אושר או משמעות ?

[sleeper1111]

אז בכנות

אני מעריך את עצמי מאוד. באמת... אני מאוד תופס מעצמי. אני ---יודע--- שכל מה שאני רוצה אני יכול לשאוף אליו בלי פחד.גם אם יש פחד, אני אתמודד איתו. אני מאוד מקבל את עצמי ומעריך את עצמי כל מה ששאפתי אליו ובאמת רציתי אותו, השגתי אותו. תמיד הצטיינתי בכל דבר. כל תחום שרציתי, "כבשתי" אותו. דווקא היכולת להשיג כל דבר, הביאה אותי לשיעמום מטורף מהחיים ולשאול את השאלות שאף אחד לא מעז לשאול...בעיקר בגלל פחד. אהבה עצמית ? פעם בחורה שיצאתי איתה אמרה בעקיפין עלי, שאני מאוהב בעצמי. אכן כן, אבל אני גם לא משוויץ כי אנשים מרגישים משום מה נחותים כי הם לא מעריכים את עצמם מספיק. אני המון יוצר...כותב ומצייר. יחד עם כל הידע אני גם יודע להיות אידיוט וגם יודע להרגיש ולהתחשב באחרים. אז כן...בנאדם שלם מבחינת הסביבה ועצמו. לא סתם, אפילו יש לי משמעות שבחרתי, אז לפי המאמר אני אמור להיות בנאדם מאוד מאושר. לגבי מאושר, אני לא יכול להגדיר את עצמי כמאושר כי אני מבין את ההגדרה הזאת. זו מילה מאוד ריקה... יש לה אסוציאציות להרגשה טובה/הנאה אנשים נוטים להגדיר אושר בעובדה שהם אוספים לעצמם רגעים של אושר. אני רואה את זה כמרדף לדעתי מטומטם אחר רגעים מסכנים של אושר לעומת סבל ממושך. אספתי רגעים של אושר, רגש ומה שבא לך. אני ממש לא "מתרשם" מהם. וההנאות הקטנות האלה פשוט כבר משעממות אותי...רגע חולף שמתחיל לשעמם. מבחינתי אני רואה את בני האדם כעכברים בכלוב שרודפים אחרי הצל של עצמם כדי לגלות עוד רגע של אושר. האם הם באמת מאושרים ? מעניין... שאלתי בתקופה האחרונה המון אנשים. פורומים..אנשים שאני מכיר. תיארתי להם את המצב שלהם, אוספים רגעים של אושר. רודפים כל החיים אחר עוד הנאה ועוד הנאה. אושר שנובע מזיכרון ואושר עכשווי. עוד הנאה מנטלית או פיזית. סבבה... ואז סיכמתי..האם אתה בנאדם מאושר ? בואי נאמר ככה, אף אחד לא ענה לי כן בהתלהבות. כי האנושות מתקיימת..מתפשרת על החיים כי האנושות רוצה לשרוד... בשביל מה ? רוב האנשים לא מבינים למה ופשוט מדחיקים את השאלות. התגובות שקיבלתי היו מדהימות ואני יכול לספר עוד המון על זה אבל לא נכתוב יותר מידי. שאלתי את כל סוגי האנשים, בודהיסטים, סיינטולוגים, אנשים של דת, סתם אנשים..אנשי מדע...וכו' סה"כ שאלתי אותם, האם בסוף החיים שלך תוכל לומר "וואו היה שווה" "אני בנאדם מאושר" אך אחד גם לא מכיר גם בנאדם כזה שיאמר דבר כזה. המון!!!! התחמקו מהשאלה..כי היא מפחידה. אנשים פוחדים גם מהמוות...נשמע לי די מטומטם לפחד מהמוות כי הם שואפים לאושר כל החיים שלהם. לדעתי הם צריכים לפחד מלמות לא מאושרים. הבנאדם שאמר לי שהוא אכן מאושר...אכן ראיתי אותו מתעצבן מהחיים שלו בקלות וראיתי את הפחד שלו. לכן הוא התאים לעצמו את המושג הזה אושר כמתאים לו. היו כאלה שאמרו לי את הקטע הזה עם "כאן ועכשיו" מהרגע. אושר לא ראיתי משודר מהגוף שלהם. בנאדם מאושר..אפשר לראות עליו. די פשוט. הם חזרו לסתמיות מהרגע שהשאלה התרחקה מהם. העניין הוא..שההגדרה הזאת לאושר היא מאוד ריקה וניתן לדמיין אותה אצל כל בנאדם במידה אחרת. יש אדם שיחיה בחרא ויגדיר את זה כאושר. ויש אחר שיגדיר את זה בסבל... שוב..הבעיה היא ב-החלטה- והשיפוט. לא רק שההחלטה והשיפוט יוצרים בעיה בהגדרת האושר. אלא הם גם יוצרים את הסבל הממושך והאושר הקצר. כי האושר נובע מההחלטה של הבנאדם להיות מאושר בהתאם לשיפוט של המצב שלו. לגבי נתינה לקבלת אושר ? זה אגואיזם נטו. את עושה את זה כדי ל-החליט- להיות מאושרת. להרגיש טוב עם עצמך, שיש לך משמעות. סבבה...זה נותן הרגשה טובה אבל שוב..רגעית. כי יש לך סיטואציה שאת בוחנת ורואה שעזרת ולכן את -מחליטה- להיות מאושרת. הילד להורה זה משמעות..הוא נותן לו סיבה לחיות. סיבה להמשכיות. מבחינת ההורה בתת מודע, זה הפתרון שלו לאחר המוות. הילד זה השריד שלו בעולם. ולכן האהבה מגדירים אותה ללא תנאי, כי היא נובעת מהפחד מחוסר משמעות. אין לי ילדים אז אני יכול רק לדמיין...SORRY שוב..כל זה לדעתי. אני אשמח לשמוע הבהרות..תקיפות..או שטויות

