל הזמן.
הדרך למטרה היא להתנסות בו, ולחזור ליחסי.
שוב להתנסות, ושוב לחזור.
עד שמתנסים ולא חוזרים.
זו הארה אמתית.

 

[ינוקא1]

לכן כתבתי את הסוגריים בהודעתי.

 

[בן טל-שחר]

מדוע לא יודעים?

כל מי שלכל הפחות הציץ בו, יודע שהוא קיים. ידיעה ישירה.
לכן תמוה בעיני שכתבת:

"אף אחד מאיתנו לא יודע בוודאות שקיים מאגר כזה !!!
אך בכל זאת כולנו מחפשים אותו."

האם מעולם לא הצצת (לפחות) לתוך המאגר האינסופי של אושר שזמין לך תמיד, כולל ברגע זה ממש?
לכך אתקשה להאמין!

 

[ינוקא1]

לכן כתבתי את הסוגריים בהודעתי

ולמרות מה שכתבתי בסוגריים , ולמרות שהצצתי בו פעמים רבות , מעולם לא הצצתי בו.

 

[בן טל-שחר]

אכן, לא קראתי את הודעתך

תודה וסליחה

עכשיו קראתי אותה יותר.
והבנתי אותה יותר.
ככה זה - רוב אי ההבנות נובעות מאי הבנות

לא רק בינינו לבין אחרים. גם בתוכנו. במחשבותינו. וזה.

 

[מגדלאור1]

אצלי המקום הנכסף,הגביע הקדוש של חיי

הוא לאו דווקא האושר.
אני נהינת גם מיופיה של העצבות.
חוסר אושר הוא לא בהכרח חוסר סיפוק.
חוסר סיפוק זה הריקנות-
הריק הגדול!
וההפך מכך היא המלאות,תחושת השובע
ומעל הכול המנצח הגדול,החותם הסופי לכך-
השקט הפנימי!
והוא משאת נפשי העיקרית בחיי.
השקט הפנימי הוא הממלכה הסודית שלך.
המקום שבו הכול פרוש לרגלייך,
המקום שבו הכול קיים בעבורך
ואתה צריך רק לבחור ולהחליט בחופשיות,
מתוך כלל האפשרויות-
השליטה היא בידיך,חוקיי המשחק הם שלך ולא קיים בך כלל פחד!

תודה

 

[מגדלאור1]

*נהינת=נהנית *לרגלייך=לרגליך סליחה ותודה

 

[ינוקא1]

 

[בן טל-שחר]

כן, האושר הוא דממה מפעפעת שמכילה את כל הרגשות כולם

חלקם אמנם לא ממש יכולים לשרוד בה מבלי להשתנות, אבל זו בעיה שלהם

למעשה זו לא בעיה - הם עוברים אובולוציה מענגת שמה, הם עוברים