 

[nehud]

האם אפשר לדעת

מה המשמעות אשר יש לחייך? לא הצלחתי להבין אותה מהכתיבה שלך

באהבה אהוד

 

[sleeper1111]

זה באמת

משנה לך איזו משמעות יצרתי לעצמי ? מה שחשוב שהיא מתאימה לי.

 

[nehud]

האמת שבאמת לי זה לא!!

אך מנסיוני הדל אדם שעוסק במשמעות ואינו יכול להציג אותה - נותן משמעות לפחד ש.... תוכן הכתיבה שלך מוכר לי מחיי בשנים קודמות ומכאן באה השאלה. אדם "מוכשר" הוא יחסי בלבד ונמדד במחוץ פנימה! ללא אותם אנשים / חברה משעממת גם האדם המוכשר היה משעמם שהרי כולם היו מוכשרים כמוהו. בעיני אנשים "מוכשרים יותר" גם זה הנקרא "מוכשר" הוא משעמם הרץ ריצה מטופשת של "חולדה" באהבה אהוד

 

[sleeper1111]

ואוו

כתיבה שלך מרשימה. מעניין מה אתה מנסה להשיג בניתוח הזה... אז לא..אין משמעות נראית לעין או נשמעת לאוזן של היקום. אז מבחינתי אין צורך בחיפוש אחר משמעות. אני לא מפחד מחוסר המשמעות אם לזה התכוונת. אבל יש צורך ביצירה של משמעות. מה רע שתהיה לך מטרה בחיים ? מה רע לכוון אותם לפי הרצון הפנימי שלך ? אני כששואלים אותי אם אני טוב. אז אני אמור לבחון את עצמי ביחס לאחרים. אני מודד את עצמי פנימה החוצה..החוצה פנימה..זה לא משנה. כי מה לעשות אנחנו חיים בחברה ואנשים רוצים לדעת מי אתה ביחס לאחרים. מה שחשוב שהבנאדם הזה עושה את הרצון הפנימי שלו. אני למשל מגשים את הרצון הפנימי שלי ולכן אני שלם עם עצמי. אם אני שופט את עצמי בשביל עצמי, אני מודד למעשה אם אני מגשים את עצמי ובודק מה הגורמים שגרמו לי לעשות דברים מסוימים ולבחור בחירות מסוימות ובודק האם הם מתאימים לי. אכן, כל האנשים שלא מגשימים את עצמם הם חולדות..האומנם רק?. כי הם רצים בכלל לפי המסלול שנתנו להם הסביבה החיצונית..מונעים כמו רובוט שלא מודע לעצמו. אז מבחינתי כולם רצים כמו חולדות. כי כולם למעשה חיים..גדלים מהאדמה ואז חוזרים אליה. אז כן, בני האדם הם כמו חולדות..אולי חכמות יותר. השאלה איזו חולדה ואם היא מרגישה טוב עם עצמה...כי החולדות למעשה מרגישות חרא ולכן הן רודפות אחרי טוב. הן רצות כי הן פחדות מ? או שהן רוצות את? ולא רק זה, הן גם רצות לפי מטרה שהן לא יצרו לעצמם (לרוב). אני בטוח שאתה מאושר מהרגע שבו כתבת לי את ההודעה...ואתה מרגיש מאושר מהרגע הזה ששפטת אותו והחלטת להגדיר את האנשים ה"מוכשרים" כחולדות..סבבה לך. השאלה אם השיפוט הזה הביא לך רגע של אושר מספיק ממושך ? או שאתה ממשיך במרדף ? או שלמעשה אתה תבדוק את ה"כאן ועכשיו" מעניין מה למעשה יקרה בראש, תבחן את ה"כאן ועכשיו" תראה אשלייה של הודעה מסוימת..ותחליט להיות מאושר ? מאותיות ? אתה תחשוב להיות מאושר מהודעות ? או שתחשוב להיות מאושר כי אתה אולי מרגיש שונה ממני ? לא ברור... בוא ניקח את המשמעות של ההודעה הזאת, בחרת לתת לה משמעות ולכן אתה עונה. האם אתה ממש מרגיש מאושר מהמשמעות שיצרת לעצמך כאן ?

 

[nehud]

הי אני לא במלחמה איתך

סה"כ חושב ומתנהל שונה זה הכל - אין שום תעודת ביטוח שדרכי טובה משלך . לגבי דוגמת החולדה האנלוגיה לעכבר גדול -> חכם יותר אך עדיין דפוסי התנהגות דומים מצטער במידה ופגעתי בך אישית לא זו הכוונה באהבה אהוד

 

[hilabarak]

סליפר היי, לא הצלחתי להבין את

הטענות שלך ואני אנסה להבהיר בהתייחס לסעיפים שהעלית : 1. שלווה לדעתי מביאה אושר, אין לי יכולת להוכיח אז חבל על הדיון זה לא העיקר. 2. אנשים שהגיעו להמון בחיים שלהם ומרגישים ריקנות - לא ברורה לי היכן הבעייה ? הם לא הגיעו להמון דברים שמתאימים להם. נניח אדם הגיע למשפחה וזוגיות וכולי, אבל מתאים לו להיות מטפס הרים. אז הוא לא אמור להיות שלם עם המשפחה והזוגיות כי משהו בו מחפש אחר טיפוס הרים. אני מחפש זוגיות והורות ועבודה נוחה וקצת הוראה רוחנית, יש לי את זה ואני שלם עם זה, אבל זה אני. מרגע שיש לי את מה שטוב לי ואני שלם עם זה, איך לא אהיה מאושר בבסיס ? אם בפועל אני רוצה להיות מורה רוחני במישרה מלאה אבל מסתפק בעבודה ככלכלן אז לא אהיה שלם ויהי לי קשה להיות מאושר. אבל הבחינה היא של האדם מתוך עצמו, עם מה הוא שלם, לא מה נראה לסביבה שטוב לו. 3. מי הגדיר "קבלה" כאבן יסוד ? אם אדם רוצה לטפס על הרים, אבל הוא כשהיה צעיר הוא החליט להתחתן ועכשיו הוא סובל. נראה לך שאגיד לו לקבל את עולמו ? אני אגיד לו לצור עולם שיהיה שלם עימו. ואם הוא צריך להתגרש ולבוא 8 פעמים בשנה לראות את הילדים, אז זה עדיף על פני מרירות מתמשכת. אותו כנ"ל לגביי שיגרה מטורפת. אני סובל משיגרה מטורפת לכן לא אוכל להיות שלם בגישרה כזו. חבר טוב שלי נהנה משיגרה מטורפת לכן לא יהיה שלם בחיים איטיים. 4. לאנשים עשירים כמו שאמרו אין הכל. "הכל" יש למי שמרגיש שיש לו "הכל".

 

[sleeper1111]

הבעיה היא

אולי בניסוח לא טוב של השאלה. אני יותר מתעניין בתהליך המחשבתי. לפי מה אתה אומר, אדם שאומר לעצמו "אני עשיתי את מה שרציתי, בחרתי את XYZ, לכן אני מאושר..אני מאשר לעצמו להיות HAPPY" בהנחה שבשבילך מאושר זה HAPPY...כלומר מצב שבו אתה מרגיש "מרומם" "מחוייך" "אנרגטי" זה מה שאתה אומר ?

 

[hilabarak]

לא אני טוען שכל אדם יש תבנית נתונה

התבנית קיימת כי היא קיימת (אולי ייעוד אולי פסיכולוגיה אולי גנטיקה), לצורך הדיון זה לא מעניין למה היא קיימת כמו שהיא פשוט קיימת. אחד נהנה מלרפא אנשים ולהיות רווק. השני נהנה מהדרכת אנשים וחיי משפחה. השלישי נהנה מחיי הבדואי כולל 8 נשים. הרביעי כזה והחמישי אחר. אם אדם מוצא את התבנית המתאימה לו אז הוא שלם. אם אדם חי תבנית סתמית שפשוט "קרתה" לו לאורך השנים, אז חיים בו כוחות שדורשים את התבנית השונה. לאורך השנים התבנית מתפחתחת ומשתנה, אבל אז אפשר להשתנות איתה. אבל ברור לך שאני ברק לא אהיה זמר כי זה לא מעניין אותי. אולי מדריך רוחני אולי מורה למודעות אולי אשאר כחונך למנהלים. הכל באותה סביבה. בתבנית שלי אין 5 ילדים, אלא גג 3. בתבנית שלי אין מקום להצלחה שבגללה אנשים יעצרו אותי ברחוב כי אני אוהב את השקט שלי. בתבנית שלי אין מקום לעבודה מטורפת כי אני אוהב את המשפחה והילדות ואין דבר ששווה לי להחליף. זה היה גם נכון כשהייתי נשוי רק לאישית, אז הייתי חוזר מוקדם כדי לקרוא ספר טוב. בקיצור כשאדם חי את התבנית שלו אז הוא שלם עם עצמו. ואז הוא מתפתח איתה. לי קשה להאמין שאני אמצא עצמי מטפס הרים כי אני עצל. ואם אני מרגיש לא שלם עם תחום העבודה אז אני מרים טלפון לחבר ואומר לו "שמע איתן, מספיק לשחק הגיע הזמן להרים את הקורס במודעות שדיברנו עליו, כי אני מתחיל להרגיש חוסר שלמות". ואז שוב אני נהיה שלם, עד לפעם הבאה שאחוש חוסר שלמות ואצטרך לפעול. ברור לך שעדיין זה יהיה במסגרות של אדם שאוהב הוראה ונישואים וילדים.

 

[sleeper1111]

משום

מה כל פעם, אתה חוזר לגורמים לאושר. אני ממש לא מדבר על הגורמים החיצוניים ועל האופי של הבנאדם. בכל אדם, יש מנגנון...המנגנון הזה אומר לו "אני טיפוס XYZ וXYZ גורם לי אושר" לכן בכל פעם כשהוא מגיע לXYZ . הוא בוחן את המציאות מגלה שהוא בXYZ ולכן הוא -מחליט- להיות מאושר. אני מדבר על תהליך החשיבה. שמביא להחלטה להיות מאושר. אני מדבר לא על הגורמים אלא על ההחלטה עצמה והתוצאה של ההחלטה. אנשים למעשה שואפים ל-החלטה- לאשר לעצמם להיכנס להרגשה ומחשבות מסוימות בגוף שלהם. ואם נחזור לשאלה הראשונה, משמעות או אושר. למעשה ממה שאתה אומר, אתה אומר שבנאדם אשר מבצע את מה שהוא רוצה, את המשמעות שלו, מה שמשמעותי עבורו. הוא מגיע לאושר. כלומר אתה מסכים עם המאמר ?

 

[hilabarak]

אולי נתחיל בבסיס המחלוקת ביננו

כפי שאני רואה אותה לפחות. בעיני לחשיבה יש ערך מישני, העשייה היא המהותית. מתוך דברייך עולה אחרת. אני לא חושב שמישהו יכול לשכנע עצמו שהוא מאושר, או לשכנע עצמו שהוא מאוזן או להחליט או להשתכנע בכל דבר אחר. אדם יכול להחליט שהוא רוצה להיות מאושר ואז לעשות מעשים שיעשו אותו מאושר. אבל המעשים הם 95 אחוז מהעבודה, ההחלטה היא רק החלטה. המון מנהיגים החליטו להיטיב עם העם ברגע שיעלו לשלטון (רובספייר, חמר רוז', נפוליאון, אהוד ברק....) בפועל "חרטא" - דאגו רק לעצמם. לכן אינני רואה ערך גדול מידי לתהליכי חשיבה או רצונות או החלטות. וזה לא משנה אם נדון על איזון או אושר או הגשמה או כל אלמנט רגשי. או שהאדם מספיק בוגר לבצע את "מה שנקבע לו מראש" (גנטיקה, ייעוד, פסיכולוגיה מותנית) או שהוא לא בוגר. בקיצור אינני חוזר ל"אושר" אלא ל"חוסר אמון" שיש לי במחשבה של אנשים. מדווחים על ערפאת שהוא היה חושב נהדר ואיש שיחה מדהים. בפועל חרא של טרוריסט. מבחינתי אולי הרבה מאוד ממשתתפי הפורום הזה פוגעים בקרובים להם בחוסר יחס והשקעה, אבל בפורום מדברים על אהבה ונתינה. אין לי מושג ועד שלא אדבר גם עם המקורבים להם, לדברים הנאמרים אין הרבה ערך בעיני. אם אדם פועל כפי שמתאים לו, אז הוא שלם עם עצמו. מכאן תגזור מה שאתה רוצה (שלווה, איזון, אושר,....). אם אדם מנסה רק לחשוב באופן שיתאים, אז בעיני הוא סתם אדם שמנסה לשכנע עצמו שהוא שלם עם עצמו או שליו או מאוזן או מאושר, בפועל אני לא מאמין שהוא יגיע לאחד מהללו.

 

[sleeper1111]

סוף סוף!

אהבתי את התשובה

בייחוד על הקטע עם "שלווה" "אהבה" "נתינה"...אני פשוט רואה את זה המון..ואני רואה רק זיוף. בהחלט מסכים, רק שאני מעניין אותי גם מה יקרה לבנאדם בשעת המעשה שיגרום לו אושר. כלומר, עליו לראות את האשליה...את המציאות...את המעשה. הוא רואה אשלייה בעיניים שלא שבו הוא נניח קיבל כסף. ולא הוא -מחליט- להיות מאושר. עדין דרושה ההחלטה הפנימית בשביל להיות מאושר. ומשום מה הגוף שלנו צריך את אשליית המעשה כדי להחליט להיכנס למצב האושר. בוא נשאל שאלה ככה...סתם מצב הזוי אם למשל אתה תהיה במצב שבו אתה מאושר תמידי ( הכוונה מאושר גם פיזית, אתה מרגיש את האושר, מרגיש עילוי, שמחה, אנרגיה) האם תמשיך לשאוף? או שתשב כל היום במיטה מאושר לך ?

 

[nehud]

אדם בחר מטרה משמעות לחייו

לחיות חיי שלווה, נתינה, אהבה , איזון, חוכמה, כסף, ללא מטרה.. והוא פועל להגשמת המטרה ע"י הצגת ברבים. (אחת השיטות המקובלות לקדם מטרה אישית חשובה) בדרך הוא נפגש עם אנשים בעלי סרגל מדידה שונה משלו. חלקם מכבדים את המטרות ודרך העשייה, אחרים בזים על כך שעדיין לא הגיע למטרתו ועל המרחק הרב שעדיין נותר לו.ואולי אף על הבחירה הבסיסית. באהבה אהוד

 

[hilabarak]

טוב אם אהבת אז בוא נמשיך לעוד

שתי מחלוקות שנראות מהצד שלי : 1. המציאות איננה האשלייה בעיני, היא הקיים - המחשבות הם רק דרך לשפר את הקיים, אבל הן לא מעל הקיים. שים לב שזו גישה שנוגדת כמעט לחלוטין את הרוחניות הקלאסית. הרוחניות הקלאסית טוענת שאדם יכול להיות מאושר בבית כלא בדיוק כמו בטיול בחו"ל, שכן הכל בראש שלו. אני טוען שאדם בכלא יכול ללמד עצמו לסבול פחות, אולי אפילו לא לסבול. אבל הוא איננו יכול להביא את עצמו למצב שבו יהנה בכלא יותר מאשר בטיול בחו"ל (תחת הנחה שהוא בבסיס אדם שאוהב חו"ל ולא אוהב כלא). כי ככל שיעלה ב"כושר המנטלי" שיעזור לו לא לסבול בכלא ואולי אף ליהנות קצת, אם באותו רגע תשחרר אותו לחו"ל זה יביא אותו ל"אקסטזה". בעוד שאדם רגיל רק נהנה בחו"ל. זאת אומרת שבעיני המחשבה מאוד מוגבלת ביכולת להרגיש טוב, למציאות יש עוצמה אדירה (המציאות איננה אשלייה, אלא המציאות). לכן בעיני אדם לא יכול לשכב כל היום במיטה ולהרגיש טוב. אלא אם כן יש לו כשלים פסיכולוגיים מאוד כבדים ואז זה המצב שמאזן אותו (אבל אני דן תמיד בנורמה ולא בחריג). על כל אדם נורמלי יפעלו אנרגיות מציאותיות שיוציאו אותו מהמיטה (או שיגרמו לו להיות אומלל במיטה)ולכן זה בעיני לא מצב אפשרי. 2. לחיי הרגע אין כזאת משמעות בעיני. אני דן בהרגשה מתחת לדברים ולא בהרגשה בכל רגע נתון. ואני אבהיר. הילדות שלי מקסימות בעיני הן באמת ילדות טובות וחכמות (אני מייצג דיעה גם של זרים). אני לא מתייחס להורות שלי איתן כאושר כללי. זה שאתמול בערב כעסנו על הגדולה כי "משכה" את שעת השינה זה נראה לי שולי. או דוגמא נוספת. ההקטנה (בת שנה וחצי) נהנית להשתולל. כל פעם שבאים להחליף לה חיתול היא מתחילה לרוץ כדי שנתפוס אותה. לרוב זה מצחיק לראות גמד קטן רץ וצוחק. לפעמים זה מעצבן ואני תופס אותה בכוח כדי להחליף. אבל בעיני זה חלק מההורות, אני לא יכול למדוד את הרגעים הללו בנפרד. אני יכול לענות לך שאני שלם עם ההורות שלי, אני שלם עם הביטחון העצמי והחובמה שיש לילדות, אני שלם עם הוויתור בקריירה שלי (כולל חוסר היכולת להתפתח כמורה רוחני) שאני עושה בשבילן וכולי. וזה בעיני כולל את הרגע הכעוס והרגע המצחיק והרגע הגאה והרגע המודאג (כשהן חולות) וכל הרגעים האפשריים. בקיצור הדיון אצלי מתחיל ממקום שונה לחלוטין (לפחות כך אני חושב). אני שואל איך לשפר את המציאות הקיימת - המציאות היא העיקר. המחשבה היא סך הכל כלי נוסף לשיפור המציאות. המחשבה היא לא (דגש על הלא) הבסיס שלפעמים צריך מציאות (אשלייה) טובה.

 

[nehud]

דוגמאות "מהנורמה" יש לקחת ..

בעד ונגד באותה מידה בכדי ליצור דיון מאוזן!! בחירת דוגמה לאדם היושב בכלא פיזי אינה דוגמה מהנורמה. אך לעומת זאת לקיחת אדם אשר בנה לעצמו כלא וירטואלי של מחשבות ותפיסות חיים דוגמאת תרי"ג מיצוות (מתאימה יותר לדעתי הבלתי מחייבת) בדוגמה זו ניתן לבחון את נקודת המבט של "הרוחניות הקלסית" (אין לי מושג מה זה) לגבי מציאות ואשליה בחיי האדם באהבה אהוד

 

[hilabarak]

אז תיקח במקום אדם בכלא סתם אדם

שיש לו בוס מגעיל שכל הזמן מעיק עליו. מול אותו אדם בסיטואציה שהבוס שלו נחמד ומפרגן. אני בכוונה שם דגש על עולם המציאות ולא המחשבות.

 

[nehud]

ניקח את הדוגמה שלך

והבדיקה הראשונה היא האם לאותו בוס יש עובדים נוספים ולפחות חלק מהם מרגישים אחרת משמעותית כלפיו? - כלומר תפיסת עולם! ונניח שאכן באמת מצאנו אחד מגעיל בכל קנה מידה אזי קיימות בחירות המאפשרות לצאת מהמעגל שאין צורך לפרט אותן או להישאר הקורבן - תפיסת עולם. באהבה אהוד

 

[hilabarak]

תסלח לי שאני אקשה עלייך, אבל נניח

שהבוס בתקופה מחורבנת בחייו וכולם מרגישים זאת. אתה עובד איתו כבר 12 שנה והיה נהדר, אבל בחצי שנה האחרונה מאז שהוא ואישתו החליטו להתגרש הוא בלתי נסבל. הוא משגע אותך ואת כולם בעבודות קטנוניות ומלא כעסים. עוד לא הגיע הזמן להתפטר, י אולי הוא יחזור לעצמו, ובינתיים פשוט לא הכי נעים. ברור שלפני חצי שנה היה הרבה יותר כיף במפעל, לא ? ברור גם שאין לך ממש שליטה מלאה במצב. קשה להחליט שאתה נהנה למרות שהוא כל היום מעיק. אולי אפשר להחליט לא להיגרר לסבל האישי שלו, אבל מכאן ועד הנאה המרחק גדול. לכן אני מעלה שוב את 2 הטענות : 1. החיים אינם אשלייה, והמחשבות הם החשובות. החיים הם החיים - לפעמים יותר טוב ולפעמים פחות. 2. אי אפשר למדוד כל שנייה. לפני חצי שנה היה נהדר. אולי בעוד חודש המצב יחזור לקדמותו ואולי לא. כרגע החלטת עוד לא לעזוב את העבודה, כי לא עוזבים 12 שנה בגלל חצי שנה (לפחות אנשים רגילים לא, ואם תגיד שכן, אז אני אדבר על 3 חודשים). לכן טענתי שה"אושר" נמדד בשלמות העקרונית בעיני. אם אתה שלם עם ההחלה כרגע לא לעזוב ומקובל עלייך פחות לממש עד שתבין האם האדם חוזר לעצמו או לא (כי זו עבודה טובה עם הרבה יתרונות) אז בבסיס אתה בסדר. ביום יום קצת קשה, אבל זה חלק מהחיים. לדעתי לפחות אי אפשר לנצח את החיים ולהפוך כל שנייה לכיף, אפשר להיות שלם עקרונית עם דברים שעושים.

 

[nehud]

נראה לי שהתמחת בתאורי חר...

בכל מקרה לא טענתי שאפשר להתייחס לחיים בכיף בכל שניה שהרי צריך מדד לכיף ולצורך כך נדרשים רגעים שהם פחות כיף. אך כאשר יש ביכולתך לחיות בשלום עם עצמך (להיות נוכח)גם את הרגעים הקשים הסה"כ נהייה כיף יותר כאשר רגעי הקושי נותרים גם בזמן בו מזדמן רגע של כיף = כלא וירטואלי בכל הקשור לשליטה אזי לדעתי יש לנו הרבה פחות שליטה ממה שאנו חושבים ואו מנסים לייצר = ייצירת חלק ניכר מחוסר "האיזון" בחיים האישיים. באהבה אהוד באהבה אהוד

 

[hilabarak]

טוב אנחנו מסכימים על חוסר השליטה

ועל היכולת שלי לתאר חרא. דרך אגב זה לא סתם כי אני אדם פסימיסט. אלא זה נובע מטענה בסיסית מאוד ברורה, שמתחת לכל התיזה שלי. אני טוען שאהבה נעלמת בעיקר בגלל חרא. אם אתה לומד לטפל בבעיות היטב אז האהבה תזרום באופן טבעי. לכן לעולם אינני מדבר על אהבה, אלא רק על החרא. אני לא צריך שמישהו ילמד אותי איך להתמוגג מנחת מהחיוך של התינוקת המקסימה שלי. אני צריך חבר טוב שיעזור לי להבין מדוע נניח כעסתי עליה בזעם על משהו שהיא בכלל לא אשמה. ואז אנחנו בכלל מגיעים לזה שיש לי נניח תקופה לחוצה בעבודה ואני צריך ללמוד לנטרל את הלחץ וכולי. כשאני שומע מרצים מדברים על חשיבות הצחוק או האהבה והזרימה, זה נשמע לי לא רציני. מישהו באמת חושב שעדיף להיות מדוכא ? או שעדיף לריב ולכעוס ? השאלה היא איך להתמודד באותו רגע של תסכול המוביל לכעס או טינה או דיכאון. לכן אני מומחה בתיאורי החרא. כי לתאר אהבה בעיני זה בלון נפוח. אם אני אקח אדם שהתעללו בו רגשית ונפשית, ואסביר לו שתינוקת שמחייכת זה הדבר הכי מקסים בעולם, אז אולי זה ישמע טוב בהרצאה. בפועל הוא יילך הביתה ויראה את התינוקת מחייכת ויעלה בו זעם כי זה מה שהוא למד בבית (כל פעם שהוא חייך מישהו הרביץ לו נגיד). ואם הוא ילמד לכבוש את הזעם, אז החיוך של התינוקת ימלא אותו אור. ואם אדם מראש יודע ליהנות מהחיוך אז הוא לא צריך אותי או אותך. הוא צריך אותנו ליום המתוסכל בעבודה או ליום הקשה עם ביתו הבוגרת.